האם מותר לנשים או לבעלי עצבּים, לשמוע מוזיקה מטייפ בימות החול

מתוך השיעור השבועי של מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א, פוסק עדת תימן, במוצש"ק ויחי ה'תשע"א

מה שכן, כיון שהבטחתי בשיעור שעבר אז אביא את זה עכשיו, כותבים כמה מחכמי זמנינו, כגון בשו"ת דברי יציב דן על השאלה, האם מותר שיהיה בבית כלי בשם גראמפון עבור נשים שישתעשעו על ידו כדי להרחיק את עצבותן ובדידותן בשעה שבעליהן מחוץ לבית והן לבדן. הגראמפון זה הפטיפון מהסוג הישן, עוד לפני ששכללו אותו. ובסופו של דבר הוא כותב, שאם המכשיר הזה נמצא בבית, ממילא זה כבר נקרא 'רגיל' בטוח, כי כשהוא נמצא אז כל הזמן שומעים בו, וזה נקרא רגיל. והוא אומר שהחרבן בזמננו יותר מחרבן בית מקדשנו, אבל אם זה לרפואה, מותר. אותו דבר בשו"ת שבט הלוי כותב, מי ששומע כדי לפקח את עצבונו זה בגדר מצוה, כמו שכתב מהרש"ג, גרינפלד. דהיינו הם מתירים לאנשים לשמוע מוזיקה בשביל להרגיע את העצבים שיש להם.
יש גם קונטריס בשם איך נשיר, ישב ת"ח לברר את הנושא הזה, וגם המסקנא שלו היא שהטייפ אסור בעצם, אבל הוא כותב, מאחר שכמה רבנים שליט"א הביעו חשש שהקונטריס עלול לגרום לחומרא דאתי לידי קולא, והיינו מחמת חולשת הדור שיש רבים ובפרט בקרב ציבור הנשים שזקוקים לשמיעת השירים  לצורך תמיכת בריאות נפשם, ומאחר וכל תכליתי בחיבור והפצת הקונטריס הינה זיכוי הרבים ולא חלילה להיפך, ע"כ הנני להבהיר ולהדגיש, שכל האמור בקונטריס זה מתייחס לאנשים הבריאים בנפשם, ומי שיש לו חשש שהוא או אחד מבני ביתו אינם בכלל זה, יפנה למורה הוראה, ויברר עפ"י המציאות שמדובר האם, באיזה תדירות, ובאיזה אופן אפשר להקל. ואח"כהוא מביא בשם אחד הרבנים, והגם שעלינו ללמד זכות שהמוזיקה מועלת לעצבים החלפים, ובפרט לנשים שכהיום מולידות מעשרה ילדים ומעלה כ"י בלעה"ר, מה שלא היה לפנים, ודוחק הפרנסה, וקושי חיתון הילדים שלא היה מימות עולם כמוהו, וביותר שב"ה התרבו בעלי תשובה שרגילים במוסיקה מנעוריהם, ומוטב שישמעו שירי קודש מאשר ברדיו הטמא קול באשה ערוה. גם בשו"ת להורות נתן, ח"ד סי' מ"ו כותב, ומצאתי קצת לימוד זכות שלא למחות בזה להמוני העם, דהנה כהיום נשמעים בראש חוצות שיר של תיפלות מבעלי הרדיו השפלים, אשר כל מגמתם להפיץ ארס זל זוהמא בליבות שומעיהם, ולרבים מעמי הארץ ונשים קשה לעמוד בנסיון שלא לשומעם, ולכן מוטב שישמעו שירים המיוסדים על פסוקים, כדי למונעם מאיסורא רבה לשמוע קול זמר סטרא דמסואבותא, ועל דרך שהתיר החת"ס וכו'. אבל בסוף הוא אומר, וממילא מובן שאין זו תקנה לת"ח ומדקדקים במצוות, וכמ"ש החת"ס ז"ל. דהיינו, זה רק בתורת לימוד זכות על אנשים שבכל אופן יכשלו ביותר גרוע. אבל למסקנא, צריכים להשתדל למעט בזה ככל האפשר. בעזרת השם נדבר על הפרטים הנוספים בהמשך.