רבינו חוזר על דברי הריף ברכות כא ב
גרסינן בגיטין בפרקא קמא שלחו ליה למר עוקבא זמרא מנא לן דאסור, שרטט וכתב להו. פי' משום דאסור לכתוב שלש תיבות בלא שירטוט. אל תשמח ישראל אל גיל כעמים פי' משום חורבן בית המקדש שיבנה במהרה בימינו. ולישלח להו בשיר לא ישתו יין, אי מההיא הוה אמינא הני מילי זמרא במנא אבל בפומא שרי קמשמע לן דאסיר... וגרסינן בסוף סוטה אמר רב, אודנא דשמע זמרא תעקר. אמר רבא זמרא בביתא חורבא בסיפא שנאמר קול ישורר בחלון חרב בסף. אמר רב יוסף זמרן גברי וענין נשי פריצותא, זמרן נשי וענין גברי כאש בנעורת למאי נפקא מינה. פי' דהא תרויהו אסירן. לבטולי הא מקמי הא. אמר ר' יוחנן כל השותה יין בארבעה מיני זמר מביא חמשה מיני פורעניות לעולם שנאמר הוי משכימי בבקר שכר ירדפו והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם, פי' הרי ארבעה מיני זמר, ומה כתיב בתריה לכן גלה עמי מבלי דעת וכו' וחמש כתיבי ביה. כתב רבינו ז"ל פי' גאון ז"ל הא דאמרינן זמרא בפומא אסיר, הני מילי כגון נגינות אדם לחבירו ולשבח יפה ביפיו כגון שהישמעאלים קורין אשע"ר, אבל שירות ותושבחות וזכרון חסדיו של הקדוש ברוך הוא אין אדם מישראל נמנע ממנהג זה, ומנהג כל ישראל לאמרן בבית חתנים ובבית המשתאות בקול נגינות ובקול שמחה ולא ראינו מי שמיחה בזאת. גרסינן בפ' חלק תנו רבנן הקורא פסוק משיר השירים ועושה אותו כמין זמר, והקורא פסוק בבית המשתאות בלא זמנו, פי' בלא זמן קריאתו שאינו נוהג בו כקורא בתורה אלא כמשורר בו, מביא רעה לעולם מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקדוש ברוך הוא. פי' מיום חורבן בית המקדש ואילך. ואומרת לפניו רבונו של עולם עשאוני בניך ככנור שמנגנין בו, אמר לה הקדוש ברוך הוא כו'
