ב"ה י"ב לחדש אייר תשמ"ב. ירושלים עיה"ק תובב"א.
לכבוד הרה"ח היקר מוה"ר שלמה אהרן הולצברג שליט"א. שו"ב.
עברתי בעיון על מספר שאלותיו - למעשה שבמכתבו אלי מה' אייר דנא והנני להשיבו עליהן בעה"י.
שאלתו הראשונה היא אם מותר לו לשלוח את בתו ללמוד לזמר בכלי שיר (כפי שדי נפוץ בימינו אצל רבים מת"ח ובני תורה יר"ש) כי הרי לפי הרמב"ם בפ"ה מתענית הי"ד וכן דעת המחבר באו"ח סי' תק"ס סעי' ג' וכן דעת הב"ח והשל"ה דאסור כמובא בבאה"ט שם דלא כי"א המובא ברמ"א שם סי' תק"ס ע"כ. ואשיבנו ראשית אמנם כן אין לפקפק ולהרהר כלל על מה שבנ"י יוצאים בזה ביד רמ"א[כפי שכבו' מדגיש בשאלתו שזה די נפוץ בימינו אצל רבים מת"ח ובני תורה יר"ש] שפוסק בסי' תק"ס שם שהגזירה שלא לנגן בכלי שיר היא רק על מי שרגיל בהם כגון המלכים שעומדים ושוכבים בכלי שיר או בבית המשתה. וא"כ משום זה לבד יש כבר מקום נרחב להקל לימוד הזמר בכלי שיר. שנית שאלת כבו' הא הרי היא על לימוד מקצוע זה כדי לדעת אותו ואם כן מותר דבר זה בכלל אליבא דכו"ע כי המחבר בשו"ע או"ח סי' תק"ס שם מדגיש לכתוב שהאיסור הוא כשמנגן בכלי שיר וכו' כדי לשמח בהם. אבל לא איפוא כשמנגן כדי ללמוד המקצוע דטריד אזי בעבידתיה היינו לדעת המקצוע ולא נקרא על כן בגוונא דא שהוא כדי לשמוח או לשמח בהם וכך מצינו בפרמ"ג באו"ח סי' תקנ"א בא"א סק"א שמתיר לישראל שפרנסתו בכלי זמר לזמר משנכנס אב אצל עכו"ם בבית המשתה והובא זה גם בביאו"ה בשו"ע שם ורק מוסיף דמהדה"ח משמע שההיתר הוא מי"ז בתמוז עד ר"ח ע"ש והכל מבוסס על הטעם מפני שבכה"ג לא נקרא ששמח כי בעבידתיה טריד ואם כן איפוא גם בנידון שאלתו עצם הלימוד מותר אליבא דכו"ע אם הוא לא לשם לשמוח עי"כ כי אם כדי לדעת המקצוע כדי שתוכל בזמן מן הזמנים להתפרנס מזה או לשמח בשמחות של מצוה ולאחר מיכן תוכל להשתמש בידע זה בשמחות של מצוה (או אצל נכריות לשם פרנסה) וכפי פסקו הנוסף של הרמ"א בשו"ע שם או"ח סי' תק"ס שפוסק דלצורך מצוה כגון בבית חתן וכלה הכל שרי.
שאלתו השניה היא אודות טייפרקורדר ופטיפון אם השירה והזימרה ששומעים מהם דינם כזמר - בכלי ואסור לשומעם לשיטות האוסרים. הנה לדעתי יש חילוק בזה והוא אם השירה והזימרה ששומעים מהם המה שירה וזימרה דפומא זאת אומרת מה שאנשים השמיעו את תוכם משירת וזימרת פיהם אזי דינם כשירה וזימרא דפומא דמותר ואם השירה והזימרה היא מכלי - שירה שניגנו והקליטו אל תוכם אזי דינם אז כזמר - בכלי ובדומה לזה מצאתי בספר שו"ת אגרות משה (חאו"ח סי' קס"ו) שהעלה כיו"ב על כלי הרדיו דאם נשמע שירה דפומא מותר עיי"ש. ולדעתי מכיון שבבין המצרים אסור גם בריקודין ומחולות (עיין משנ"ב סי' תקנ"א ס"ק ט"ז). א"כ אסור אפי' אם השירה והזימרה היא ממה שהקליטו משירה וזימרה דפה וה"ה גם בימי ספה"ע וכך נוהגין.
ומה שמוסיף כבו' לשאול דאם נאמר שדין טייפרקורד כזמר בכלי האם הוא ממש כדין זמר בכלי שיר כמו כינור והדומה או דרגה בין זה לשיר בפה ונפק"מ להנוהגים איסור בכלי זמר בירושלים בחתונות כידוע דאם הוא ממש ככלי זמר אזי אסור ואם הוא פחות מזה אזי יהיה מותר ע"כ. הנה כבר חויתי דעתי לעיל שזה תלוי מאין מקור השירים והניגונים שהוקלטו בטייפ אם משירה וזימרה בפה מותר ואם זה נובע ממה שהקליטו מכלי שיר אזי דינו כהשמעה מכלי זמר. אמנם ראיתי בספר שלמת חיים ח"ד סי' כ"א אות ג' שמחבר הספר שאל את הגרי"ח זאננפעלד ז"ל אם מנהג ירושלים חל גם על כלי הגראמיפון והשיב בקצרה ובזה"ל: ודאי גם זה בכלל אבל השאלה שם נחלקה לשנים הן על שירה בפה שקלטה והן על מה שקלטה ניגונים של כלי שירה כדיעו"ש ולא ברור איפוא אם מה שענה דגם זה בכלל המכוון על כל גוונא או דילמא רק כשמשמיעה ניגונים שקלטה מכלי שיר וגם אם נאמר שגם הכלי - גראמפאן בכלל יש עדיין לומר שחלות התקנה לא חלה גם על הטייפ מכיון שזה לא היה עדיין בזמנם של הגאונים מקאליש ומבריסק ז"ל שתוקנה אז (כפי שנזכר בספר שלמת חיים ח"א סי' ע"ז) ואין להוסיף על הגזירה ובדומה לזה ראיתי שכותב לומר בספר שו"ת חלקת יעקב ח"א סי' ס"ב על כלי הרדיו בנוגע לאיסור זימרה בכלי שלא במקום מצוה עיי"ש ושם היתה הגזירה בזמן חז"ל ומכש"כ שיש להתיר השמעת ההקלטות מנגינות בע"פ [ואפילו בפטיפון] בחתונות שאין כל הוכחה ואסמכתא ברורה שגם על זה התקינו בירושלים גאוני הדור שבדור הקודם [והטייפ עוד לא היה] ואשר בכלל רובא דעלמא נוהגים בזה היתר.
