הגאון רבי  יוסף שמואליאן שליט"א, מח"ס גבעות עולם, שלחן יוסף, שערי מועד, שערי טהרה, שמירת השבת ועוד, הובאו דבריו בספר "גבעות עולם - שבת"  "סימן ע"ז נדפס תשס"ו" הביא את השלטי גיבורים ופסק כמוהו וכתב שאין איסור לצאת עם פאה נכרית ואין בזה משום גילוי שיער ברה"ר 

 בענין פאה נכרית (שבת דף ס"ד ע"ב) במשנה יוצאה אשה וכו' בכבול ובפאה נכרית בחצר, ופרש"י דלעיל דף נז. תנו לא תצא אשה בכבול לרה"ר וה"ה לפאה כמפורש בסוגיא כאן, (כמ"ש התוס' דף נז:) דילמא תוריד מראשה את הפאה וכבול לראות לחבירתה ותטלטל ברה"ר ד' אמות. אבל בחצר לא גזרו.

עיין שלטי גיבורים בהרי"ף שהביא ראיה מכאן לנשים שיוצאות והולכות עם כיסוי פאה להתקשט בהן דאין בזה איסור שער באשה ערוה, דדוקא בשערה ממש חשיב ערוה דדבוק בבשרה, ונראה גם בשרה עם השיער חשיב ערוה אבל שער המכסה שערה אין כאן משום שער באשה ערוה וגם לא משום פריעת ראש, דהרי התירו לאשה בשבת להתקשט בפאה נכרית משום שלא תתגנה על בעלה, משמע להדיא שמותרת בנות ישראל להתקשט בהן ע"ש.

עיין שו"ת מהרי"ל דיסקין שהקשה ע"ז הרי התירו דוקא בחצר שלא תתגנה על בעלה אבל ברה"ר אסור א"כ מניין לנו להתיר לאשה לצאת כך לרה"ר דאין לך בו אלא חידושו דוקא בחצר.

ונראה לבאר, דהא דאסרו לצאת לרה"ר משום איסור שבת שמא תעביר ד' אמות ברה"ר, אבל באופן שאין איסור רשות הרבים כגון שיש חומה ודלתות מדינה שמותר לטלטל בעיר אף שיש רבים מהלכים שם אין איסור מצד פיאה נכרית לצאת במקום שיש רבים או בימות החול אין איסור לצאת עם פאה נכרית, דאין בזה משום פריעת ראש האשה.

ומשמע מדברי השלטי גיבורים דהפאה נכרית היא מכסה לגמרי את שער ראשה כמו שנהוג היום, ועיין ר' עובדיה מברטנורא (מסכת שבת פרק ו משנה ה) "פאה נכרית - אשה שאין לה רוב שער, לוקחת שער נשים אחרות ומשימה בראשה ונראה כאילו הוא שערה" וכן הביאור ברש"י ודו"ק. וכן מפורש בפירוש המשנה להרמב"ם "ופאה נכרית כמו מגבעת ידבקו בו שער נאה והרבה, ותשים אותו האשה על ראשה דרך עראי כדי שתתקשט בשער". [אמר העורך: בפירוש המשניות של הרמב"ם בתרגום החדש של הרב קאפח הנוסח יותר מדויק וז"ל: ופאה נכרית, כעין נרתיק מדביקין בו שער נאה מאד ולובשות אותו על הראש באופן זמני להתיפות בשער.] עכ"ל

הרי במפורש שהוא על הראש כדי להתנאות בו, וכן מפורש בחידושי הר"ן "פיאה נכרית היא כעין כיפה שעשוי משער חבירתה לפי שיש לה שער מועט א"נ דיש לה שער לבן ושער חבירתה שחור, אלא דהתירו אלו להתיפות בשבת בעודה בחצר כדי שלא תתגנה על בעלה כדאיתא בגמרא". וכן מבואר בחידושי המאירי, וכן מפורש ברש"י (דף כט. בדפי הרי"ף) שכתב "פאה נכרית: קליעת שער תלושה ונותנת על שערה עם קליעתה שתראה בעלת שער" וכן הביאור ברש"י במשנה.שמעתי שהעירו ע"ז איך חששו חכמים לצאת בפאה נכרית לרה"ר ואיך לא חיישינן שמא תשלוף ותראה לחבירתה ותעביר ד' אמות ברשות הרבים, הרי תגלה שער ראשה בזה, והרי תנן (שבת נז.) ולא בטוטפת ולא בסרביטין בזמן שאינן תפורים, ופרש"י "אבל תפורין - ליכא למיחש לאחוויי, שאינה נוטלת השבכה מראשה ברשות הרבים שתגלה כל שערה".

ונראה דהדרך היה שמכסה בתחילה את ראשה ושערה בכובע קטן ועל זה הייתה מניחה את הפאה נכרית להתקשט בו והשתא חששו חכמים שמא ברה"ר תוריד את הפאה מראשה להראות לחברתה.

