בסוף סוטה תנן משבטלו סנהדרין בטל השיר מבית המשתאות שנאמר בשיר לא ישתו יין ואסור בין בכלי בין בפה אם לא שמשורר בפה דברי שירות ותשבחות ואין היתר אלא לשמח חתן וכלה ביום חתונתם אז מותר אף כלי שיר והחמירו מאוד בסוף סוטה איתא שם אמר רב אודנא דשמעא זמרא תעקר אמר רבא זמרא בביתא חורבא בסיפא שנאמר קול ישורר בחלון חורץ כסף כו' אמר רב הונא זמרא דנגדי ודבקרי שרי דגרדאי אסור פרש"י זמרא דנגדי מושכי ספינות בחבל שרי שאינו אלא לזרזם במלאכתן ודבקרי שמזמרים בשעה שחורשין ואינו אלא לכוון השוורים לתלמיהן שהולכין לקול השיר שערב עליהן דגרדאי אינו אלא לשחוק עד כאן לשונו. ע"ע ירחיק אדם עצמו מזה כמטחוי קשת. ואף שהטור סימן תק"ס כתב משם התוספות וז"ל התוספות מפרשים דאפילו בלא משתה נמי ודווקא למי שרגיל בכך כההיא דאיתא בירושלמי ריש גלותא הוה קאי ודמיך בזמר פי' בשכבו ובקומו היו מזמרים לפניו ע"כ מ"מ כל הפוסקים סתמו דבריהם משמע דס"ל בכל עניין אסור וכן מסתבר דלא גרע מהא זמרא דגרדאי דאסור... וכן יברח מכלי שיר אפילו באקראי דאית ביה איסור משום הגלות לפי פשטן של דברי הפוסקים:
