הגאון רבי שלמה הס זצ"ל, אב"ד ור"מ דק"ק דרעזניץ, מגדולי הונגריה בזמן הכת"ס, בספר "כרם שלמה" (או"ח סי' ע"ה, נדפס בשנת תר"ג) פסק כמג"א והביא את הש"ג במס' נזיר. ובשו"ת "כרם שלמה" חלק אה"ע (סי' צ"א) פסק כש"ג ותירץ לפיו את הגמ' בכתובות דף ס"ו, וכתב שאיסור גילוי שיער האשה הוא רק כשדבק בבשרה ולא כשהוא תלוש:
"מגן אברהם ס"ק ה', וכל שכן שיער נכרית, וכן כתב בשלטי גיבורים דמותר לכתחילה כדאיתא במשנה פרק ו' דשבת, יוצאת אשה בחוטי שיער וכו', עיין במסכת נזיר דף כ"ח ע"ב שנדפס בגליון שם דברי השלטי הגיבורים וזה לשונו, נראה לי היתר מכאן לשערות שנשים נשואות נותנות בראשיהן, עכ"ל והנה יש בשיער נכרית עוד איסור אחר, דרוב נעשים משער נשים מתות... אבל באמת בשער המת יש פלוגתא אי אסור בהנאה... (בימינו עניין זה לא שייך דאין עושין הפאות משער המת)" (או"ח סי' ע"ה).
"מה שבדק לן בקושיה אחת, והיא במסכת כתובות דף ס"ו ע"ב במעשה בר' יוחנן בן זכאי, שהיה רוכב על החמור, ראה ריבה אחת וכו', כיון שראתה אותו נתעטפה בשערה וכו', והאיך עברה על איסור דאורייתא כמו דאיתא שם דף ע"ב ע"א, ראשה פרוע דאורייתא.
נראה לי פשוט מאשר דפנויה היתה, ולשון ריבה אחת משמע פנויה, ופנויה מותרת כדאיתא בא"ח סי' ע"ה, ויעיין שם במג"א שכתב דרק מידות חסידות הוא בפנויה שלא לילך כן, לזאת עשתה האי ריבה שפיר בראותה שבא ריב"ז להתעטף בשערה, להראות מידות חסידות. אך זה אינו, הלא כתוב שם מפורש ששאלה ריב"ז ממון של בית חמיך היכן הוא, וא"כ משמע דנשואה היתה, ואף אם מת הבעל לענין זה דינה כנשואה, יעיין בית שמואל אה"ע סי' כ"א ס"ק ה', ובחלקת מחוקק ס"ק ב', וכתב שם הדגול מרבבה דכן משמע בירושלמי פ"ב דכתובות סוף הלכה א', וא"כ י"ל דאף אם היתה אלמנה מן האירוסין ולא נבעלה, עם כל זה אסורה לצאת פרוע ראש.
לכן נראה לי דמיירי בפיאה נכרית, יעיין נזיר דף כ"ח ע"ב, ובגליון הש"ס שם, ואף דהלשון נתעטפה בשערה משמע דהשיער שלה מגופה הוי, יש לומר דאין הכרח, דאף אם קנתה מאחרים שלה מקרי. ויותר מזה לפי מש"כ בספר תשובה מאהבה ח"ב סי' ע"ה, שעיקר איסור של שיער אשה הוא כל זמן שהוא דבק בבשרה בתולדה, אבל אחר שנתגלחה שלה ושל חברתה שוין, שייך יותר הלשון נתעטפה בשערה, דהיינו שגלחה מקודם השיער ועשתה שבכה אחת, וזה דלא כעטרת זקנים בא"ח סי' ע"ה עיין שם [שכתב דלפי הלבוש אסורה ללבוש פאה משיער עצמה, והתיר רק שיער חברתה] ובפשיטות י"ל שבאמת עשתה האי ריבה שלא כדין ומש"ה כסתה שערה בראותה שריב"ז בא, וזה מוכיח הלשון נתעטפה בשערה וק"ל." (אה"ע סי' צ"א).