אמנם עיין בשנות אליהו להגר"א ז"ל שכתב "ובפאה נכרית. פי' שאין לה שער, נוטלת שער ומכנסת תחת הצעיף כדי שתתראה בעלת שער" ואפשר דהיה קשיא ליה איך חששו שמא תוריד הפאה ותעביר ד"א הרי מגלה שערה וע"ז ביאר דהפאה היא תחת הצעיף ואין גילוי שיער, ועוד קשיא ליה איך שרי לצאת לחצר או לרה"ר כשיש עירוב הרי יש כאן גילוי שיער שמתנאה בשיער של אשה וחשיב נמי שיער באשה ערוה וע"ז ביאר דהפאה מכוסה בצעיף ואין איסור גילוי שיער. [אמר העורך זה אינו נכון דהגאון פסק בהגהותיו לשו"ע סימן ע"ה דאין בפאה דין שיער באשה ערוה ועיין בקישור זה]

ועיין במו"ל שם שכתב "לאפוקי ממה שכ' בספר שלטי הגיבורים על הרי"ף "ללמוד מכאן" היתר לנשים נשואות היוצאות בכיסוי שערות שלהם שמכסים בשער אחרים תלושים כמו שייטלען וכדומה. לזה כתב רבינו שכאן מיירי, שהן מכוסות בצעיף, ואף שבשלטי הגיבורים דחה זאת, אבל אין מוכרח".

ונראה כיון דכל הראשונים לא ביארו כביאור הגר"א דמיירי שמכוסה בצעיף שמע מינה דלא חששו לזה ואין כאן גילוי שיער ומותר לצאת כך לחצר, או לרשות הרבים בימות החול כמו שנתבאר.

עיין שו"ת באר שבע שדחה את דברי השלטי גיבורים דודאי אסור לאשה לצאת בפאה נכרית לרה"ר והאריך בזה. אמנם הרמ"א סימן ע"ה הביא את דברי השלטי גיבורים להלכה דאין בפאה נכרית איסור שער ערוה ומותר לקרות ק"ש כנגדה וכתב שם המג"א "כ"כ בש"ג דמותר לכתחילה, דלא כבאר שבע שחולק עליו והאריך בסוף ספרו בדברים דחויים" הרי דמג"א שהוא גדול הפוסקים ראה דברי הבאר שבע שאסר ולא הסכים עמו. ועיין פמ"ג שכתב במדינה שיוצאין בפאה נכרית יש להם לסמוך על הרמ"א והמג"א ע"ש, וכן פסק שם הא"ר, וכן בכף החיים שם הביא דבריהם, ועיין בספר בית עובד שפסק כדברי הרמ"א.

אלא שבספר מור וקציעה תמה על המג"א והסכים עם הבאר שבע, וביאר דאין ראייה מהרמ"א, דמיירי אשה לבעלה בביתה כיון דרגיל בה לא חשיב שער באשה ערוה דאין לו הרהור ע"ש וצ"ע א"כ גם בשערה ממש נימא אם רגילה ללכת כך בביתה דמותר לקרות ק"ש כנגדה וזה ודאי אסור כמ"ש השו"ע שער באשה ערוה ואסור לקרות כנגדה ק"ש, ועוד עיין דרכי משה סימן ש"ג שהביא דברי השלטי גיבורים שכתב "ומותר לאשה נשואה לגלות פאה נכרית שלה, לא שנא אם עשויה משערותיה או משיער חברתה. דאין שיער באשה ערוה אלא דוקא שערותיה המדובקים בבשרה, אבל לא בתלושין העשויות לכסות שערותיה האחרות, אע"ג דעבדה לקישוט שתהא נראית בעלת שיער" הרי מפורש שהתיר לאשה לצאת כך לחצר ואין בזה שער באשה ערוה, א"כ לאו דוקא לבעלה שרי, אלא אפי' כל אדם מותר לקרות כנגד פאה נכרית.

עיין שו"ת יביע אומר ח"ה שהאריך בזה והביא דרוב הפוסקים אוסרים פאה נכרית ואסור לאשה לצאת בה, והביא דבירושלמי איתא (פ"ז דכתובות) א"ר יוחנן היוצאת בקפלטין שלה אין בה משום יוצאה וראשה פרוע, ודוקא בחצר, אבל במבוי יש בה משום יוצאה וראשה פרוע, עיין ערוך שפירש "קפליטין בלשון רומי שער ותלתלים ופאה נכרית" מכאן ראיה שאסור לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים ע"ש. [אמר העוורך. עיין בקישור זה דזה טעות, דאין זה לשון הערוך עצמו אלא לשון המו"ל מוספיא]

