"לדעתי אפילו אילו בעבר לא היה אף פוסק אחד אוסר, כיום בפאות של זמנינו לא היה אף פוסק אחד מתיררד, תשאלו כל ילדה ברחוב ותאמר לכם אם פאה מותרת או אסורה."
זה דבר פשוט שגם הרב גדליה נדל זצ"ל ידע היטב שהילדות ברחוב הן לא פוסקות להחליט אם הפאות מותרות או אסורות, אלא שבכלל היסודות שאמיתותן פשוטה וברורה אפילו לילדות, היא העובדה שכל דבר של פריצות שמגרה את היצר ומחטיא את הרבים הוא אסור ומתועב, ולכן אין בזה כל שאלה או ספק שהפאות הנכרית של דורנו אסורות בתכלית ברה"ר משום פריצות והחטאת הרבים, וכמו שאמר הרב וואזנר שליט"א וז"ל:
"איזה זיוף הוא זה שמכסים השערות בפאה נכרית שעוד מגרה היצרים יותר מהשערות עצמן איזה זיוף הוא זה. ומה נעשה במלבושים הנעשים כדי למשוך עין, והם ביודעים וגם בלא יודעים חוטאים ומחטיאים אחרים."
ובקונטרס "אפר תחת אפר" להרב הגאון הרב דניאל ביטון שליט"א כתב וז"ל:
"תימה תימה נקרא, הכיצד אחר התוכחה המגולה מן השמים, שנתגלה לעיני הכל שהפיאות באות מתקרובת עבודה זרה מהודו, לא למדו מוסר, ולהבין שאין רצון הבורא ית' שהנשים תלכנה בפיאה נכרית, וכמ"ש הדברי יחזקאל משינאווא זי"ע בפ' שמות וז"ל, הנסיון לידע אם באמת טוב עשה שיראה אח"כ את אשר נשתלשל מזה המעשה, אם נשתלשל מזה דבר טוב ידע שעשה טוב, ואם ח"ו נשתלשל מזה דבר אשר לא טוב ידע שגם המעשה הקודמת לא לרצון הבורא, כי מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה ע"כ. אף אנן נמי נימא, כיון שנשתלשל מן הפאה הנכרית דבר איסור, נדע שלא טוב הדבר הוא, ולא עוד כיון שנשתלשל מזה איסור חמור ונורא, הנאה מתקרובת ע"ז, נדע שהדבר רע ומר מאד הוא."
בספר החינוך מצוה תצו "שלא לסור מדבריהם", כתוב שחיבים לשמוע לחכמי הדור אפילו יגידו לך על ימין שהוא שמאל "ואפילו יהיו הם טועים". אבל יש בענין הזה תנאי אחד, לפי מה שאמרו חכמנו זיכרונם לברכהרה, שכאשר יהודירו מבין מתוך תלמודו או מסברה לאסור את מה שהסנהדרין התירו, "שאינו רשאי להתיר עצמו באותו הדבר האסור לדעתו עד שישא ויתן עמהם על הדבר, ואחר שיסכימו כלם או רבם בבטול הדעה ההוא, וישבשו עליו סברתורז, ויעשו הסכמה שהוא טועהרח, אז הוא רשאירט לנהוג עצמו היתר במה שהיה דעתו לאסוררי
ואם חשב בטעות שהוא חייב לשמוע בקול הסנהדרין גם קודם שנשא ונתן עמהם, "אמרי בגמרא ריא שהוא שוגג שחשב שמצוה לעשות על פי בית דין ואפילו ידע בהן שטעו."ריב סוגיה זאת נלמדה התבררה ולובנה ביסודיות במשך כשלושים שנה עם אלפי אברכים, תלמידי חכמים מופלגים, מורי הוראה, פוסקים, ובתוכם גדולי הלמדנים שבדור, ולא נמצא עדיין אף לא אחד שיצליח להוכיח שמותר לנשים נשואות לצאת לרה"ר בפאות נכרית שנראות כמו שער. וכדי לעודד תלמידי חכמים ללמוד את הסוגיה הזאת וללמד כף זכות, הובטח כבר לפני מספר שנים פרס של 18,000$ -100,000$ למי שיוכיח שמותר לצאת לרה"ר עם הפאות הנכריותריג שנראות כמו שער.
