הגאון הספרדי רבי חיים בנימין פונטרימולי זצ"ל מאזמיר, בספרו "פתח הדביר" (או"ח סי' ע"ה סעיף א'. נדפס בשנת תקצ"ח) הביא את דברי המג"א ומחצית השקל בביאור הראיה מהגמ' להתיר לבישת פאה נכרית ברה"ר, והסתייע מהם לענין אחר, ולא הזכיר שיש החולקים עליהם, ומשמע שפסק כמותם:
"יש לחקור אי הא דאמרינן טפח באשה וכו' שער באשה וכו' אם היינו דווקא שאינה זקנה כ"כ אבל באשה זקנה הרבה עד שצמק בשרה ושערותיה לבנות שרי לקרות ק"ש כנגדה כיון דבאשה כזאת הא ודאי לא מהרהרי בה אינשי או דילמא לא שנא... ומ"מ לדינא דקמן נלע"ד דבכל גוונא יש להחמיר, דגזרת הכתוב הוא כמש"כ הרב"ח ז"ל בסימן זה דאי לאו דגלי קרא גלי שוק, הו"א דשוק לא ערוה הוא ושרי... הרי דאפי' היכא דליכא למיחש להרהורא, איכא איסורא. וכן היה נראה להוכיח לענ"ד ממש"כ הרב מג"א ז"ל בס"ק ה' על מש"כ מור"ם ז"ל דכנגד שיער נכרית (פאה נכרית) שרי לקרות, כתב וזה לשונו: וכ"כ בש"ג דמותר לכתחילה כדאיתא במשנה פ"ו דשבת יוצאה אשה בחוטי שער וכו' ע"ש, והרב מחצית השקל שם כתב דעיקר ראייתו מסיפא דאמרינן דילדה בשל זקנה אסור משום דמחכו עלה ואתי לאשלופי, ואי לאו דהוי מגולה היכי מחכו עלה, ע"ש. והשתא אם איתא דבזקנה ליכא משום ערוה, מאי ראיה מייתי מילדה בשל זקנה או זקנה בשל ילדה, אימא שאני התם דילדה בשל זקנה אין איסור בשערות אפי' היו מחוברות כי כבר הלבינו ואין אדם חומדן, ואי מזקנה בשל ילדה הא כיון דצפד עורה על עצמה וגופה נזדקן, לא מהרהרי בה אינשי הגם שמתקשטת בשערות ילדה, ברם בילדה שיש לה פאה נכרית של ילדה אימא דאיסורא נמי איכא, כי מזה נראה דלעניין ערוה לא שני לן בין ילדה לזקנה, וכי הוו שערות דידה אפי' הם לבנים, וכן טפח בבשרה הוי ערוה, ולהכי לענין שריותא דפאה נכרית ילפי מהדדי, דאי לאו דשרי בילדה, לא הוה שרינן בזקנה. אלא דיד הרואה נטויה לדחות ראיה זו (לעניין ערוה זקנה) דאימא דכונת הרב מחה"ש ז"ל לו' דהשתא דילפי' מסיפא (דבפאה נכרית של זקנה) דבמגולה איירי, שמעינן דגם רישא ב(פאה נכרית של ילדה, בפאה) מגולה איירי, וממילא איכא ראיה גם מרישא (דשרי לילך בפאה נכרית מגולה - גם בשל ילדה)".
