כתב הרמב"ם על איסור השיר על היין שאינו תלוי כלל באיזה לשון יהיה השיר רק בענינו שאם הוא מיוסד על דברי חכמה ומוסר ויראה וכ"ש ד"ת מותר לשוררו ולזמרו באיזה לשון שיהיה מש"כ כמ"ש הוא שיר עגבים ודברי חשק וליצנות ודברים בטלים אסור לשררו אפילו בלשון הקודש ש"מ דבתוכן הדברים תליא מילתא. מכל מקום בעיון קל יראה המשכיל כי תכלית השירים הוא התעוררות השומעים לתמצית הדבר המובן ומכווין בשיר. לכן אם מעורר האדם לדעת ותבונה לקחת מוסר השכל וד"ת הרי תכליתו טוב ואם מעורר לתאוה ולשחוק וקלות ראש וליצנות ובכה"ג ודאי תכליתו רע ואפילו יהי' בלה"ק אדרבה גרע טפי מצד המחבר והמשורר כי הוציאו לשון הקדש לחול ולטומאה.