בנדון מכונות גלוח אלקטרית (חשמלית).

שו"ת מנחת יצחק חלק ד סימן קיג

ב"ה יום א' נח תשכ"ז לפ"ק.

שוכט"ס א"כ הרה"ג חו"ב וכו' כש"ת מוה"ר יעקב הכהן זלצר שליט"א רב דקה"י עדת ישורין יאהאננעסבורג יצ"ו. אחד"ש, כמשפט. את גי"ה מיום כ"ג אלול קבלתי בימי הרחמים והרצון, ולא הי' לי האפשרות לבוא בקולמסי עד כעת.

ע"ד השאלה בזה"ל: הנה זה המציאו מכונות - גלוח חשמליות חדשות, הפועלות בצורה שונה מאלה הרגילות והידועות, וסוחר אחד יר"ש שואל אם מותר לו למכור ולהציע אותן לחרדים שומרי תורה ומצוות. הריני מצרף ציור למכתבי זה, השונה במכונה זו, מזו המקובלות, שכבר התפשטו, בזה:

א, ראש המכונה, ששמים על הבשר בשעת הגלוח, הוא מלא נקבים נקבים קטנים, ודרך נקבים הללו שער הזקן חודר. - במכונות המקובלות ישנם סדקים סדקים בחלק זה של המכונה.

ב, במכונות המקובלות נמצא, מתחת טס הראש, חלק הנוע לאורך המכונה הנה והנה, וכאשר שער הזקן נתקל בין הסדקים, המכונה חותכת את השער, דומה לפעולת המספרים. אבל במכונה שלפנינו נמצאים הסכינים - דומה לסכיני גלוח קטנים - מוצבים, כלומר שהצד החד נוגע ברשת, אשר דרכן השערות חודרות, ולא מושכות הסכינים על הרשת כבמכונות הרגילות. וסכינים אלה (כעשרה סכינים) אינם נעים לאורך המכונה, אלא זקופים הם על ציר, ונעים פעם לצד זה פעם לצד זה ברוחב המכונה.

(א) הנה שאלה זו בא על שלחני כמה פעמים, (וכל המכונות מפורסמים פה, כבר היו הרבה מהם למראה עיני), והאמת אומר, כי יש לי פקפוק גדול על כל המכונות, כאלה, אף ובאיזה אופן שיפעלו, ומסופק אני אף על המקובלות, אם נתפשטו עפ"י הסכמות חכמי התורה.. וכדי לפרש טעמי ונמוקי, אקדים איזה קטעים ממכתבים של בתי תעשויות בזה, וגם ממכתב של המומחה מחברת הקונים:

1. מאת רעמינגטאן - עלעקטריק שעווער לימיטעד בע"מ

 02/08/1966

קבלנו מכתבו מיום 31/07/1966 אודות שמבקש להודיעו אופן עבודת הרעמינגטאן שעווער, הננו להשיבו, שהמחתכים הפנימים, אינם נוגעים בעור הפנים, אבל מגלח בקירוב לעור הפנים 0.003 מאינטש כעיבוי קליפתו החיצוני שע"ג המחתכים,,,

2. מאת סונביים עלעקטריק לימיטעד

06/08/1966

בתשובה למכתבו מיום  05/08/1966, הננו להודיעו, שהמחתכים המנענעים אינם נוגעים בעור הפנים כלל, פעולתו של הרצת המסרק על גבי הפנים מסייע שהשערות יחדרו תוך הנקבים הקטנים, והמה נחתכים על ידי נענוע המחתכים,,,

3. מאת שיק אינקארפארעטעד לימיטעד

07/08/1966

בתשובה למכתבו מיום 02/08/1966, הננו להודיעו, שהמחתך הפנימי של מכונת השיק, אינו נוגע בעור הפנים. שערות הזקן מובאים בסבך הבקעים של המחתך החיצוני, ונחתכים על ידי המחתך הפנימי. מובן מאליו שהקליפה החיצוני שעל גבי המחתך, נעשה בדייקנות מרובה, באופן שהמחתך הפנימי מתקרב בקירוב היותר אפשרי להעור בלי שיגע בו,,,

4. מאת מערכת ה- וויטש של חברת הקונים

01/08/1966.

