איסור לילך לקאנצערטים המכונים דתיים
שלש עשרה מדות הרחמים התשל"ה ברוקלין נ"י יצו"א.
מע"כ ידידי היקר הרבני מופלא ומופלג, מוה"ר שמואל יצחק מארגארעטען, תלמיד ישיבתינו הקדושה. אחדשה"ט בידידות.
בדבר שאלתך אי מותר לילך (לקאנצערט בלע"ז) שמנגנים שם נגונים ופסוקי תהלים ושירים וכיוצא בו אבל רק שירים של תורה והמנגנים ג"כ שומרי תורה אלא שמנגנים הנגונים כדי לענג העם (פארברענגען מיט פלעזשער בלע"ז) אלא שיושבים שם אנשים ונשים בתערובות, ואם זה אסור, אי מותר עכ"פ היכי דאין יושבים בתערובות כגון שיש מקום מיוחד לאנשים ומיוחד לנשים.
ולפענ"ד פשוט דתרוייהו אסורי וראשונה נדון היכי דיושבים בתערובות, הנה בזה איכא תרי איסורא חדא הא דתנן (סוכה נ"א) מי שלא ראה שמחת בית השואבה וכו' ובגמ' מאי תקון גדול וכו' אמר רב קרא אשכחו ודרשו וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד ונשיהם לבד, והלא דברים ק"ו ומה לעתיד שעוסקים בהספד ואין יצה"ר שולט בהם אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד עכשיו שעוסקין בשמחה ויצה"ר שולט בהם על אחת כמה וכמה ע"כ, וברש"י שם קרא אשכחו שצריך להבדיל אנשים מנשים ולעשות גדר בישראל שלא יבואו לידי קלקול ועי' רמב"ם בפיהמ"ש שם וביד החזקה פ"ה מהל' לולב הי"ב.
והתיו"ט שם כתב וז"ל, ומ"ש הר"ב הנשים למעלה פירש הרמב"ם כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים והדין עמו כי האנשים שלמטה היו רואין בשמחה לא השמחים בעצמן כמ"ש הר"ב במדות כי השמחים היו חסידים וא"כ הוצרך לטעם ואמנם הסתכלות האנשים בנשים מביא לידי קלות ראש כי הוא ימשול בך כתיב (בראשית ו'), ועוד משום קישוי לדעת ושמא יראה קרי וכ"ש בחצרות ה'. ועי' רמב"ם פ"ה מה' בית הבחירה ובפיה"מ מדות פ"ב מ"ה והיקיפוה כצוצרא וז"ל שהנשים רואות מלמעלן והאנשים מלמטן כדי שלא יהא מעורבבין ע"כ. ובגמ' קידושין פ"א ע"א אביי דייר גולפי רבא דייר קנה, פירש"י מקום קבוצת אנשים ונשים או לדרשה או לחופה היה מסדר קנקנים של חרס הרבה ביניהם שאם יבואו זה אצל זה יקשקשו וישמע קול ועי' שו"ת מוהר"ם שי"ק א"ח סימן ע"ז.
והנה מבואר מכל הנ"ל דאפילו בשמחת בית השואבה שהיה מ"ע לשמוח מה"ת והיו המשמחים חסידים גדולים ואנשי מעשה קדושי עליון ואפ"ה תקון גדול תקנו שם שלא יהיו אנשים ונשים בתערובות אלא אנשים לבד ונשים לבד באופן שלא יבואו להסתכל זה בזה ויבואו לידי קלות ראש. ובתשובה הארכתי בזה אי האי ק"ו דאורייתא הוא או אסמכתא דרבנן אבל עכ"פ נראה מבואר דלכו"ע אסור הוא משום הסתכלות וקלות ראש כשנשים ואנשים יושבים בתערובות וק"ו הוא בשמחה מהספד וא"כ ק"ו בן בנו של ק"ו במשמחין כאן בחצרות התאוה מה שקוראין עונג (פלעזשער בלע"ז), והמשמחין אינם חסידים ואינה שמחה של מצוה ואנשים ונשים בתערובות ודאי שיש בזה איסור לישב שם זה הוא מצד איסור תערובות לבד כמובן ופשוט.
