מניין המקור לאסור לשמוע בערב נפרד לחלטין? -תשובות לגולשים באתר

שאלה: מניין המקור לאסור לשמוע בערב נפרד לחלטין, זמר ששר ביום אחר במקום אחר באופן אחר?

תשובה: תחילה נביא את מקור הדין ואח"כ נענה ישירות על השאלה!

לשמוע שירה בזמן הזה הרבה חושבים שהוא חומרה יתירה והקצנה ונשמע לרוב האנשים שמאוד מיותר לדון בנושא זה

והאמת היא שעוד בזמן האמוראים נשאלה השאלה (תלמוד בבלי גיטין ז עמוד א) שאלו את מר עוקבא שירה בפה מניין לנו שאסור? השיב להם מר עוקבא שכתוב בנביא הושע (ט') "אל תשמח ישראל אל גיל בעמים" כלומר שאסור להם לישראל לשמוח ולגיל כפי שהעמים שמחים סתם ללא סיבה (כמו שמחת מצוה כחתונה) הגמ' שואלת, למה השיב מר עוקבא מהנביא הושע ויותר היה לו להביא פסוק מהנביא ישעיהו (כד) "בשיר לא ישתו יין ימר שכר לשותיו" שהרי מהפסוק בישעיהו מוזכר במפורש המילה "שיר" ולא "שמחה" ועוד מפורש שאסרו את השירה גם בבתי המשתאות כגון חתונה וזה חידוש שלא היינו יודעים מהנביא הושע, דמשמע ששמחה סתם אסורה אבל שמחת מצוה מותרת ועוד שהיה לו להביא את הפסוק שהוזכר בהדיא בדברי התנאים במשנה (סוטה מח עמוד א) וכפי שהמשנה אמרה משבטלו הסנהדרין ביטלו חכמי ישראל את השירה אפילו מבתי המשתאות (כלומר חתונות וכדו') שנאמר "בשיר לא ישתו יין" ע"כ ועל זה הגמרא משיבה שאם מר עוקבא היה מביא את הפסוק בישעיהו שהוזכר במשנה היינו חושבים שדוקא שירה בליווי כלי שיר הוא שאסור, אבל שירה בפה מותרת ולכן הביא את הפסוק בהושע שמוכח שכל שמחה אסורה ואפילו שירה בפה אסורה ע"כ.

ואמר רב (תלמוד בבלי סוטה מח עמוד א), אוזן ששומעת זמר תעקר, ואמר רבא, בית שנשמע בו זימרה הבית יחרב שנאמר (צפניה ב) קול ישורר בחלון חרב בסף, ואמר ר' יצחק אפי' בית חזק המסובך בארזים מתרועע, אמר רב אשי שומעים מפסוק זה שכאשר מתחיל הבית ליחרב הוא מתחיל מאסקופת הבית שנאמר חרב בסף ואפשר ללמוד דבר זה גם מישעיהו (כד) "ושאיה יוכת שער", אמר רב הונא דע לך שאלו בעלי המלאכה שמושכים את הספינות בנהר וכן אלו הפועלים שמושכים את השוורים שיחרשו את השדה מותר להם לנגן שיר שעוזר להם למשוך (הגאונים פירשו שהיו אומרים בשעת המשיכה "הידד"), אבל מקום ששרים בשעת העבודה והוא לא לצורך המשיכה אלא לשחוק בעלמה זה אסור!, רב הונא צעק ומחה בעירו שלא ישמע שום זמר ובזמנו היו מוכרים מאה אווזים בזוז אחד ואף אחד לא רצה לקנות מרוב שירד שפע בעולם. אמנם כאשר רב חסדא מונה שם לרב ולא מחה באנשי עירו חיפשו לקנות אווז בזוז ולא מצאו. אמר רב יוסף אמר ר' יוחנן כל המתענג על היין במשתה (כלומר אפילו במשתה שמחה כגון חתונה) בארבעה מיני זמר מביא חמש פורעניות לעולם שנאמר (ישעיהו ה) "והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם ואת פועל ה' לא יביטו (כלומר שלא שרו לשם שמים) מה כתוב אחריו (ישעיהו ה) לכן גלה עמי מבלי דעת, שגורמין גלות לעולם וכבודו מתי רעב שמביאין רעב לעולם והמונו צחה צמא שגורמין לתורה שתשתכח מלומדיה (ישעיהו ה) וישח אדם וישפל איש שגורמין שפלות ל"שונאו" של הקב"ה ואין איש אלא הקדוש ב"ה שנאמר (שמות טו) ה' איש מלחמה ועיני גבוהים תשפלנה שגורמין שפלות של ישראל ומה כתיב אחריו לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק וירד הדרה והמונה ושאונה ועלז בה

