יש החושבים בטעות ששלטי הגבורים ובעקבותיו גם הרמ"א והמגן אברהם, מתירים לצאת לרה"ר בפאה גלויה. אבל המעין היטב בדבריהם ראה את ההפך, שהם אוסרים את הפאות הנכריות ברה"ר מדאורייתא, וכל מה שהתירו לצאת בפאה הוא רק לחצר, ואי אפשר בשום פנים ואופן ללמוד אותם על רשות הרבים.
כלומר בניגוד לרוב הראשונים שפסקו כהבבלי, שמותר ללכת בחצר הבית בגילוי ראש וכל שכן שמותר שם בפ"נקסד, פסק הש"ג כהירושלמי שההולכת פרועת ראש בחצר הבית עוברת על דת יהודית שזהו מנהג הצניעות שנהגו בו בנות ישראל.קסה ומכיוון שהוא סובר שברה"ר אין כל הבדל בין השער לפאה נכרית ושניהם אסורים מדאורייתא, היה צריך הש"גקסו לטרוח ולהביא ראיה שבחצר הבית להבדיל מרה"ר כן יש חילוק בניהם, כלומר למרות שבחצר אסור ללכת בגילוי הראש, אבל בפאה נכרית כן יהיה מותר. ואם היה סובר שהפ"נ אסורה ברה"ר רק משום דת יהודית, לא היה הש"ג צריך לטרוח כל כך, וזה היה פשוט לו שמותר ללכת בפ"נ בחצר הביתקסז, כמו שקלתהקסח אסורה ברה"ר רק משום דת יהודיתקסט ומותרת בחצרקע.
המקור לחוסר ההבנה לחשוב שהש"גקעא דיבר על רה"ר, בעוד שלמעשה דיבר אך ורק על החצר, נבע בגלל שלא ראוקעב את הש"ג על הגמרא בכתובות עב: שכתב בזה הלשון: "ואפילו בחצר אסור לצאת בלא קלתהקעג על ראשה וכן לשיטת תלמוד א"י, ולא העלו בדעתם שהוא יחמיר עד כדי כך לאסור את גילוי השער בחצר נגד הבבלי ורוב הראשונים שמתירים ללכת בחצר ללא שום כסוי.קעד ולכן הם היו בטוחים שגם הש"ג סובר כמו רוב הראשונים שמותר ללכת פרועת ראש בחצר, וכל שכן שיהיה מותר ללכת שם בפאה נכרית, ואין לזה צורך בשום ראיה.
וזה לשונם של מהרר"י קציניעליבויגען והבאר שבע בו הם כותבים במפורש שאינם יכולים ללמוד את הש"ג על חצר משום שפשיטא להם שגם הש"ג סובר כמו כל הראשונים שמותר ללכת בחצר בגילוי הראש:
"ואם כןקעה בחינם טרח כל הטורח הזהקעו החכם הנזכר הש"ג דהא אפילו בשערות ראשה ממש מגולות מותר לה ללכת בחצר שאין הרבים בוקעים בו"
ולכן כיון שדברי הש"ג על הגמרא בכתובות עב: בו הוא אוסר את גילוי השער בחצר לא הגיעו לידי הבאר שבע וסיעתו, ואילו את הוכחתו הארוכה וטרחתו המרובה של בעל הש"גקעז להתיר את הפ"נ הם כן ראו, על כורחם היו חיבים ללמוד שהש"ג בשבת קאי על רה"ר, שהרי בחצר הבית מותר ללכת מדינא דגמרא אפילו בגילוי הראש לגמרי, וכל שכן שמותר בפאה, ואין לזה צורך בשום הוכחה. וממילא יצאו נגדו בחריפות רבה בגלל שחשבו שבא להתיר את הפאה נכרית ברה"ר.