אמנם יש בזה עוד איסור כיון דהני משמחין ומשחקין מזמרין שירים מפסוקי התורה הרי מבואר בגמרא סנהדרין ק"א הקורא פסוק משיר השירים כמין זמר עליו הכתוב אומר עשוני בניך ככנור ובס"ח סי' קמ"ז וז"ל, זמירות היו לי חוקיך (תהלים קי"ט נ"ד) דוד מניח כל זמירות ושירות ותשבחות לעסוק בתורה וכו', אבל אותם ההולכים ואומרים המקראות דרך לצים והם בפיהם כשיר של עגבים עתידה תורה שתצעק עליהם ואומרת רבש"ע בניך עשאוני ככנור ובשעה שהם קוראים בי במרוצתם אז אינם קוראים במזמורי הטעמים וגם המפסיקים המקראות בדברים עליה היא צועקת ואומרת ח' אלפים וחמש מאות פסוקים ספקתני והם פסקים יותר מששים רבוא ועוד הם עושים בי אף מה שאין לעשות בשיחת חולין אדם מדבר חולין אינו פוסק מדבר לדבר אחר והם מפסיקים דברי לעסוק בדברים בטלים ע"כ. הנה מבואר האיסור שיש לשיר פסוקי תורה ולשומעם ועל כיוצא בזה אמר שלמה המלך ולשמחה מה זו עושה.
ועל המנגנין של הקאנצערט יש איסור בפני עצמו מטעם הגמ' הנ"ל דהקורא פסוק ובס"ח סימן רל"ח כתב מי שיש לו בן קטן מוטל בעריסה לא ירננו לו נגונים של ישראל להקב"ה ובסימן רנ"א שם מי שיש לו קול נעים ירנן להקב"ה ולא שאר רננות שנאמר רננו צדיקים בה' ולא שאר רננות וכו' ע"ש, ובסימן תשס"ח כתב מי שקולו נעים ואין הקב"ה נהנה מקולו ראוי לו שלא בא לעולם וכו' ויזהר מי שיש לו קול נעים שלא יזמר נגונים נכרים כי עבירה היא ולכך נברא קולו נעים לשבח בוראו ולא לעבירה ועיין עוד שם סימן תתרי"ד. וגדולה מזו כתב בסימן ש"ב דלא ינגן בנגון של תורה לנביאים וכתובים וע"ז נאמר לא תשיג גבול עולם אלא כל נגון כמו שהוא מתוקן ע"ש דהיה להם נגון מיוחד לתורה ולנביאים וכתובים ומזה ראיה למ"ש הרמ"א דאין לשנות אפילו נגונים מתפלה. ועיין ט"ז א"ח סימן תק"ס סק"ה וז"ל, וכ"ש שיש עון גדול במה שלוקחין על הסעודה (של חתונה) אדם ליצן א' ועושה שחוק בפסוקים או בתיבות קדושים אשרי אנוש לא יעשה זאת וע"ז אמרו בניך עשאוני ככנור ועיין מ"ב שם. והנה התם אפילו בשמחה של מצוה לשמח חתן וכלה אבל לסתם קאנצערט ודאי איסור גדול הוא וגדול עונו שחוטא ומחטיא את הרבים.
ועוד בו שלישיה מהא דאמרו בגמרא ע"ז י"ח ע"ב אשרי האיש אשר לא הלך לטרטיאות ולקרקסאות וכו' וז"ל מהר"ם כפוסי הביאו דבריו בשלהי תשו' הרדב"ז ואמרינן בפ"ק דע"ז אשרי האיש וכו' מפני שהם מושב לצים שהם מקומות שמתאספים לצחוק ואפילו בחול אסור ולא הותר ללכת לטרטיאות בשבת אלא לפקח על עסקי רבים וכל מקום שנאספים שם אגודה כדי לצחוק נקרא טרטיאות ושם ליצינותא נמצא וכו' הצעיר יהודא חמאי ע"כ, והמהר"ם כפוסי השיב לו וז"ל, דברים אלו אסור לשומעם וכ"ש להשיב עליהם כי אותם הבלים הם ובעליהם כיוצא בהם מגועלים מתועבים משוקצים ומוקצין הם ואף בחול אסור ע"ש. מבואר דבכל מקום שמתאספים שם לשם צחוק מקרי טרטיאות והוא מה שהוא הטיאטער ומה לי טיאטער ארטאדאקסי או טיאטער אחר, הצד השוה שהוא לשם צחוק וליצנות נמצא שם והרי הוא בכלל כל הטיאטערס. ועיין א"ח סימן ש"ז סט"ז מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק כגון ספר עמנואל וכן ספר מלחמות אסור לקרות בהם בשבת ואף בחול אסור משום מושב לצים ועובר משום אל תפנו אל האלילים אל תפנו אל מדעתכם ובמג"א שם סקכ"ב וה"ה ההולך לטרטיאות וקרקסאות והם מיני שחוק וכו' ולא ידענא מי התיר להם בפורים ואפשר שנמשך להם משחוק שעושים מאחשורוש הרי דאפילו על פורים פקפק כ"ש בשאר ימים ודו"ק. ועיין שו"ת מהרי"ץ דושינסקי זצ"ל סי' נ"ו ובספרי שו"ת משנה הלכות ח"ג סימן קמ"ח.
