דברי הגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א
רב ומו"צ בבורו פארק, מח"ס נטעי גבריאל
קיבלתי מכתבו בהערות על מאמרי בדין פאה נכרית, אשר הבאתי בקובץ אור ישראל גליון ל"ו בשם מו"ר מפאפא זצ"ל שהורה שיש לבנו לציית לאמו שאינה מסכימה לכלתה שתלך בכיסוי על הפאה נכרית. והעיר, דקיימא לן שהיכא שיש חשש איסור אין לציית להוריו, והכא נמי מכיוון דיש הרבה פוסקים שאסורה ללכת בפאה נכרית, שאין לציית לאמו ע"ש.
הנה כפי שהבאתי בתשובה, שיטת רוב גדולי הפוסקים אשר מפיהם אנו חיים, שדעתם בהחלט שמותר לילך בפאה נכרית מגולה כשיטת השלטי גיבורים, ושכן נתפשט המנהג במשך כמה דורות אצל בנות ישראל הכשרים, וראה מש"כ בשו"ת תשובה מאהבה (שהיה תלמידו ובית דינו של בעל הנודע ביהודה) ח"א סי' מ"ח, וזה לשונו, "ידע מעלתו, מה שהנשים מקילין בפאה נכרית מגולה, אין זה דבר חדש אלא כבר היה לעולמים, כן נראה מפשט לשון הש"ג במסכת שבת ובמסכת נזיר, שכבר נהגו להקל משנים קדמוניות, טרם אשר שלטי הגבורים מצא להם ההיתר. ובא זה ולימד זכות על הנשים צדקניות שבאותו הדור, על פי ראיותיו. וכן נכון הדבר לעשות וללמד זכות על נשים כשרות, ובפרט בדורות הראשונים אשר מסרו נפשם על קדושת השם, ואילו היו בכלל עוברות על דת יהודית, גדולי הדור לא החרישו, ושרים לא היו עוצרים במילים ובשוטים, שלא תהיינה עוברות על דת". ע"כ דבריו.
ובאמת כבר מבואר כדברי שו"ת ערוגת הבושם בשער המצוות לרבינו חיים ויטאל פרשת כי תצא בד"ה ענין הטבילה, שהאריז"ל ביטל הטבילה בגלל גזירת אמו שגזרה עליו שלא יטבול במקוה בחורף. וכ"כ בספר חסידים סי' ש"מ, והובא בהגהות בית לחם יהודה (יו"ד סי' ר"מ), שמי שאביו מצטער על שבנו מתענה תענית יארצייט וכדו' לא יתענה, ע"ש. וכ"כ ברכי יוסף סי' ר"מ לענין אמירת קדיש, ע"ש. והכא נמי כיון שאמו רגילה מבית אמה שהיה בית יראי השם לחבוש בפאה נכרית ואין רצונה לפגוע במסורת הבית הזה, וכן ידעתי גם מבית צדיקים, לכן יש לבנו לציית לאמו.
ויש לדמות לדברי שו"ת משיבת נפש (להגאון מפלאצק, ח"א סי' ט"ז) באם אב יכול למחות בבנו שנוהג בחומרא בזה כגון לאכול מאכל מחשש חדש באשר יש לו צער על עינוי נפש בנו, והעלה דוודאי אם הבן רוצה לנהוג כן אין צריך לשמוע לאביו, אבל אם ירצה הבן לעשות נייחא לאביו והפקת רצונו עכ"פ צריך להתיר לו ההנהגה שהיא כמו נדר ואם מתיר לו פשיטא דמותר כמו כל העולם שאין נוהגים בחומרא זו, ועוד מוסיף עלה וכותב וזה לשונו, דלפי שביררנו בספרי שם חדש (בספר אלף המגן סי' תפ"ט) היתרים ברורים ונכונים לאמיתה של תורה מכוונים, א"כ ודאי מצוה לשמוע לדברי אביו ומקבל שכר על זה, ויש לו להתיר ההנהגה ולשמוע לקול אביו ע"ש. ודון מינה לנדון דידן.