אבקש סליחה על איחור תשובתי לשאלתו, באשר שרציתי לדרוש מקודם את חות דעת המדעי בזה. הסכינים שבעלעקטריק מכונות הגלוח, מכוסים במתכת מרודדת, באופן שהשערות נדחפים דרך המתכת, ונחתכים עם הסכינים. אנחנו חושבים, שברוב מכונות גלוח עלעקטרי, רחוק שיהי' הסכינים נוגעים בעור הפנים, אבל באשר שיש להענין חשיבות גדול אצלו אנחנו מהססים מלומר בבירור גמור, שאין חשש כלל שלמעשה יקרה כן לפעמים, אף שעל פי ההשערה, לא יהי' כן,,,

והיוצא לנו מדבריהם, שהכל מודים שמגלחים בקירוב היותר אפשר לעור הפנים, אמנם בנוגע להאפשרות של נגיעת המחתכים בעור הפנים, אף שהבתי תעשויות מחליטים שאינם נוגעים כנזכר, (וכמובן שיש לחוש שאומרים כן, משום שנודע להם, שיש נפ"מ להשואלים בזה), המומחה של חברת הקונים, אומר שרק ברוב הוי כן, וגם רק לפי השערה, ולא בבירור שאין חשש כלל למעשה כנ"ל.

(ב) ובזה נגיע לתור דבר הלכה, באשר אף בלתי ידיעת אופן מעשיהם, אבל נודע התוצאה, מגלחים הדק היטב, עד שכמה מהם עושים עור הפנים חלק ממש, ובזה יש לדון בתרתי, א' אף אם אין עור הפעים מגיע למקום החתך, ב' מכ"ש אם עור הפנים מגיע להסכינים החותכות,

ובזה הנני להתחיל במקור הלכה זו, והיא (במכות כ"א ע"א), ת"ר ופאת זקנם לא יגלחו, יכול אפילו גלחו במספרים יהא חייב, ת"ל לא תשחית, אי לא תשחית יכול אם לקטו במלקט ורהיטני יהא חייב, ת"ל לא יגלחו, הא כיצד גילוח שיש בו השחתה, הוי זה תער עכ"ל, ופי' רש"י, ת"ל לא תשחית, ומספרים אינן משחיתים, שאין חותכים שיער בצד עיקר כתער, גילוח שיש בו השחתה, דרך לגלח בו ומשחית, והיינו תער, אבל רהיטני משחית, ואין דרך לגלח בו, ומספרים מגלחין ואין משחיתים עכ"ל, - וש"מ מזה, דכל היתר של מספרים, משום שאין משחיתים, שאין חותכים שיער בצד עיקר, הא אם משכחת שחותכין שיער בצד עיקר, אסורים כתער, דהוי גילוח שיש בו השחתה, דהרי לא נכתב בפירוש תער, אלא צריך גילוח שיש בו השחתה, ובמספרים הוי גילוח, ואם יש גם השחתה, אסורים כתער ממש, וכמ"ש החת"ס בתשו' המובא להלן.

(ג) והנה אף דמוכח מדברי הש"ס הנ"ל, דסתם מספרים, אין בהם השחתה, אבל על כרחך יש במציאות, מספרים שיש בהם השחתה, וכדמוכח ממה דאיתא (במס' נזיר ל"ט ע"א) במתני' נזיר שגילח בין בזוג בין בתער או שסיפסף כל שהוא חייב, ופירשו התוס' נזיר שגילח בין בזוג מספרים (עי' הגהות מהר"ב רנשבורג) וכו', מיירי שעוקר השיער מעיקרו ומשחית מן השורש כעין תער וכו' עכ"ל, - וכה"ג כתבו שם (כ' ע"א ד"ה ובתער), הא תנן נזיר שגילח בין בתער בין בזוג וכו', אלא אימא כעין תער, שעוקר השער ומשחיתו מעיקרו עכ"ל, - הרי משכחת גם בזוג מספרים, שעושה השחתה, - ואין לומר עפי"מ דאיתא בריטב"א (מכות) שם בשם תוס', כי גם במספרים יש ליזהר, מפני שהזוג של מטה משחית כתער, ואמרו כי הרב רבינו יעקב מקיצוי הי' אומר לספר, הזהר שלא תנוד הזוג של מטה עיי"ש, וכ"כ ביש"ש (יבמות פי"ב סי' י"ח), ובתה"ד (סי' רכ"ה), והובא ברמ"א (יו"ד סי' קפ"א), ועי' בתשו' חיים שאל (סי' נ"ב), - דאם עושה הכל בזוג של מטה, הרי,,, /הוא/ תער ממש, ולא כעין תער.