ואינה ראיה, דאי כונת הערוך כפשוטו הול"ל "פאה נכרית", אלא הוסיף "שער ותלתלים ופאה נכרית" פי' דמיירי שלא היה לה הרבה שיער והוסיפה שער נכרית וקלעה בתוך שערותיה כדי שתראה בעלת שיער, ובכה"ג כיון דמעורב בפאה נכרית גם שערה ממש שדבוק בשערה, ודאי דאיכא פרועת ראש ואסור לצאת לחצר שעוברים שם רבים. [אמר העורך. בלאו הכי דעת הערוך שפאה נכרית המוזכרת בגמ' אינה מכסה את כל הראש ע"ש]

ועוד הרי לפי דעת הגר"א ובאר שבע דכל פאה נכרית המוזכר בתלמוד פירושה שיש עליה צעיף א"כ זה נסתר מדברי הערוך שפירש פאה נכרית אסור בחול לצאת בה למבוי משום פרועת ראש והוי מכוסה בצעיף [אמר העורך זה לא קושיא די"ל דבחצר יכולה לצאת בלא צעיף ואין בזה משום פרועת ראש אמנם במבוי וברה"ר הו"ל דת יהודית אא"כ מכוסה בצעיף וחייב לומר שכולם מודים שבחצר לא בעינן צעיף שהרי יכולה לילך שם אף בפרוע ראש גמור] אלא ש"מ דהערוך ס"ל דהפאה נכרית מגולה, והכא דוקא אסור משום דמעורב בו שיער שלה ממש, ואיכא בזה איסור גילוי שיער.

ונראה ראיה מפורשת דמותר לאשה לצאת לרה"ר בפאה. עיין גמ' סנהדרין (קי"ב.) דאמרינן בעי רב יוסף שיער נשים צדקניות מהו האם צריך לשרוף השערות, וביאר רבא בפאה נכרית פרש"י גדיל של שערות דעלמא שעושין לנוי, אם הפאה על ראשה פשיטא שאין צריך לשרוף ויוצאות מעיר הנדחת לעיר אחרת וכגופה דמי וניצול עמה ובעי רב יוסף כשאינו על ראשה אי חשיב כמלבוש ע"ש, הרי מפורש דנשים צדקניות יוצאות בפאה נכרית לרה"ר שעושות לנוי ודו"'ק [אמר העורך לא ידעתי מה חידש לנו כאן ראיה מפורשת דהנה לשון השלטי גיבורים "דהא על כרחך אותן הצדקניות דקאמר התם היו מתקשטות בפאות ההם, ובנשואות מיירי התם, דקאמר תנו שערי לבתי. ואין לומר שהיו משימות צעיף או מידי על הפאה נכרית, דאם כן מאי אהני אותו קישוט, הרי כל עצמו של אותו קישוט לא הוי אלא בשביל שתיראה בעלת שיער, אלא פשיטא דמיירי שהולכות בשערות מגולות" וכתב עליו הבאר שבע (סימן יח)  וז"ל "וזה ודאי לא עלה ולא יעלה על דעת שום בר אוריין דא"כ מאי קמבעיא ליה לרבי יוסי בר חנין בפרק חלק לענין עיר הנדחת פאה נכרית של צדקניות מהו אי כגופה היא וניצול או כמלבושה היא ונשרף פשיטא כמלבושה היא כיון דעביד להוסיף קשוט בעלמא דמאי שנא קשוט זה משאר מלבוש שלה של קשוט" כלומר משא"כ אם הוא תחת הסבכה ואינו בא לקישוט אלא במקום שיער אז יש לומר דכגופא דמי, וכן אין משם ראייה מפורשת שהוא ברה"ר ולכן לא ידעתי מה חידש בזה המחבר]

עיין בן איש חי שנה שניה פרשת ויקהל הלכה י"ג שכתב "ונשים ההולכות לטבילה בליל שבת, לא יקלעו שערות ראשם, אלא ישלשלום בין החלוק ובין הבגד וילבשו פאה נכרית שהיא קלועה ועומדת מבע"י עכ"ל. משמע שמותר לאשה לצאת בפאה נכרית [אמר העורך אין כאן ראיה חזקה דנראה בפשטות שהיה דרכן לילך עם שיער קלוע שיוצא מתחת למטפחת והשתא כיון שאסור להם לקלוע בשבת לכן יכינו מבעוד יום פאה קלועה שיתראה הקליעה של הפאה במקום הקליעה של השיער עצמו, ולכן הרב הצריך דוקא פאה קלועה, אמנם אפשר לומר בפשטות שלא היו נוהגות כמו היום לצאת בפאה מגולה לגמרי] עכ"ל הרב בגבעות עולם.

וברבבות אפרים (חלק ו' סימן רע"ט) כתב דפאה נכרית דינה כבגד ולא כקישוט שבגופה ונפק"מ לתיקונו בחוה"מ ע"ש