ובעצם יסוד דברי הערוה"ב לציית להוריו שלא לילך למקוה קר בחורף יש הרבה חולקים, ותליא במחלוקת הראשונים והפוסקים, שדבר שאין בו הנאה להוריו אין נוהג מצות כיבוד אב ואם, כמש"כ רמב"ן והרשב"א (יבמות דף ו' ע"א), שו"ת מהרי"ק (שורש קס"ו), רמ"א (יו"ד סי' ר"מ סכ"ה), שו"ת מהר"ם מלובלין (סי' קל"ו), שו"ת אגודת איזוב (סי' ט"ז), שו"ת מהרש"ם (ח"א סי' ק"א), שו"ת תירוש ויצהר (סי' ע"ב), הגרי"פ פרלא בפירושו על ספר המצוות לרס"ג (ח"א עמ' ק"ג), שו"ת מהרש"ג (ח"א או"ח סי' נ"ב), שו"ת בצל החכמה (ח"ב סי' נ"ה), שו"ת באר משה (ח"א סי' ס"א), שו"ת חלק"י (ח"ג סי' ק"ל), ושו"ת דברי יציב (יו"ד סי' קכ"ה).
וא"כ מדינא כשהולכת בפאה נכרית כשעשויה באופן צניעות, מותר לכתחילה, וא"כ אין להחמיר נגד הוריו, ועוד שגם אם תלך בכיסוי על השייטעל (פאה) לא יועיל לשיטת רוב המחמירים, ומכיוון שלא יועיל, המחמיר אין לו להתנהג נגד רצון אמו.
וכעין זה כתב בהליכות שלמה להגרש"ז אויערבאך (הלכות תפילה עמ' נ"ה אות צ"ה), שאירע פעם שראה אב ובנו הולכים ברחוב ביום השבת, כשהאב נושא ספסל ובנו צועד לצדו ואינו נושא כלום, וכאב לבו על על הדבר מאד, ובהזדמנות הראשונה דיבר על כך בסערת רוח בלימוד הישיבה, היאך משום חומרא בהלכות עירוב מזלזלים כל כך במצות כיבוד אב, ובפרט שהרי מסתברא כהחזו"א סי' ק"ז ס"ק ה' שדעתו נוטה דבזה הזמן כמעט שאין לנו רשות הרבים דאורייתא, ולענין זה יש לסמוך על כך. עכ"ד.
ועוד דשיטת הפוסקים המחמירים הוא או בשביל חשש מראית העין או משום שהם משיער המת שאסור בהנאה או משום הרהור או משום דת יהודית או משום חוקות הגויים, וא"כ בזמננו שנתפשט שבנות ישראל הכשרות הולכות בפאה נכרית, והקלות דעת וכל שכן נכריות אינן הולכות רק בגילוי שערות ממש, לא שייך כל החששות. ומה שהביא רשימות של כמה גדולים שאסרו, טעם של רובם לא שייך בזמננו. ועוד דז"ל צוואת היעב"ץ (בהגהותיו כת"י לסידורו הנדמ"ח שנת תשכ"ו ח"ב עמוד ק"ב) ואתם בני יצ"ו זרעי ותזרע זרעי עד עולם הנני מצוה בזה עליכם ועל דורותיהם אחריכם חק עולם ולא יעבור בל יעלה על ראשכם כובע לבד בעל שלש זויות וכו' וכן פאה נכרית (פרו"ק) יהא אסור לכם בין זכרים (הלא ישימו על לבם כשמשימים אותה על התפילין יבושו ויכלמו) בין נקבות וככה כל מה שהזהרתי כאן ממלבושי נכרים תמנעו ותשמרו בנפשותיכם אצ"ל מגולח פאת הראש והזקן כו' וכל מי מי"ח שיעבור על דברי צואתי ואזהרתי זאת לא יקרא שמי עליו בסודם אל תבוא נפשי ובקהלם לא תחד כבודי ובשם ישראל לא יכנה עוד זאת כו'
