הגאון ר' יוסף שאול נתנזון זצ"ל, אב"ד לבוב והגליל, בעל שו"ת שואל ומשיב, וגיסו הגאון רבי מרדכי זאב סגל אנטינגא זצ"ל, בעל "מאמר מרדכי"
בספרם "מגן גיבורים" (או"ח סי' ע"ה. נדפס בשנת תקפ"ט)
לחץ כאן לתשובה המלאה
דחו את כל הראיות שהביא בבאר שבע בשם זקנו מהר"י קצנלנבוגן, שהוא ראש וראשון לאוסרים, וכתבו שצדקו דברי המג"א שהתיר פאה נכרית.
(ספר מגן גיבורים אורח חיים סי' ע"ה, שלטי הגיבורים ס"ק ג')
"וכל שכן שיער נכרית. כתב המגן אברהם, וכ"כ בשלטי הגיבורים דמותר לכתחילה כדאיתא במשנה פרק ו' דשבת, דיוצאה אשה בחוטי שיער וכו', דלא כבאר שבע שחולק עליו בספרו בדברי דיחוי. והנה סָתָּם הדברים ולא ביאר, ולא ידענו על מה חרה אפו בו, ועל כן נרחיב הדיבור בזה...
וא"כ על כרחך מוכח דיש חילוק בין פאה נכריות לשערה, דאף דשערה אסור, מ"מ בפיאה נכריות מותר לגמרי, והוא הדין ברשות הרבים ג"כ יש חילוק ביניהם... אמנם יש לומר דשפיר איכא ראיה משם דאף ברשות הרבים שרי, דאם לא כן אמאי אמרו דמותר בחצר לצאת בשבת משום שלא תתגנה על בעלה, תיפוק ליה דבלאו הכי אין לאסור בחצר משום גזירה שמא תצא בה לרשות הרבים, כיון דלרשות הרבים בלאו הכי אסור לצאת משום פריעת ראש, בכה"ג לא גזרינן, דהיא מילתא דלא שכיחא שתעבור עליה, וכמש"כ הקדמונים בכמה דוכתין... ולפי מה שכתבנו אתי שפיר, דאי סלקא דעתך דאית ביה איסורא דפריעת ראש האיך גזרינן משום שמא תצא בהם לרה"ר, הא לא עבדא איסורא...
וגם גוף דבריו לחוש בפיאה נכריות משום מראית העין, לפענ"ד ברבים שנהגו כן לא שייך מראית העין, דלא חשידי, ועיין ביורה דעה סי' קמ"א סעיף ד' בהג"ה, וכל שכן בזה דכל הנשים נהגו כן, האיך אפשר דכולהו יעברו על דת משה ויהודית עכ"פ, ומכל שכן למאן דסובר דהוא דאורייתא, ועל כן ישפטו הכל שהוא פיאה נכריות...
גם מה שכתב דאם יוצאות בפיאות נכריות מגולות לא שייך הטעם "כדי שלא תתגנה על בעלה" כיון דהבעלים רואין שאין השערות של עצמן, לפענ"ד אינו קושיא דאטו בידיעה תליא מילתא, מכל מקום קישוט הוא דנראית כאילו היה לה שיער. ותדע, שהרי אמרו בנזיר אפשר בפיאה נכריות, אף שיודע שתגלח שערה, ולא יכול לומר אי אפשי באשה מגולחת שאין לה שיער של עצמה, כיון דעכ"פ יש לה הקישוט בפיאה נכריות כמו בשיער של עצמה, וזה פשוט...
ומה שהביא [מהר"י קאצינעלין בוגין] ראיה מסנהדרין דף קי"ב, דאיבעיא לן בשיער נשים צדקניות מהו, לא זכינו להבין כוונתו, והמעיין שם ובערכין דף ז' יראה הראיה מבואר להיפך... ואף להרמב"ם ז"ל נראה לענ"ד שאין ראיה, דניהו דפסק כרב נחמן בר יצחק שם, אבל בזה לא פליג דמותר לצאת בפיאה נכריות וכך היה מנהגם...
ומה שכתב הב"ש ראיה מהא דאמרו בנדרים (דף ל:) דנשים לעולם מכסו, ופירש רש"י דנשים אין להם שחורי הראש, דעטופים כל שעה בלבנים. ואם היו רגילין בפיאה נכריות, הרי יש להם שחורי הראש. לפענ"ד אין ראיה, דהוא על גוף שיער שלהן עצמן קא מכווין, ולא מה שעושין לתכשיט, ועל כן יפה כתב המגן אברהם שאין דברי הבאר שבע מחוורין.
ומ"מ זה ודאי, אם אין מנהג המקום כן, שילכו הנשים בפיאה נכריות, ודאי יש לאסור משום מראית העין, כמש"כ זקנינו הגאון מהר"י ז"ל, ואולי הוא גם כן בכלל דת יהודית, ובפרט לקשור בשערן כמו שהיו נוהגות בזמן הש"ס דוודאי איכא איסור היכא דאין המנהג כן. וגם זקנינו שהאריך בפסק הלז, בלי ספק שכוונתו היתה לשם שמים, בשביל שראה שנפרץ בעת ההוא וכל כוונתם היה לדמות לעכו"ם, ועל כן ליבהו ליבתה רוח טהרה לעורר מדנים על זה".
עוד מדבריהם בספר מגן גיבורים(אלף המגן ס"ק ח')
וכל שכן שיער נכריות. כן כתב הדרכי משה בשם השלטי גיבורים, והבאר שבע הביא בשם זקנינו הגאון מוהר"י קאצינעלין בויגן ז"ל שחלק על זה. ובאמת שראיותיו אינן מכריעות כמו שכתבנו בשלטי הגיבורים [היינו פירושם הארוך הנ"ל], אבל האמת כי זקנינו בקעה מצא וגדר בה גדר [כפי שכתב בפירושו הארוך. וז"ל: וגם זקנינו שהאריך בפסק הלז, בלי ספק שכוונתו היתה לשם שמים, בשביל שראה שנפרץ בעת ההוא וכל כוונתם היה לדמות לעכו"ם, ועל כן ליבהו ליבתה רוח טהרה לעורר מדנים על זה.] וראוי להחמיר [במקום שכל כוונתם להדמות לעכו"ם, ומסתבר שצ"ל "וראה להחמיר", והוא מתאים עם כל מהלך דבריהם כאן ובפירוש הארוך]. וכל זה בפיאה נכריות, אבל שערה של עצמה שנחתכו וחברו בראשן כדי שתהא נראית בעלת שער אסור. לבוש. דלא כנראה מדרכי משה סי' ש"ג [שהתיר גם בפאה הנעשית משערות עצמה], ועיין בעטרת זקנים כאן, והבאר היטב קיצר בזה. ובזה [כוונתו על פירושו הארוך כפי שהקדים בתחילת דבריו, וז"ל "ובאמת שראיותיו אינן מכריעות כמו שכתבנו בשלטי הגיבורים"] מיושב רוב קושיות הב"ש על הש"ג שם, ודו"ק.