ר' עקיבא אומר (תוספתא סנהדרין פרק יב הלכה י) המנענע קולו בשיר השירים או שאר פסוקים בבית המשתאות ועושה אותו כמין זמר אין לו חלק לעולם הבא. וכן אומרת הגמרא בסנהדרין (קא עמוד א) תנו רבנן הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר והקורא פסוק בבית משתאות בלא זמנו מביא רעה לעולם מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקדוש ברוך הוא ואומרת לפניו רבונו של עולם עשאוני בניך ככנור שמנגנין בו לצים וכן כתוב במסכת כלה (פרק א הלכה ד) הקורא פסוק משיר השירים ועשאו כמין זמר, וכן הקורא פסוק מדברי תורה בבית המשתאות שלא בזמנו, מביא מבול לעולם, מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקדוש ברוך הוא ואומרת, רבונו של עולם עשאוני בניך ככינור המנגנים בו לצים וכתוב בזוהר (רעיא מהימנא במדבר) שזמר שאינו מצד הקדושה הוא נוטריקון מו"ם ז"ר, זמר בבית חורבן בבית. עכ"ל

מוכח מדברי חז"ל אלו שהשירה הוא איסור חמור שגורם לצרות רבות ושפלות בעם ישראל והוא דין גמור ולא רק חומרה בעלמא ושאלו בתשובות הגאונים (סי' כא או סט) את רב משה גאון מה הדין כאשר יש להם לקבל עדות בבית דין אמנם אחד העדים העידו עליו שהיה שומע שירים האם הוא כשר לעדות ונקבל עדותו או שהוא עד פסול, וענה להם רב משה גאון בזה הלשון: כיון שמיני זמר אסורין בזמן הזה כדאמרינן שלחו לו למר זוטרא זמר מנין לנו שאסור וענה להם מהפסוק "אל תשמח ישראל אל גיל כעמים" ושאלו בגמ' שיענה להם מכאן "בשיר לא ישתו יין", אם משם היינו חושבים כלי שיר אבל בפה מותר ולכן ענה מאל תשמח כי גם בפה אסור. וכיון שהעד ידע שיש בדבר איסור ועבר על האיסור ודאי שעדותו פגומה ופסול לעדות ע"כ