וכ"ש שהולכין שם לעשות צחוק והרי זה עובר באיסור דרבנן בשביל זה וכמ"ש בגמ' (ברכות ל"א) אסור למלאות שחוק פיו וברי"ו נ"ח ח"ג הובא בב"ה יו"ד סוסי' קנ"ז איסור דרבנן כגון אסור למלאות שחוק פיו וכו' כיוצא בהן אין עליו לא מלקות ולא נידוי אלא קורין אותו עבר על תקנת חכז"ל, בגמ' שבת העובר על תקנת חז"ל נקרא עברין וא"כ מי שעושה הצחוק לרבים הוה בכלל מחטיא את הרבים ח"ו.
ולפי הטעמים הללו שוב אין נפק"מ אי יש שם תערובות או לא דהא אסור מצד עצמו וודאי דאין נפק"מ בזה בין אנשים לנשים שהם מושב לצים. ולהדיא דרשו אשרי האיש ולא האשה, אלא אשרי האיש כשהוא איש אבל אשה בכלל זה וכ"ש דבאנשים יש עוד איסור משום ביטול תורה.
ושמעתי טוענים דבחוה"מ עכ"פ דמצוה בשמחה ליכא איסור אלא שמחה. הנה בזה לא אמנע לכתוב שהעולם חושבין שמצות שמחה בחוה"מ הוא לשמוח בחצוצרות ומצלתים אבל האמת כי חוה"מ ניתן לשמוח בשמחת התורה כמבואר בירושלמי הביאו דבריהם בכלבו וז"ל, וחייב לשמוח בו ולשמח בניו ובני ביתו וכל הנלוים וכו' הא"ר סי' תק"ל הביאו וכתב ובכלבו וכו' כדלעיל סימן תקכ"ט ס"ב וכו' ירושלמי אמר ר' אבא בר ממל אלו הי' מי שימצא עמי התרתי שיהי' עושין מלאכה בחוה"מ כלום אסור לעשות מלאכה אלא כדי שיהא אוכלין ושותין ושמחים ויגעים בתורה ועכשיו אוכלין ושותין ופוחזין ע"כ. וכתב הכלבו נראה מזה שאיסור גדול בשחוק וקלות ראש (בחוה"מ) יותר ממלאכה וכוונת הש"י בנתינת המועדות כדי להידבק באהבתו וביראתו ולעסוק בתורתו התמימה וכ"כ באגודה ס"פ מי שהפך טוב לעסוק בתורה בחוה"מ ובמהרי"ל דלכך התירו דבר האבד כדי שלא יצטערו על אבידה ויבטל לימודו ע"ש, הרי להדיא דחוה"מ חמור מכל השנה לענין זה.
לכן לפענ"ד אסור לילך לקאנצערטעס כאלו כי זה בכלל מושב לצים ובכלל שמחה של הוללות לבד מאיסורים של בניך עשוני ככנור ואין נפ"מ בין יש שם תערובות לאין שם תערובות לענין איסור אלא לענין מבטלינן הא מפני הא.
והשי"ת שמו יערה עלינו רוח טהרה ונשוב אל ה', אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה, ונזכה לגמר חתימה טובה בביאת משיח צדקינו, החותם בלב ונפש, מנשה הקטן
