הרב בן ציון מאיר חי ב"ר יוסף רפאל עוזיאל זצ"ל

משפטי עזיאל ח"ז חאה"ע מה"ת ס"ס צד 

רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל (נולד בירושלים בשנת תר"מ - נפטר בשנת תשי"ג) נתמנה בשנת תרע"א לחכם באשי (כינוי לרב ראשי בארצות העותומאניות) של יפו והגלילות, בשנת תרפ"א נתמנה כרב ראשי בשאלוניקי. לאחר שנתיים עבר לכהן כרבה הראשי של תל-אביב, ובשנת תרצ"ט נתמנה לרב הספרדי הראשי של ארץ ישראל והראשון לציון

פאה נכרית

מסוגיא דגמרא למדנו דבקלתה, דהיינו שיש מטפחת על ראשה, יוצאת מאיסור תורה דפרועת שער. אבל היא עוברת משום "דת יהודית" כשהיא יוצאת למבוי, אפילו חצר שבוקעין בו רבים, וכמ"ש בירושלמי (כתובות פרק ז) ולא הותרה אשה מדת יהודית לצאת אפילו למבוי אלא בצעיף או רדיד שבראשה, והשתא נחזי אנן פאה נכרית מה דינה, אם דומה היא לקלתה שמותרת רק מדין תורה, או שעדיפא מינה שהיא דומה לצעיף שעל ראשה שמותרת לצאת בה גם לשוק.

והנה בספרי הפוסקים שברשותי לא מצאתי הלכה מפורשת ומבוררת.

אבל כן ראיתי בבתי רבנים וגאונים חסידים ואנשי מעשה, שלא מיחו בנשותיהם שישבו בבית ובחצר בפאה נכרית, ובשוק בכובע שעל ראשיהן, והיינו ודאי משום דכובע שעל פאה נכרית, ואפשר על הראש ממש, חשוב כצעיף שעל הראש להתיר אפילו בשוק.

ועל זה יש להורות: פוק חזי מאי עמא דבר, ואין למחות בידם, דכיון דפלטנו מאיסור תורה, וכיון שכסוי הראש זה נעשה מנהג הכל, שוב אין בו משום עובר על דת יהודית.

והנראה לעניות דעתי כתבתי