ושאלו (גנזי קדם חלק ה סימן ה אות ג) את רב האי גאון מה ששלחו למר עוקבא גבי שירה וענה להם שאפילו שירה בפה זה אסור, ילמדנו אדוננו האם זה להלכה או לא ואם כן, אז יש לנו קושיה, הרי כתוב "שכל הנהנה מסעודתו של חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות" אז איך זה מסתדר? או אולי יש הפרש בין אם משמחים את החתן בביתו ממש לבין בית של חבירו. ונהגו במקומינו זה בבתיהם של חתן ושל כלה שהנשים משחקות בתופים ובמחולות ומביאים גויים ומשמחים בכלי נבל וכינור ועוגב, זה מותר או אסור? והאם יש הפרש בין סוגי הכלי זמר או לא?
תשובה: כך ראינו כי מנהג כל ישראל בבתי משתאות (בשמחות) סתם וכל שכן בית חתן וכלה שמשמחין בקולות של שמחה ואומרין דברי שירות ותושבחות לפני הקדוש ברוך הוא וזוכרין אותותיו וחסדיו עם ישראל מקדם וקיווי גילוי מלכותו והבטחותיו הטובות ובשורות ונחמות שבישרו הנביאים את ישראל ופיוטין הרבה על אלו הדרכים וכיוצא בהם בקול נגינות ובבתי חתנים וכלות שמחות וזכר חופות וברכות להצליחם ולהכשירם ואין אדם בעולם מישראל נמנע מכל אלה. אבל זמר שאמר מר עוקבא, דברים שאינן כסדר הזה אלא נגינות של אהבת אדם לחבירו ולשבח אדם יפה ביופיו ולקלס גיבור בגבורתו וכיוצא בזאת כגון שירי צחות, לא מבעיא בכלי שיר שאסור אלא אפילו בפה בלבד אסור. ולא על שירות של ישראל (פיוטין ותושבחות) אמרו, אלא על שירי צחות. ואמרינן אמר רב הונא זמר של מושכי הספינות ומושכי השוורים מותר זמר של בורסיים אסור. וזה הזמר שאומרין מושכי הספינות רועי הבקר אינן משירות של ישראל ואף על פי כן התירו רב הונא שחקר וראה כי לא היו בו דברי גידופין ולא דברים מכוערים ויש בו עזרה ומסעד למושכין ולרועים אבל זמר של בורסיים חקר כי היו בו דברים מכוערין (שירי עגבים וחשק) ואסרו. ומה שהזכרתם שהנשים משחקות בתופים ומחולות אם במושב שלאנשים, אין לך דבר קשה מזה, ולא בתופים ומחולות אלא אפילו בפומא מכוער הדבר ואסור, ואם נשים בלבד שאין עמהם איש גם בזאת מכוער הדבר וכל שכן אם יש עמהן נשים עומדות לניגון וראוי שתמנעו מזאת כי פרצה היא ופתח לכמה קלקלות וביותר בנבלים וכנורות וכלי זמר שיש בהן נימין ועוגבים וחלילים אבל תפים ומחולות העשויין לקול הברה בעולם בשעת תמרוקי הכלה בלבד ולא בשעת הסעודה, באופן כזה יש שמזלזלין בו ואם יגדר יפה (כלומר ראינו כמה שנהגו להקל בתופים בשעת תמרוקי הכלה ובזה אי אפשר למחות אמנם עדיף היה שגם זה יגדר ולא יעשה וכל שכן שאר כלי שיר שאין היתר אפילו בשעת תמרוקי הכלה כל שכן בשמחה עצמה)

וכן פסקו ככל הנ"ל הרי"ף בחידושיו (מסכת ברכות דף כא עמוד ב) ובתשובותיו (שו"ת הרי"ף סימן רפא) וכ"כ הרמב"ם ביד החזקה שלו (תעניות פ"ה הי"ד) ובתשובותיו (סימן רכד) ועיין גם בפירוש המשניות שלו (מסכת אבות פרק א' משנה יז) וכ"כ ה"מ (תעניות פ"ה הי"ד) והרמב"ן (תורת האדם שער האבל) ובספר חסידים (סימן רלח וסימן קמז ובסימן תתריד) וכ"כ בספר כפתור ופרח (פרק ו עניני החורבן) ועיין בערוך (ערך בקר) וכ"כ הראבי"ה (ח"א מסכת ברכות סימן צא) וביד רמה (סנהדרין קא) והרא"ה (ריש פ"ה דברכות) ובספר הבתים (על הרמב"ם) וע"ע בכלבו (דף קי טור א) וכ"כ בספר האשכול (אלבק הלכות תפילה דף יד עמוד א) ובר"ן (גיטין דף ז) והאגור (הלכות תענית סימן תתסד) ובארחות חיים (הלכות תשעה באב) והמאירי (סוטה דף מז. מח. וע"ע גיטין דף ז עמוד א) וע"ע באגודה (גיטין ז) ובסמ"ג (סוף הלכות תשעה באב דף רמט ע"ג) וברבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב יח חלק ב דף קסד טור ד ושם נתיב כב חלק ב דף קפו טור ג) וכ"כ המגיד משנה (הלכות תעניות פרק ה הלכה יד) וכ"כ הרשב"ץ (מאמר חמץ) וכן הוא בראש (ברכות פ"ה סי' א) ובתוספות הראש (גיטין ז א) ובקיצור פסקי הראש (סנהדרין פרק יא אות ג) וכן נפסק בטור (או"ח תק"ס) ובבית יוסף (שם) ובשו"ע (שם) וכ"כ החיי אדם (חלק שני כלל קל"ז סעיף ג) וכ"כ המגן אברהם (תקס ג) והמשנה ברורה (או"ח סימן ש"ז ס"ק נ"ט)

