חיזוק נוסף בעניין חובת ההפרדה במקום התאספות נשים וגברים
מתוך השיעור השבועי מוצש"ק יתרו ה'תש"ע

 באחד השיעורים הקודמים, (מוצש"ק וארא התש"ע) דיברנו על עניין חובת ההפרדה בין גברים לנשים. דהיינו, בכל מקום של התאספות, לא רק בחתונות, אפילו בבתים בברית מילה, בכל שמחה צריך להיות מחיצה.

רציתי לחזק את הדברים, כיון שמישהוא פנה אלי ואמר לי, שזו גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. התפלאתי לשמוע את זה. אמרתי לו שבעצם זו לא גזירה, זה איסור. יש גזירות, ויש איסורים של דין. אם חז"ל גזרו איזו גזירה ולא יכלו לעמוד בה, ביטלו אותה. טבילת עזרא ביטלו, כי לא יכלו לעמוד. פת של גויים, צמצמו את האיסור. אבל דבר שהוא אסור מן הדין, אין שאלה אם יכולים לעמוד בו או לא, חייבים לעמוד בו. ויכול להיות שבדיוק הפוך, בגלל שרואים שחלק מהציבור שלנו רפוי בזה, או שבמקומות מסוימים לא מקפידים על העניין הזה, ממילא זה גורם רפיון. אני חושב שאם יעמדו נחושים כמו חומה בצורה, ויראו שלא מוותרים על זה, זה יחזק את הנושא כי לא תהיה ברירה.

למשל באולמות או במקומות שאין אפשרות, לפעמים אנחנו מקבלים שאלות על זוגות שלפני חתונה, חתן וכלה שחזרו בתשובה וההורים שלהם עדיין רחוקים, נהיה מזה ממש מלחמה. עד כדי כך שיש מצבים שההורים אפילו אומרים, אם זה יהיה מופרד אנחנו לא מגיעים לחתונה. או שזה איום או שזה נכון, בכל אופן זה גורם הרבה מתחים. יש את האפשרות לחלק את האולם לשלשה חלקים. אלה שלצערנו ובעוה"ר רוצים להיות מעורב, מקום נפרד לגברים ומקום נפרד לנשים. זה העצה כשאין ברירה, וממש אין אפשרות לעשות הפרדה.

בבית פרטי, כשרוצים לעשות שמחת שבע ברכות וכדו', העצה בד"כ לעשות את הדבר בשיתוף עם השכנים. דהיינו, אם אין בבית מקום לחלק, בתים קטנים שאין אפשרות לעשות מחיצה או שאין די חדרים, שיעשו הסכם עם השכנים, נניח חתן שהשמחה בבית הוריו, שם יהיו הגברים, והנשים יהיו אצל השכנים. להסתדר עם השכנים, ומתי שהם יצטרכו, הם יתנו להם לעשות בבית שלהם.

חיזקנו את זה ודיברנו על מקורות הדברים, ולא לסמוך על אלה שמקילים ראש בנושא הזה.

ראיתי פה דבר, (בשו"ת לב אברהם סי' קל"ה דף רל"ד ע"ב, וכן בס' יכבד אב המצורף לשם הגדולים החדש דף כ"ב, ועוד) שמובא בשם הגאון בעל הפלאה, שהיה רבו של החתם סופר. מח"ס הפלאה על מסכת כתובות ועוד, אחד מגדולי ישראל לפני 300 שנה בערך. כותב כך, אשר החכמים הגידו והזהירו שלא להיות אנשים ונשים בחדר אחד בסעודת נישואין, וכמה רעה ראינו כי בהיקהל אנשים ונשים כאחד, כשיכור יחוגו וינועו, ומידי הרהור לא יצאו... להילכד בזה ח"ו ואין שמחה למעלה. לא כן לכו נא הגברים ועבדו את ה' בשמחה, והנשים עַם בפני עצמן חייבין בשמחה בפני עצמן... והוא אומר דבר מבהיל, ובשמתא מאן דעבר על מילתא דא. הוא מנדה, עושה שמתא. שמתא זה שם מיתה. יש נידוי, חרם, שמתא. ר"ת נחש, רח"ל.