וכ"כ בתשובות מהר"ץ חיות סי' נ"ג, נדון אשר שאלני הנהו נשי דידן אשר חדשים מקרוב באו שהנהיגו לקשט את ראשם בפיאה נכרית (שייטעל) הנה ידע רו"מ כי מחלוקת ישנה היא בין גדולי הפוסקים מובא בבאר שבע סי' ח"י שהביא דברי הרב שלטי הגבורים וכו' המג"א כו' עיין או"ח סי' ע"ה כו' אין ראיה כו' אבל כוונתו כו' ובכל זאת כיון שכבר נהגו במדינתינו להיות נזהרים בפיאה זו ובימי ילדותי לא שמעתי שינהגו קולא בזה בכל תפוצות ישראל במדינת פולין רק חדשים לבקרים באו אשר הרבה פרצו הגדרות וראוי להוכיחם ולהחזירן למנהגם הקודם עכ"ל
וכ"כ מרכבת המשנה אה"ע סי' קט"ו סק"ד, דברי חמודות (לבעל תוי"ט) ברכות פ"ג סי' ל"ז אות קי"ט, להתיר פאה נכרית, וראה בשו"ת מהר"ם שיק יו"ד סי' שמ"ט שדן בפאה נכרית לענין שיער מת האסור בהנאה, ע"ש, ולא הזכיר כלל שיטת האוסרים פאה נכרית, ובפרט שכן גם דעת רבו החת"ס לאסור, ועוד שידוע שהחת"ס מעולם לא זז מפסקי הרמ"א, והרמ"א סי' ע"ה התיר ללכת בפאה נכרית, אלא ודאי שהחת"ס אמר הנהגה זו לזרעו ולא לאסור על כלל ישראל.
[אמר המעתיק: וכן כתב הגאון רבי יוסף גרינוואלד זצ"ל, אב"ד פאפא, בשו"ת ויען יוסף או"ח סי' מ"א וזה לשונו: "והחת"ס בצוואתו כתב פאה נכרית אני אוסר עליכם, נראה מפורש שלזרעו אסר, אבל לכולי עלמא לא היה בידו לאסור".
וגם הסברה הישרה אומרת שאי אפשר להביא ראיה מדעת החת"ס בצוואתו לאסור הפאה, ומאידך להתיר מטפחת המגלה מקצת שערות, או להתיר לכתחילה גילוי שתי אצבעות וכו'. שהרי כתב "תיזהרו מרעת נשים רעות שמוציאים אפי' שיער אחד חוץ", ובפאה נכרית כתב "וגם בפאה נכרית אני אוסר עליכם", ומשמע שלדעתו גילוי מקצת שערות גרע הרבה מפאה נכרית. והמביאים ראיה ממנו לאסור לבישת פאה, כשהאפשרות השניה היא לכסות במטפחת כמו שמצוי כיום, עושים "פלגינן דיבורא" בשיטתו בדין כיסוי הראש, וזה לא יתכן].
וכ"כ הגרש"ז אויערבאך במכתבו בספר "ועלהו לא יבול" ח"א עמ' שי"ד, "לא למחות בנוהגים להקל כהמשנה ברורה, במקום ששומרי תורה נוהגים להקל, ע"ש. וכן עמא דבר.
ולמעשה רוב נשותיהם של גדולי ישראל במאה שנים האחרונות הלכו בפאה נכרית, וא"כ אין להרעיש על המקילים.
עוד קיבלתי מכתב מחכם אחד שהעיר שהחת"ס אוסר פאה נכרית, לכן על בית תלמידי תלמידיו לנהוג כן. הנה אם כי אין לי טעם מספיק למה לא נתפשט במשפחתו הנהגה זו, אך כיון דקיי"ל מעשה רב, ונתברר לי היטב שכמעט כל משפחת הכתב סופר וצאצאיו אחריו שהיו גדולי ישראל והלכו בעקבותיו בכל צעד ושעל, ובענין זה לא נהגו כדבריו, בוודאי יש להם טעם, אפי' לא ידענו המקור, בכל אופן כך נוהגים.