בעוונותינו בימינו נפרץ באפן חמור כל נושא השירה ושירים עם כלי זמר נשמעים בשופי ואין פוצה פה ומצפצף. וכפי שראינו במקורות (והבאתי רק את דברי הראשונים אמנם כל האחרונים כתבו לאיסור זה בספרם) אלא גם מתאספים המונים לערבי שירה למרוד בהשם בגלוי ולשמוח שמחה שאינה של מצוה ופעמים נוסף לזה איסורי תערובת ולכן קמו כמה רבנים המוחזקים כגדולי הדור וביניהם הרב יוסף שלום אלישיב, והרב עובדיה יוסף, והרב אהרן יהודה לייב שטיינמן, והרב מיכל יהודה לפקוביץ, והרב חיים קנייבסקי, והרב נסים קרליץ, והרב גרשון אדלשטיין, והרב שמואל אויערבך, והרב חיים פנחס שיינברג, והרב שלום כהן, והרב יעקב יוסף, והרב יצחק רצאבי ועוד רבנים רבים וטובים והחליטו לתקן תקנה והיא שאלו הזמרים שמחטיאים את הרבים ועוברים בשאט נפש ומקיימים ערבי שירה וכדומה שאין להזמין אותם גם לחתונות ושאר שמחות מצוה ואף תקנו שלא להשמיע את שיריהם שאולי כך יראו הזמרים את הפסדם הממוני ויחליטו לחזור בתשובה, ואם כל ישראל ישמעו להם דבר זה ודאי התקיים וברוך השם כבר יותר מ2 מליון יהודים הפסיקו לשמוע את שיריהם.