יש לציין שעיקר הניסיון בענין הזהריד הוא לא משום יצר הרע דעריות המסיתה ללכת בחוסר צניעות, אלא העיקר בזה הוא הכרזת הנאמנות והכניעה הגלויה למלך מלכי המלכים כנגד הפחד והדמיון ממה שיגידו המשפחה והחברות כאשר היא תעבור למטפחת כשרה ולבגדים צנועים. גם האנשים הם בכלל הנסיון, ועיקר פיתויי היצר כנגדם הוא למנוע אותם מללמוד סוגיה זאת של פאה נכרית וצניעות למרות שהדבר נוגע כל כך למעשה. ולא דיי בזה שסוגיה זאת של צניעות ופאה נוכרית לא נלמדה עדיין בהרבה כוללים, אלא שבמקומות מסוימים יש מעין אווירה שאסור לדבר ולהזכיר כלום מענין זה של צניעות ופאה נוכרית, שהרי עצם הזכרת הנשא יביא מיד למסקנה הצועקת עד לב השמים שאפילו ילדות מבינותרטו. כל שכן בזכות תורתנו הקדושה, שהיא הסמא דחיי שלנו והתבלין כנגד היצר הרע, ש"כל מי שלומד בשו"ע ביראת שמים רואה היטב שאין חילוק בין שערות עצמן לפאה נכרית שנקרא שייטעל"רטז
וראה בסוטה דף לז בשם רבי עקיבא ורשב"י ש"אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה שלא נכרתו עליה ארבעים ושמונה בריתות". כאשר בכל מצוה יש ארבעה חלקים שהם ללמוד וללמד לשמור ולעשות. ובכל חלק מהם נכרתו ארבעה בריתות: ברית לברוך בכלל שנאמר "ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת" שכל פרט שמקים במצוה הוא מתוך החיוב הכולל לקים את כל התורה כולה, וברית לארור בכלל, ברית לברוך בפרט שמתברך על כל מצוה מצד עצמה וברית לארור בפרט, סה"כ עד כאן ששה עשר בריתות. וכיון שכל אחת מבריתות האלה נשנתה ג' פעמים: בהר סיני, בהר גריזים ובהר איבל, ובערבות מואב, אז ישנם סה"כ ארבעים ושמונה בריתות על כל מצוה ומצוה. חציים הם ברכות תורתנו הקדושה למי שיזכה בקיום מצוה, וחצי הם קללות למי של"ע יבטלנה או יעבור עליה ח"ו.
גם על מצוה זאת של האשה לכסות את שערה ברה"ר בכיסוי צנועריז נכרתו ארבעים ושמונה בריתות. וכמו שיש חיוב על כל אשה ללכת בצניעות ולא לעשות ח"ו כמעשה הסוטה שהתנאתה בשערה לפני אדם זר, כך גם הבעל לא יכול להתחמק מללמוד סוגיה זאת, שהרי חיוב זה הוא בכלל ה"ללמוד" שיש במצוה זאת. שש בריתות של ברוך נכרתו לכל מי שילמד סוגיה זאת ושש בריתות של ארור למי שיתחמק מללמוד אותה, ובפרט שעל ידי ה"ללמוד" יוכל גם "ללמד" וגם למנוע מאשתו לעבור על איסורי תורה כל כך חמורים ומהחטאת הרבים ולקיים בזה גם את ה"לשמור" ו"לעשות".
ובדרך רמז:
אלו דברים שאין להם שעורריח הפאה.
אלו דברים שאין להם שעורריט הפאה.
אלו דברים שאין להם שעוררכ הפאה.
אלו דברים שאין להם שעוררכא הפאה.
אלו דברים שאין להם שעוררכב הפאה.
רג תלמידו החשוב של החזון איש
רד 999 אמר זאת לפני יותר מארבעים שנה, למרות שהפאות דאז היו הרבה פחות גרועות מהפאות של היום
רה מסכת הוריות דף ב:
רו שהוא לא בכלל עם הארץ אף על פי שאינו ראוי להוראה, מובא בגמרא בהוריות דף ב: ובתוספות יום טוב ובמלאכת שלמה על המשנה הראשונה שם.
רז סהנדרין פח: וברמב"ם הלכות ממרים פרק א' הלכה ד'
רח רק
רט וגם חייב
רי זה לשון החינוך שם .ראה גם ברמב"ן בהשגותיו לספר המצוות שורש ראשון דף ז: ובחזון איש הוריות יד'-ה .
ריא זה לשון הברטנורא על המשנה הראשונה בהוריות
ריב ראה גם בגמרא בהוריות ב: וברש"ש ובמהר”ץ חיו"ת שם, בפרוש המשניות להרמב"ם הוריות פרק א' משנה א', וברמב"ם שגגות יג'-ה' .
ריג טבעיות או סינטטיות או כל סוג אחר
ריד למי שכבר יודעת או מרגישה את חומר האיסור דפאה משום פריצות דגברי
רטו כנזכר לעיל בדברי הרב גדליה נדל זצ"ל
רטז דברי הרה"ק רבי יששכר דב מבעל"ז זי"ע דבריו שהודפסו בקונטרס דיבורים קדושים.
ריז הנלמדת מהקרא "ופרע את ראש האשה"
ריח שאין שעורים ללימוד ההלכה בעניין לבישת פאה ברה"ר
ריט שבאמת גם בלי שעור אפשר להבין את חומרת האיסור, שהרי כולם רואים שהפאות פרוצות ומגרות את היצר
רכ משום שהם אסורים בכל מידה ושיעור גם הקצרות וגם הארוכות
רכא שאין שיעור לתמיהה ולפליאה על כך שנשים כשרות יוצאות לחוצות בפני הרבים עם אותו מראה השחץ שבו הכשילה הסוטה את בועלה
רכב שאין שיעור לחומרת הענין משום שמחטיאות את הרבים וממלאים את העולם ברוח פריצות וגירוי היצר.