והעידה בתו של הגה"צ יוסף יונה מאונדארף זצ"ל בשם אביה, שבדור שאחר החת"ס התחילו בנות ישראל ללכת בשייטל (פאה), מחמת שראו גדולי ישראל דאז שתקנתם (לא ללבוש פאה) היא קלקלתן (לילך בגילוי ראש), שהדבר גרם שהתחילו ללכת בשערות ראשן רח"ל, לכן הנהיגו ללכת בפאה נכרית, ע"כ דבריו. לכן אנו מוצאים שבימי הכתב סופר ומהר"ם שיק לא הקפידו על חבישת פאה נכרית.
וכתב לי הגאון רבי יעקב יצחק ניימאן שליט"א, אב"ד חסידי בעלזא מונטריאול, הנה המעיין הן בצוואת מרן החת"ס וכן ערוגת הבושם בהכנה דרבה שכתבו בלשון "ואפי' פאה נכרית אני אוסר עליכם", אפשר לומר זאת שהוא מדבר אל בניו ועליהם שייך הציווי אבל לא על הנכדות, כי באמת היה צריך לכתוב "אני אוסר עליהן" בלשון נקבה. ע"כ דבריו. וידעתי מגדולים נכדי החת"ס ובעל ערוגת הבושם מחוסט גם שאסרו פאה נכרית, אפי' הכי צאצאיהם הקילו בזה, וסיבת הדבר מפני כבוד הוריהם שהיו רבנים ות"ח ולא נהגו כך במקומם וד"ל.
ומי לנו גדול מבעל לבושי מרדכי שהיה מגדולי הדור באונגארין (הונגריה), בין בהוראה ובין בצדקות, וכתב ביורה דעה ח"ב סי' קס"ח להשיב לשואל שראיתי מתלהב ברוב צדקתו להרעיש ולמחות ביד רמה על דבר הנשים המתלבשות בפאה נכרית (שייטלין) ומביא עד"ז להקת נביאים אחרונים שמחמירים מאוד בדבר וחולקים ע"ד מגן אברהם סי' ע"ה וכדברי באר שבע ועי' בת' מהרי"א כיו"ב עיקר טעמיה דעי"כ באים לידי פריעת ראש ממש וכו'. וידעתי ונהירנא מאמי מורתי הצדקת נ"ע היתה מאוד מקפדת על המצנפת התחתון מ"ש אונטערהויב, וכמדומה שהיה לה שני אונטערהויבען (כיסויים) ולענ"ד זה העיקר בכל מה שמכסות ראשה יהיה על אונטערהויב (שני כיסויים) הנ"ל וסיים ועל דרך זה ודאי יש להזהיר באזהרה אחר אזהרה כהנ"ל עיי"ש, וכ"כ בח"ד סי' פ"ו, שהעיקר שאפי' אם תלך במטפחת לבד לא יועיל, רק העיקר נראה לענ"ד לפי מה שאני נזכר באמי מורתי הצדקנית נ"ע, שהיתה מקפדת להיות סבכה (הרהויב) על ראשה כמש"כ בגמ' דבלא זה הוה גילוי הראש ממש, ושוב בין מטפחת בין שאר הויבען (כיסויים) וכיו"ב, היה על הסבכה למעלה ממנה ע"ש. ובאמת מקורו בשו"ת חת"ס או"ח סי' ל"ו שכתב שמלבד המטפחת בעינן גם כובע על ראשה עי"ש.
מבואר שעיקר התקנה להיות כיסוי על הראש ועליה תלבש הפאה, אבל ללכת בפאה נכרית גלויה לא אסר מעולם ומביא שכך הלכה אמו הצדקת ז"ל, ע"ש. ושמעתי מזקני ת"ח, הטעם שציוו לחבוש שני כיסויים, מפני שנתפשט באונגארין (הונגריה) בין המון עם ללכת ב"בי האר" בין פדחת לאוזן כמש"כ המג"א סי' ע"ה בשם מהר"ם אלשקר, והיה חשש שתגלה שערות שלה, לכן תקנו לכסות ראשה בכיסוי סבכה כעין מטפחת ועליה תשים פאה נכרית כדי שלא יתראו השערות כלל, ע"כ דבריו. וא"כ בזמננו שפאה נכרית עשויה באופן שמכסה את כל הראש והשערות, א"כ אין שום איסור גם בפאה מגולה.