העובדה שדברי הש"ג בכתובות לא הגיעו לידי האחרונים הביאה גם את היעב"ץ להצטרף בחריפות לאותם האחרונים שחלקו על הש"ג. וזאת משום שהיעב"ץ לא ידע האם הש"ג מחמיר לאסור את גילוי השער בחצר או אולי סבירה ליה כמו רוב הראשונים שבחצר כן מותרת בגילוי הראש. וגם על צד זה שהש"ג כן מחמיר לאסור את גילוי הראש בחצר, עדיין לא היה היעב"ץ יכול ללמוד שהש"ג בא להתיר את הפאה דווקא בחצר ולא ברה"ר, משום שלדעת היעב"ץ הפאה אסורה ברה"ר רק משום דת יהודית ולכן פשיטא שמותרת בחצר, ואין כל צורך לטרוח ולהוכיח דבר מובן מאליו, דלא גרע מקלתהקעח שמדינא דגמרא אסורה ברה"ר רק מדת יהודית ולכולי עלמא מותרת בחצר. והאפשרות האמיתית שהש"ג אוסר את הפאה ברה"ר מדאוריתא בדיוק כמו השערקעט נדחתה על הסף, שהרי איך יתכן לעלות על הדעת שהש"ג יחמיר עד כדי כך לאסור את הפאה ברה"ר מדאוריתא בניגוד מוחלט לפרסום שהשתרש בשמם של גדולי עולם שהש"ג מתיר את הפאה ברה"ר, והרי היעב"ץ לא ראה את הש"ג בכתובות כדי לדעת שיש כאן טעות שהשתרשה. ועוד, שהרי ליעב"ץ אפילו לדעת המחמירים לאסור את גילוי הראש בחצר, הפאה אסורה ברה"ר רק מדת יהודית, ואיך יעלה על דעתו שהש"ג שהתפרסם כמקל יותר מכולם בנושא זה של מנהגי הצניעותקפ, יחמירקפא יותר מהיעב"ץ עצמוקפב אפילו לדעת המחמיריםקפג
וזה לשון היעב"ץ בשאלות יעב"ץ תשובה ט':
"אמר יעב"ץ לא נהירא לי היתר זה ולא ידענה מאי דעתיה, דאי בבית ובחצר ודאי שרי דלא גרע מקלתה, ולדעת התוס' אפי' בשערה שרי, דאל"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה וכ"ש פאה נכרית וכו'"
ואכן אין זה פלא שהבאר שבע והיעב"ץ לא ראו את הש"ג הנ"ל, כי בזמן הבאר שבע שהיה בן דורו של הלבוש לא היתה הגמרא עם דברי הש"ג על הרי"ף בצורה מסודרת כמו היום וכל ספרי הקודש היו יקר המציאות כמו שרואים בדברי היעב"ץ בשאלות יעב"ץ חלק ב' על שלטי הגבורים הנ"ל וז"ל:
"אכן האמת אגיד כי בשעה שכתבתי דברי הללו שבספרי שאלת יעב"ץ סימן ט' לא היה לי עדיין ספר רשום וכל שכן ספר האלפסי שלא השגתי בעת ההיא בימי חורפי, ואפילו כרך גמרא שעסקתי בו שאול היה בידי על שעה, על כן בהכרח לא יכולתי לעיין בש"ג בעת ההיא"
מוסף הערוך פירש ש"הקפליטין" המופיע בירושלמי הוא הפאה הנכרית. ואיתא בירושלמי שמותר לצאת בקפליטין רק לחצר, ואלו למבוי וכל שכן לרשות הרבים אסור ויש בה משום יוצאה וראשה פרוע. כלומר דעת הש"ג היא כדעת הירושלמי שמחדשים שלמרות שאסור לצאת בחצר הבית פרועות ראשקפד אפילו הכי בפאה כן יהיה מותר. ואילו במבוי וכל שכן ברה"ר איתא גם בירושלמי במפורש שאסור לצאת בקפליטין היא הפאה נכרית.