ואם תשאל מנין הכח לחכמים לתקן כך? אז או שתאמר כדבר המגן אבות (לרשב"ץ על אבות פרק א) וז"ל "ועשו סייג לתורה זה נלמד ממה שכתוב ושמרתם את משמרתי [ויקרא יח ל], ואמרו בראש מסכת מועד קטן [ה א] ובשני מיבמות [כא א], עשו משמרת למשמרתי. וזהו לשון סייג, שהוא לשון גדר כמו סוגה בשושנים [שיה"ש ז ג], דומה למה שאמרו בפרק כל הבשר [חולין קי א], בקעה מצא רב. וגדר בה גדר כשאסר להם כחל מפני שהיו נכשלים בבשר בחלב. ומכאן סמכו איסור שניות לעריות כמו שנזכר בפ"ב מיבמות [כא א] ושבות לשבת, וכן שלמה תיקן עירובין ונטילת ידיים כמו שנזכר בא' משבת [יד ב] ובשני מעירובין [כא ב], וכל אסורין דרבנן. והוא פתח גדול לקיום התורה. וכל דור ודור רשאי לתקן תקנות במה שהעם נכשלים בהם לעבור על דברי תורה. ולולי התקנות האלה התורה נופלת מעט מעט וכמו שאמרו רז"ל [אדר"נ נו"ב פ"א ד"ה ועשו סייג], אינו דומה כרם המוקף גדר, לכרם שאינו מוקף גדר" עכ"ל וכן כתב ביאור הגר"א (יורה דעה סימן רכח) וז"ל "ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי ונתנה תורה רשות לכל דור ודור לעשות תקנות וסייגים" או שתאמר כפי שכתב בשו"ת יחל ישראל סימן ז וז"ל "לפי הרמב"ם בהל' ממרים (פ"א), המקור הוא בדברים (יז, יא) בפסוק: "על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל". ואומר שם הרמב"ם: "על פי התורה אשר יורוך" - אלו התקנות והגזירות והמנהגות שיורו בהם לרבים כדי לחזק הדת ולתקן העולם." וראה מש"כ בשו"ת ציץ אליעזר (חלק טז סימן נב) וז"ל "הדרך פתוחה לפני חכמי דור דור לתקן בזה תקנות לצורך השעה והזמן, וכפי שמצאנו באמת בכזאת שתיקנו תקנות בזה באופנים שונים לפי מקומם ושעתם, וכמובן רק חכמי התורה אשר יראתם קודמת לחכמתם ביכלתם בעינם החדה והחודרת ועומק דעתם דעת תורה להבין ולהבחין בין תקנה לתקנה ולדעת איזה דרך של תקנה ישכון בה אור מבלי שתצא ממנה מכשול באיזה צד שהוא." עכ"ל וכתב הש"ך (חושן משפט סימן שנו) דפשיטא דיש ביד הדור לתקן תקנות וכאן ראו חכמי ישראל, ע"כ וכאשר ראו שכאשר אנו ממשיכים להזמין אותם ועכ"פ לקנות מהם דיסקים הם ממשיכים בחוצפה למרוד נגד פסקי הרבנים ונגד חז"ל ולפ"ז יש כאן סרך איסור מסייע לעוברי עבירה בעצם הזמנתם ואין לנו להכניס עצמינו במקום שיש צד ונדנוד סיוע ידי עוברי עבירה כפי שכתב הריטב"א בחידושיו (בבא בתרא דף נא עמוד ב) שהרי מחויב הוא להפרישו מאיסור והיאך יסייע ידי עוברי עבירה כפי שכתב הר"ן על הרי"ף (עבודה זרה דף א עמוד ב) ועיין להמאירי (נדרים דף כב עמוד א) וז"ל אסור לסייע ידי עוברי עבירה ולא סיוע ממש או נתינת עצה על העבירה אלא אף לחזקם בדברים או לשבחם על מה שעשו אסור והוא הנקרא חזוק ידי עוברי עבירה" עכ"ל ועיין עוד במש"כ המאירי בסנהדרין (דף כו עמוד א) אסור לסייע ידי עוברי עבירה אף בדברים ולחזר אחר זכותם אחר שהדברים נראים שהם עוברי עבירה ושבאיסור הם עושים אין לחזר אחר זכותם לומר שאפשר שעל צדדי היתר הם עושים כן והעושה כן מביא עצמו ליקרא כעין מסייע לאותו מעשה ונקרא על דרך ההשאלה חשוד לאותו דבר אחר שהוא כמסייע לחזר בה אחר הזכות עכ"ל ועיין עוד במש"כ וכתב המאירי (שבועות דף מז עמוד ב) המסייע ידי עוברי עבירה ונותן מקום לחוטא לעבור או שהוא משתדל בשבילו בכך הרי זה בכלל העונש וחייב בדיני שמים עכ"ל ונסיים בדברים חזקים שכתב בפירושי סידור התפילה לרוקח (סימן כז עמוד קנח) בפירושו לאשרי יושבי ביתך וז"ל "ואת כל הרשעים" - מסייעי עוברי עבירה שמחזיקים ידיו, כגון במעשה פילגש בגבעה שלא נתנו עוברי עבירה ליהרג. ואת, לרבות כל אהבי רשעים וזרעו המספיקים להם לחטוא, ויועצו, כגון אחיתופל לאבשלום, וכן במלכי ישראל כתי' גואליו וקרוביו שנהרגו. ואת כל הרשעים ישמיד, לרבות זרעו על ידי חונן ליתומיו, וכתי' בדור אחר ימח שמו, שאפי' לאחר מיתתן אומרים ושם רשעים ירקב. ואת כל, לרבות מי שהיה בידם למחות ולא מיחה, כדכת' ממקדשי תחלו מקודשי שיודעים מא' עד ת'. שומר ה' את כל אוהביו ששומרם מכל צרה. את לרבות אוהביו וזרעם והעושים רצון האוהבים. ואת כל הרשעים ישמיד לעתיד וקצת בעולם הזה. ואת לרבות עוברי עבירה, והמסיתים אותם לחטוא עכ"ל על כל פנים אין אני אומר שהאיסור להזמין את הזמרים לאירועים כשרים שהוא משום מסייע לעוברי עבירה אלא רק משום תקנת חכמי ישראל שבדורינו ושום רב לא יכול לבטל תקנה זו עד שיהיה גדול מהם בחכמה ובמניין, וזה הטעם שאנחנו מחוייבים לשמוע לתקנת חכמים זו ואין להזמינם לשום אירוע או לשיר שום שיר שלהם גם באירועים כשרים, וכל העובר על דברי חכמים ישכנו נחש.