סיפר לי איש מהימן שבא חתן לפני הגה"צ מצעהלים זצ"ל, לשאלו האם לבקש מהכלה שלא תחבוש פאה נכרית, וענהו מאחר שנתפשט במדינה זו שגם נשות היראים חובשות פאה, אין לדרוש ממנה זאת, ואין זה חסרון ביראת שמים שלה. ע"כ דבריו.
וכן שמעתי מנכדי הגה"ק רבי טוביה משענדשוב זצ"ל, שאם כי נהוג בבית משפחתו בהיותו בגאליציה שלא לחבוש פאה נכרית, עם כל זה כשבא למדינת אמריקה הסכים לבנות משפחתו ללכת בפאה.
ומה שכתב מעכ"ת להעיר על דברינו שכתבתי שאין חילוק בין שיער טבעי לשיער סינטטי דשיער טבעי אסור לכמה פוסקים מדין שיער באשה ערוה משא"כ כשאינו טבעי ע"כ. וכעת מצאתי שכ"כ בשו"ת תשורת ש"י ח"א סי' ק"ע אודות נשים הצנועות ונוהגין סלסול בעצמן שלא ליתן על ראשן פאה נכרית אם מותרין בקונטס האר שייטיל העשוי מאיזה צומח בארץ לא משער רק דומה ממש לשער, השיב דלענ"ד פאה נכרית אינו סלסול אלא מדינא אסור, אף דנחלקו הפוסקים בזה, תמהני שכולם לא הביאו ירושלמי בפרק המדיר ופירשו הערוך דהיינו פאה נכרית והרי דאסור פאה נכרית במבוי משום דת יהודית ומאן ספין לחלוק על הירושלמי בדבר שאינו מוכח ההיתר מש"ס בבלי, [אמר העורך זה טעות דאין פירוש זה לבעל הערוך אלא ללמו"ל ר' מוספיא אמנם ואדרבא הראשונים פירשו בדעת הירושלמי דמיירי בקלתה (סל מחורר) עיין בקישור זה ותבין] וכיון דאיסור פאה נכרית משום פריצות מדמין עצמן לנכריות ממילא יש בה משום פריצות ודת יהודית אם לא ניכר שאינן שערות אף דמשום מראית העין ליכא אם כל נשי העיר עושין כן, ועוד כיון דפריעת ראש בשערות ממש הוא איסור דאורייתא [אמר העורך כתב בעל תרומת הדשן בדעת הרמב"ם שאינו אלא זהירות מדרבנן וכ"כ עוד הרבה אחרונים] יש לחוש למראית העין משום אורחים דעוברים ושבים. [אמר העורך כלומר אם אין נהגו בזה אנשי העיר] אח"כ ראיתי בישועות יעקב לאה"ע כו' פריצותא מיהו הוי כו' ואם כן היינו טעמא ממש יש בהאר שייטל אף דאינן מן שערות דמ"מ נראות כשערות ממש ואין ניכר שאינה הולכת פרועת ראש עי"ש. וא"כ לשיטת הד"ח ותשורת ש"י גם שיער סינטטי ג"כ יש לאסור. וכ"כ שו"ת תורת יקותיאל תנינא סי' ט'.
האמת אגיד שחיפשתי בכל הפוסקים החל מראש האוסרים הוא בעל שו"ת באר שבע, שלא אסרו פאה נכרית מדין שיער באשה ערוה, אלא רק מטעם פריצות או מטעם דת יהודית או הרהור או משום מראית העין, ורק השאילת יעב"ץ ומור וקציעה (סי' ע"ה) העיר כן דפאה נכרית דינו כשיער האשה והוי ערוה ע"ש, אכן המעיין ביעב"ץ שם דעתו שגם בתולה אסורה לילך בגילוי שיער, רק יש חילוק שנשואה צריכה לילך בכיסוי צעיף אבל בתולה אין צריכה ללכת, רק במטפחת ע"ש. ומכיון שלא נתקבלו כלל דבריו, א"כ מוכח שלהלכה אין בפאה נכרית ערוה כלל. וכן דיברתי במשך השנים עם כמה גדולים בין בארץ הקודש ובין בחו"ל, ודעתם כן.
