...ואפלו צד הטובה הוא רעה גדולה, כי בעולם הזה אין שום טובה כלל ומה יתרון לאדם כשממציא נגון יפה בחכמת המוזיקא שיגע עליו כל ימיו, ולבסוף על - ידי הנגון הזה נמשך אחר תאות נאוף, שממית את האדם בגשמיות ורוחניות, כנראה בחוש, שהם הולכים בבתי טרטיאות וקרקסאות שלהם שקורין "טייאטור" "וקומעדיוס" וכיוצא בזה, ושם מערבים זכרים ונקבות בלי שום הבדל, ושומעים שיר עגבים, ועושים מה שעושים כמפרסם כל זה, ואינם יכולים להכחיש זאת, כי הם בעצמם יודעים בעצמם מחשבתם הקדושה והטהורה שיש להם שם, ומה שעושים אחר כך, אוי להם אוי לנפשם, ועל כל פנים הם פורשים עצמם מדרך החיים, מדרך תורתנו הקדושה שאסרה זאת, כמו שכתוב, "ובחקתיהם לא תלכו", כמו שפרש רש"י שם. והם מבלים ימים וזמן המבחר על שטותים כאלו, ואחרית שמחה תוגה, וכל הצרות והיסורים שיש להם כל ימיהם הם יודעים בעצמם, כי באמת רק העניים והאביונים קטני השכל שאינם בקיאים בטיב העולם, רק הם סוברים שאנשים כאלו ההולכים בשרירות לבם, בדרכים הללו של המחקרים שהתחילו מחדש בעוונותינו הרבים יש להם כל העולם הזה וחיים בנחת, אבל באמת מי שיש לו מח בקדקדו ובקי בהם ובדרכיהם, הוא יודע מעצם מרירות חייהם, שהם מלאים כעס ומכאובות, יגון ואנחה כל ימיהם, וחורקים שנם בכל עת על החסידים התמימים והכשרים על ששמחים שמחה אמתית בהשם יתברך, ויש להם נחת רוח ושמחה גדולה בשבתות וימים טובים וכיוצא בזה בכל עת שאנו זוכים לזכר הטוב אשר היטיב עמנו השם יתברך שהבדילנו מן הטועים האלה ושם חלקנו בחיים להאמין בה' ובמשה עבדו, בתורה שבכתב ותורה שבעל פה, ובספרי הזהר והאר"י ז"ל והבעל - שם - טוב זכרונם לברכה וכו', כי הם כל ימיהם אין להם שום שמחה אמתית שתהיה מגיע לחלק מאלף ממעט השמחה שיש לפחות שבישראל בכניסת שבת וכיוצא, רק להפך, כל ימיהם כעס ומכאובות ותמיד חסר להם רבוי תאוותיהם לאין קץ