יש חוברת קטנה בשם קדושים תהיו, המדברת על כל הנושאים של הקדושה. מובא שם פסק הלכה שיצא בירושלים, שעשרות רבנים חתמו על הנושא הזה, מודעא רבא לאורייתא, (מי שרוצה יכול לקבל, אולי כדאי לצלם את זה), כתוב כך, האיסור החמור שלא יהיו בשעת נישואין אנשים ונשים בחדר אחד. כותבים גדולי ירושלם בזמנו, שנת תרפ"ו, כאשר בעונותינו הרבים שמענו וראינו כי חלק כבר הורגל באיסור החמור הזה, וביחוד בשמחה של מצוה, להתאסף ולסעוד אנשים ונשים בבית אחד. כנראה התחילה פירצה בדבר הזה בזמן ההוא, אינני יודע איך היה אצל עדות אחרות אבל אצלנו בודאי לא היה בזה שום קולא, לא נשמע בכלל דבר כזה. בכלל לא היתה מחיצה, היו בחדרים נפרדים ממש או בבתים נפרדים לגמרי. לא נשמע בכלל כדברים האלה. לצערינו, הדורות האחרונים הולכים ונחלשים. גם הם הרגישו בירושלם שמתחיל להיות קצת קלות ראש, ומהפכים מצות שמחת חתן וכלה, לעבירה של הרהור עבירה שהוא קשה יותר מעבירה רח"ל. ועבירה גוררת עבירה, ורעה רבה, בהיקבץ בחורים ובתולות בשוק וכדו', ושם שמים וקדושת ישראל מתחללים רח"ל. לזאת ראינו לחובה להודיע בשער בת רבים דעת תוה"ק לאפרושי מאיסורא, כפי מה שכבר נתבאר חומר האיסור הזה. ובדברי רבותינו בעלי השו"ע ושאר פוסקים מובהקים, שאסור לומר בברכת המזון שהשמחה במעונו כשאנשים ונשים בחדר אחד. וכתבו הטעם, מפני שאין שמחה במעונו של הקב"ה כשהיצר הרע שולט. אסיפה כזאת שיצר הרע רוצה בה, בודאי אינה שמחה במעונו של הקב"ה. והם מציינים הרבה ספרים, ספר חסידים, מנהגים, ב"ח, ובית שמואל, יד אהרן, כנסת הגדלה, באר היטב, קיצור שו"ע, וכו', שלש עשרה ספרים מגדולי ישראל, שהביאו לאסור את זה. אפשר לראות בפנים מי שירצה. חותמים על זה, הגאב"ד מלובלין הרב אליהו קלוצקין, הרב שלמה אלישוב, הרב חיים שאול דוויק, בד"ץ לעדת האשכנזים, בד"ץ לעדת החסידים. וגם חותם, נאום שלום יוסף אלשיך, ראב"ד לעדת התימנים. בתקופה ההיא לפני כמעט מאה שנה, הוא היה כמה עשרות שנים ראב"ד של הקהילה התימנית בירושלם. היה בי"ד שיסדו אז. היה הרב אברהם אלנדאף, ועוד כמה ת"ח שיסדו את הבי"ד, והוא היה ראש הבי"ד. חותם בסוף גם הרב זוננפלד, והוא מוסיף, הדברים פשוטים וברורים לאיסור אשרי לכל השומעים וכו'. זה דבר חמור. לא פשוט להקל בזה. ומי שמזמין אנשים בצורה כזאת, כמובן שהקולר תלוי בצוארו.

אדם שהזמינו אותו למקום כזה, ימצא תירוץ להתחמק, או שיבקש שיעשו מחיצה. אפשר לפעמים לעשות מחיצה מיד במקום. אבל אם לא, אין מה להקל. גם אם יש מרחק זה לא מספיק. כמה יעשו מרחק? ארבע אמות? מרחיקים משור המועד כמלוא עיניו, משור תם חמישים אמה.

אנחנו חושבים שעכשיו זה הזמן, ולא לחינם שמו פה את השלט שובו בנים שובבי"ם, כי זה הזמן לתקן את העניינים של הקדושה, לפני שיגמרו הימים האלו. עברנו כבר את שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו. נשאר רק המי"ם, משפטים. יש אולי עוד שתים, תרומה, תצוה. בכל אופן אני חושב שמצוה לפרסם שלטים כאלה, כי אנשים פשוט שוכחים את עצמם. כדאי לשים כל אחד במקומו ולפרסם, פשוט כדי שאנשים יזכרו.

אגב, קיבלתי השבוע גם מכתב מאיגוד האברכים מיסודם של חניכי הישיבות בארץ ישראל. למעלת כבוד הרבנים הגאונים. כידוע למעכ"ת שליט"א, מצב הצניעות בביגוד ובפאות בקרב נשות בני התורה הצעירים בשנים האחרונות ירד פלאים ומוסיף להידרדר מיום ליום ללא מעצור, ומי יודע מה ילד יום, היות ואין חולק על חומרת הבעיה הנוגעת ליסודי היהדות, ומכיון שלצערנו במקרים רבים הדרישה, תשמעו יש פה דבר חמור, הדרישה ללבוש שאינו צנוע באה דוקא מצד הבעלים רח"ל, מצאנו לנכון לשלוח למעכ"ת שליט"א תקליטורים אלו, יש פה כמה תקליטורים של משא קודש, רבנים המדברים על הנושא הזה. בתקוה שתראו לנכון להשפיע על הציבור שלכם, שיתרומם ויתחזק בנושא הצניעות. מחובתינו לציין, כי בטרם הגשנו לכם, התבקשנו ע"י מרן הגאון הר' שמואל וואזנר שליט"א להודיע לרבים, כי תקליטור זה הוא לא סרט, אלא כולו קודש לדברי תורה. אין כאן שום נתינת גושפנקא להוצאת סרטים, שכידוע דבר נאסר ע"י גדולי הדור. נשמח לקבל תגובות הערות והארות וכו'. זה הזמן, ומצוה להפיץ את זה.

לגבי משפחה, בסעודת פורים או כל שמחה של מצוה, אם הם משפחה ממש כמו דודים דודות, גיסים גיסות, כאלו שבלאו הכי מכירים אחד את השני ומתארחים אחד אצל השני, אין בעיה. כל הבעיה היא כמו בשבע ברכות, יש צד של החתן וצד של הכלה, הם לא מכירים אחד את השני, במקרה כזה אסור לשבת בלי מחיצה. אם זה ממש משפחה מותר.