והנה בשו"ת דברי חיים יו"ד סי' ל' כתב וז"ל, כפי ששמעתי לא נמצאו בכל מדינות אשכנז שום אשה חשובה לילך בשערות ולפאה נכרית, רק איזה מקלי העם פחותי הערך ע"ש. אכן פלא שתשובה מאהבה הנ"ל העיד שמה שהנשים מקילין אין זה דבר חדש אלא כבר היה לעולמים, וכבר נהגו להקל משנים קדמוניות ע"ש. ונראה שבמקומות חלוקות שבמקומות שלא נתפשט ההיתר ההולך הוי בגדר פירצה, וכ"כ באג"ק חלק ט"ז עמ' ש"ל, אבל במקומות שנתפשט בין הנשים היראות שהולכות בהן, ליכא חשש כלל. וכן מתבאר מפמ"ג (אשל אברהם ס"ק ה'), ומגן גיבורים (סי' ע"ה ס"ק ג'), וכמו שאיתא בשו"ע יו"ד (סי' רצ"ח סעיף י'), שחז"ל אסרו מפני מראית העין משי עם צמר, לפי שדומה לפשתים. והאידנא משי מצוי בינינו והכל מכירים בו, לפיכך אין בו משום מראית העין ומותר עם הצמר ועם הפשתן. ע"כ. וא"כ בנדון דידן כאשר נתפשט בין הנשים הכשרות ללכת בפאה נכרית, הכל יודעים שהוא פאה נכרית ולא שערות שלה.
וגם הכל מכירין בה שהיא פאה נכרית, כמש"כ בשו"ת אגרות משה (אה"ע ח"ב סי' י"ב), דאצל אנשים גם כשאין ניכר כ"כ, שבין כך ובין כך אינם מסתכלים, אבל לנשים אחרות המביטות מכירות היטב שזה פאה נכרית ע"ש. לכן במאה שנים האחרונות כשנתפשט בין בנות ישראל לילך בפאה נכרית, גם נשותיהם של גדולים ות"ח, אין כאן חשש משום חוקת הגויים ומראית העין, וא"כ אין בזה מחלוקת הפוסקים.
ועוד יש מעלה בחבישת השייטעל (פאה), שהרי בכיסוי מטפחת מצוי שחלק השיער מגולה, וכבר נתבאר בפוסקים לאסור כלל, דלא כדברי מהר"ם אלשקר סי' ל"ה שכתב להצדיק מנהג הנשים ברוב תפוצות הגולה שתחת יד ישמעאל, שהאשה קולעת כל שערה ומשיירת שיער הצדעים (דבר מועט בין אזניה לפדחתה כנגד צדעתה) יורד על פניה, וכתב להתיר זה ע"פ הגמ'. ולפי הבנת רבותינו הפוסקים הבאים אחריו נהגו כן אף בשעת יציאתן חוץ לביתם. אולם כל רבותינו הפוסקים שהביאו דבריו לא הסכימו על ידו להתיר ולגלות אף לא את שיער הצדעים, וכמש"כ המג"א סי' ע"ה ס"ק ד' אחרי שהביא דברי מהר"ם אלשקר, וכתב "אבל בזוהר נשא עמ' רל"ט החמיר מאוד שלא יראה שום שיער מאשה, וכן ראוי לנהוג".
וכ"כ חת"ס או"ח סי' ל"ו, שראיית המהר"ם אלשקר להתיר מהגמ' לגלות שיער הצדעים אינה מוכרחת אלא לפי פירוש אחד, ולמעשה אמותינו לא יצאו ונזהרו מאוד וחששו לדברי הזוהר שלא לגלות שום שיער והקפידו על זה מאוד וכו', וכיון שתפס המנהג כהזוהר, על זה כתב מהר"א שטיין "מנהג עוקר הלכה" ונעשה הלכה קבועה, א"כ איסור גמור הוא ויש לחוש לרביצת האלה האמור בזוהר הנ"ל, ומי שחפץ בברכה ירחיק ממנו. וכ"כ הצמח צדק בשלושה מקומות, בשו"ת אה"ע סי' קל"ט, ושער המילואים שו"ת סי' מ"ה, ובחידושים על מסכת ברכות פ"ג מ"ה, לחלוק בתוקף על הוראת המהר"ם אלשקר. ואחרי שסתר כל ראיותיו, הביא ראיות מהש"ס והראשונים לאסור, ומסיק דאף לגלות קצת שערן זהו איסור גמור. וכ"כ בתשובות מהר"ץ חיות סי' נ"ג, שהמהר"ם אלשקר הפריז על המדה להקל.
