הגאון רבי חיים ישעיה קעניג שליט"א, מח"ס שו"ת חקי חיים, אב"ד ור"מ דק"ק יאקע בברוקלין ניו יורק, הובאו דבריו בשו"ת "רבבות אפרים" (חלק ז' סי' רמ"ג, טבת תשנ"ג), כתב שלדעת הרמ"א יכולה אשה לעשות פאה נכרית גם משיער עצמה, מחמת שאין דין ערוה אלא בשיער המחובר.
הרב אפרים גרינבלט שלח אליו שאלה בדין פאה נכרית שנעשית מהשערות של עצמה, אם יכולה ללבוש את הפאה נכרית.? (פתח תמונה)
והשיב לו הרב ישעיה קעניג בזה הלשון: "בס"ד לכבוד הרב הגאון המהולל בתשבחות יקרות, חובר חברים, מחוכמים, שמו מפארים, מו"ה אפרים גרינבלאט, אב"ד מעמפיס, טענג' יע"א
אחר דרישת שלומו הטוב באהבה, על דבר, דבדק לן מר בשאלה שבאה לידו, באשה שגילחה שערה, וטוו משערותיה פאה נכרית, אם היא בעצמה מותרת ללובשה, ואין בו חשש איסור שאמרו שיער באשה ערוה.
הנני להעתיק להדרת גאונו לשון הדרכי משה סי' ש"ג ס"ק ו' בהלכות שבת, וזה לשונו: מצאתי כתוב בהגהות אלפסי החדשים, ומותר לאשה נשואה לגלות פאה נכרית שלה, לא שנא אם היא עשויה משערותיה או משיער חברתה, דאין שיער באשה ערוה אלא דוקא שערותיה המדובקים בבשרה, אבל לא בתלושין, עשויות לכסות שערותיה האחרות, אע"ג דעבדה לקישוט שתהא נראית בעלת שיער, עכ"ל, הרי דנפשט שאלתו וכרצונו יפסוק כפי מה שנראה בעיניו.
נראה דהגהות האלפסי מדייק לשון הש"ס בברכות (דף כד.) אמר רב ששת, שיער באשה ערוה וכו', ולא אמר שיער של אשה אלא שיער "באשה", שמורה דדוקא כשהוא מחובר בבשרה, אבל תלוש אף שהוא שערותיה, אין בו דין שיער באשה ודו"ק"
בעה"ח טוב ימים לחדש טבת תשנ"ג לפ"ק. חיים ישעי' קעניג
