ומשם תתבונן עונש אנשי לצון ביין משתיהם בלילי שבתות ויום טוב לשורר בשיר עגבים ודברי חשק ונבלות הפה, לשבח היפה ביופיו וכיוצא מדברי השירים הצרים וצוררים את הנפש היפה. כי כמו ששירי התורה גורמים דבקות בשי"ת, כך השירים הפוגמים האלו גורמים להפריש הנשמה מצרור החיים. ועליהם השכינה צועקת "הסר מעלי המון שיריך וזמרת נבליך לא אשמע". והנשמה יתירה היא מר לה תחת אשר עיניתה לשמוע המון שיריו. אזן ששמעה שירי מלאכי עליון למעלה משבחין ומפארין ומקדישין ומעריצים את שם האל המלך הגדול והקדוש בקדושה יתירה, תרצע עתה לשמוע שירי עגבים בדברי חשק ונבלות הפה? ישתקע הדבר. (חמדת ימים שבת ח)

הכזה יהיה יום משתה ויום רצון לה'? ומאין להם סמך למנהגים מקוללים האלו? והגמול הזה יקוה האל המושיע אשר גאלנו וגאל את אבותינו, להכעיסו במעשה ידינו בזמרת נבלים ושירי עגבים. ותבער אש בעדתינו בחורים עם בתולות, זקנים עם נערים. זמרן נשי ועניין גברי בשירי עגבים הלא המה דברי חשק ונבלות, לשבח היפה ביופיו. והשכינה מה לשון אומרת, קלני מראשי קלני מזרועי. "הסר מעלי המון שירך וזמרת נבליך לא אשמע". והר"יף כתב על אותה שאמרו זמרא דפומא אסיר שזה נאמר על השירים של אהבת אדם לחברו, ולשבח היפה ליופיו. והם הנקראים שירי עגבים, ולא הותר לזמר אחר החורבן אלא שירות ותושבחות וזכרון חסדיו של מקום בלבד. וכמו ששירי התורה גורמים דביקותא בש"ית, כך השירים שהנשים אומרות גורמים להפריש הנשמה מצרור החיים. וכל שכן כד זמרן נשי וענין גברי, דדמיא כאש בנעורת, ויצר סמוך להסיתם לעשות כל רע. כי על כל אלה ראוי לדרוש אליהם פרטי הדברים האלה למנוע העם מכל המעשים המקולקלים האלו וכיוצא בהם. (שם חנוכה א)