וראה בשדי חמד אסיפת דינים מערכת ד' אות א', שכתב בחומרא נגד אלה הרוצים להסתמך על הוראתו של מהר"ם אלשקר ולגלות שיער הצדעים, אחרי שהוראתו נסתרה ע"י הגאונים החת"ס והצ"צ, ואסרו באיסור גמור כל גילוי שהוא. ועוד שבספר פרדס הבינה סי' י"א ושו"ת להורות נתן ח"ה עמ' ק"פ הוכיח שמהר"ם אלשקר בעצמו לא התיר לגלות שערות הצדעים אלא כשהאשה נמצאת בביתה, וכאשר כן מוכח באמת בהדיא מתוך תשובתו, אבל לגלות אפי' מקצת שערה במקום שרבים מצויים לא התיר אדם מעולם, ע"ש.
והנה בימים ההם היו נוהגים ללבוש צעיף ועליו המטפחת, שני כיסויים, או בכמה מקומות שנשים גילחו את שערות ראשן, ובימינו אין הדבר נהוג בכמה קהילות ישראל, לכן יש מעלה לחבוש פאה המכסה את כל השערות.
אך על זה צריך להיזהר ולהעיר אחרים על כך כדברי התרגום יונתן בן עוזיאל בתרגום פסוק ישעיה ג' ט"ז שחרב בית המדרש בשביל שנשים הלכו בפיאה נכרית באופן בולט ובאופן פרוץ שלא למשוך עיני האנשים. וכן מו"ר מפאפא זצ"ל היה נוהג כסדר בדרשותיו לעורר נגד הפירצה של פיאות הנכריות הארוכות והנפרצות.
וא"כ במקום שמנהג הקהילה והעדה שאינן לובשות פאה נכרית או שרובן מכסות הפאה בכובע, שאין רשאי לשנות להיות פורץ גדר.
וידענו מעשה שאחת מנכדות של הגה"ק והערוה"ב ז"ל בא לפני דודה הגה"צ מצעהלים זצ"ל בהיותו באונגארין, ושאלה אותו חוו"ד על שהיא חובשת פאה נכרית, וענה לה שאין זה מתאים לנכדת ערוה"ב ללכת כן.
ומי שרוצה להחמיר להוסיף גדרים וסייגים, קדוש יאמר לו כאשר כתב בשו"ת ח"ס יו"ד סי' קמ"ט דודאי רשאי להחמיר ע"ע כיון שכן דרכן של פרושים שבישראל להזהר מדבר שהורה בו חכם, נהי דבעת הנישואין לא היה מתנהג עדיין בפרישות רק כשארי ת"ח, לא מצינן למטען לא קבלית עלואי שתהיה חסיד ופרוש, אלא אמרינן כיון שנשאת לבחור רגיל הוא זה שעתיד להיות פרוש וחסיד, וזקני ת"ח כל זמן שמזקינין וכו' שבת קנ"ב ע"א, וכשם שאמרו אשרי לנשותיהן של אלדד ומידד שזכו לנבואה, ה"ה כל מדריגה ומעלה בעבודת השם, שמחה היא לאשתו, ע"כ והו"ד בפת"ש סי' קפ"ח סק"ב.
ויש מדקדקים שנהגו לחבוש חתיכה משי או שיער מפאה נכרית על המצח לנוי דזה אפשר דלכו"ע מותר כמ"ש שו"ת תשובה מאהבה סי' מ"ח והובא להלכה בלב העברי על צוואת החת"ס דרק כשמונח על מקום השערות החמירו בפאה נכרית ולא על המצח, ואפשר דזה מותר גם לשיטת הדברי חיים.