בנוסף לכל מה שנרמז כאן בקצרה ישנן עוד יותר מעשר ראיות ברורות בדברי הש"ג עצמםקפה שדיבר על חצר בלבד, ואי אפשר ללמוד אותו בשום פנים ואופן על רה"ר.קפו
סיכום הנ"ל מובא גם בדברי ראב"ד העדה החרדית הרב משה אריה פריינד זי"עקפז שכתב וז"ל:
"שגם השלטי גבורים ודעימיה לא התירוקפח אלא בחצר, וגם נתגלה כתב יד מהפמ"ג שחזר בו, ומקומות שהקילו בזה, כידוע שבא מחמת הגזירות והגלויות שעברו עליהן, ובחרו את הרע במיעוטו."
הארת דברי הש"ג מסלקת גם את הטעות שהשתלשלה והשתרשה בהבנת דברי הרמ"א המגן אברהם ועוד אחרונים שהבינו היטב שהש"ג דיבר רק על חצר, וגם הם התירו את הפ"נ רק בחצר, ואי אפשר ללמוד אותם על רה"ר בשום פנים ואופן, וממילא כל "ההיתר" נפל.
פאה ר"ת פה אין היתר
קסד למדו זאת מהגמרא בכתובות עב: ראה שם רש"י, תוספות, ר"ן, ריטב"א, הגהות אשרי, תרומת הדשן סימן י', וכן הוא בבית יוסף אבהע"ז קטו ובדרכי משה שם, ובמגן אברהם עה-ד, וכן משמע ברי"ף וברא"ש
קסה ראה ש"ג כתובות לב: בדפי הרי"ף וז"ל: "ואפילו בחצר אסור לצאת בלא קלתה על ראשה וכן לשיטת תלמוד א"י עכ"ל. וראה גם בבית שמואל אבהע"ז קטו'-ט'
קסו על הגמרא בשבת סד:
קסז ראה כאן בהמשך ציטוט מהשאלות יעבץ תשובה ט'
קסח כיסוי ראש גרוע
קסט דינא דגמרא בכתובות עב:
קע הש"ג הנ"ל
קעא על הגמרא בשבת סד:, ששם טרח הש"ג להוכיח שמותר להתקשט בפאה
קעב מהרר"י קציניעליבויגען הבאר שבע והיעב"ץ ובעקבותיהם עוד אחרונים רבים
קעג כיסוי ראש גרוע
קעד וכך היתה המציאות בזמן הגמרא שרוב הנשים הלכו פרועות ראש בחצר הבית כמו שרואים במפורש בגמרא בכתובות עב: "אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה".
קעה שנרצה ללמוד שהש"ג על הגמרא בשבת סד, בו מוכיח הש"ג שמותר להתקשט בפ"נ, דיבר על חצר
קעו להוכיח שמותר לצאת בפ"נ לחצר
קעז על הגמרא בשבת סד:
קעח כיסוי ראש גרוע
קעט ולכן כן יש צורך להוכיח שלמרות שברה"ר אין חילוק בניהם, אפילו הכי בחצר כן תהיה מותרת בפאה למרות שאסורה שם בשערה הגלוי
קפ להתיר את השער בחצר ואת הפאה ברה"ר
קפא לאסור את הפאה ברה"ר מדאוריתא
קפב שאוסר את הפאה ברה"ר רק מדת יהודית
קפג לאסור את גלוי השער בחצר.
קפד ראה ש"ג כתובות לב:' בדפי הרי"ף וז"ל:
"ואפילו בחצר אסור לצאת בלא קלתה על ראשה וכן לשיטת תלמוד א"י"
קפה שבת דף כט. בדפי הרי"ף, ונזיר כח: בעין משפט
קפו ראה על כך בהרחבה בספר דת משה וישראל, בספר פאה נכרית בהלכה, ובספר סוגיה דפאה נכרית של הרב הגאון אברהם ליפשיץ שליט"א.