(ד) והנה חשבתי ליתן טעם לדברי הרמב"ם (פ"ה מה' נזירות הי"א), שכתב בזה"ל, נזיר שגלח שערה אחת לוקה בין בתער בין בזוג והוא שקצצה מעיקרא כעין תער וכו', ואם הניח ממנו כדי לכוף ראשה לעיקרא אינו לוקה שאין זה כעין תער עכ"ל, - וכתב בלח"מ שם, דהרמב"ם מחולק עם התוס' דס"ל (בנזיר) שם, דלא מיקרי כעין תער, אלא שקצצה מעיקרו ממש, אבל להרמב"ם כ"ז שלא יוכל לכוף ראשו לעיקרו הוי כעין תער עיי"ש, - (וצ"ע ממש"כ התוס' שם (נזיר מ"א ע"ב ד"ה השתא), דאסור לגלח ראשו תוך ימי נזרו, אפילו במספרים למ"ד לעיל לרבות כל המעבירין עיי"ש, והרי מיירי שם במספרים כעין תער, דעיקרו קיים, ובכה"ג הוי רק בעשה לשיטת התוס' עיי"ש). ובלח"מ שם האריך בזה, אבל לא הסביר טעמו של הרמב"ם אמאי נסג מפירוש התוס', - ולהנ"ל נכון, דהרי הלשון כעין תער, הובא ג"כ לקמן (בנזיר נ"ז ע"ב), במספרים כעין תער, אצל העברת שיער בית השחי וכו', ושם עכ"ח הפירוש לא מעיקרו ממש, וכן הובא מספרים כעין תער, לענין פאות הזקן, בתורת כהנים (ויקרא י"ט - כ"ז), וז"ל יכול אפילו גלחו במספרים כבתער וכו' עיי"ש, ומובא לשון זה בכל הפוסקים ראשונים ואחרונים, עי' בטור וב"י וש"ע (יו"ד סי' קפ"א) שם, ושם עכ"ח הפירוש לא מעיקרו ממש, דאל"כ הוי גילוח והשחתה כנ"ל, ע"כ ס"ל להרמב"ם להשוות הלשון דכעין תער בכ"מ, ופירש ג"כ בנזיר כן כנ"ל, - ובאמת מוכח כן ג"כ מדברי המפרש (רש"י) בדברי המתני' והגמ' בש"ס (דנזיר) שם כפירוש הרמב"ם, דפירש שם (מ' ע"א), אלא כעין תער, כל המעבירין (שמעבירין, נוסחת הריב"ן) סמוך לעיקרן עיי"ש, ולא כתב שקצצו מעיקרו ממש, וזה כעין שפירש שם (נ"ז ע"ב), כיין שגזז במספרים בסמוך לבשר כעין תער עיי"ש, - ובב"ח וש"ך שם (ביו"ד סי' קפ"א), הביאו פירוש רש"י הנ"ל, גם לענין מספרים כעין תער, המובא לענין פיאות עיי"ש, ומש"כ בפרישה שם (אות ג'), מספרים כעין תער, ר"ל לספור כל השער עד שיהי' חלק כאילו ספר בתער עיי"ש, צ"ע, דאם עשאו במספרים חלק כאילו בתער, א"כ שוב הוי תער ממש, דהרי תער לא כתוב בקרא בגילוח הפיאות, אלא צריך שיהי' גילוח והשחתה, והיכא דהוי גילוח והשחתה אסור, יהי' בתער או במספרים כנ"ל, ועל כרחך לאו דוקא חלק כאילו בתער, אלא סמוך לבשר כעין תער כנ"ל, - וכן מוכח עוד מדברי רש"י במתני' שם, שפירש, או שסיפסף כל שהוא שתלש קצת בראש השיער עיי"ש, ולא כפי' התוס', שפירשו כל שהוא, אפילו שער אחד לוקה עליו, ומיירי שעוקר השיער מעיקרו ומשחית מן השורש כעין תער וכו' עיי"ש, משא"כ במה דאיתא בדברי ר' יאשי' שם (ע"ב), תלש מירט סיפסף כל שהוא וכו', פירשו, פירוש שלא בתער, בין שעקר השער מתחילתו סמוך לראשו, ומיהו שלא כעין תער, ובין שלא עקרו לגמרי כ"א מקצתו וכו' עיי"ש, ומשום דבעשה עובר אף במקצתו, אבל בלאו עובר דוקא בקוצץ לגמרי מעיקרו, ולדברי התוס', ר' יאשי' אינו מחולק עם התניא אידך ותנא דמתני' עייש"ה, אבל לדברי רש"י, אם נאמר דר' יאשי' ס"ל דהוי רק בעשה, עכ"ח חולק עם התניא אידך ותנא דמתני' ודו"ק, וכ"ז מתאים עם שיטת הרמב"ם, ומטעם דלא ס"ל לחלק בין כעין תער האמור בנזירות, לכעין תער הנאמר בשער בית השחי ובפאות כנ"ל.

(ה) והנה מה דשמע מינה מדברי הרמב"ם, דכל שלא הניח כדי לכוף ראשו לעיקרו, נכנס בכלל כעין תער, נפ"מ גדולה, גם לענין פאות הראש והזקן, למאן דמחמיר כעין תער, כמבואר בש"ע ופוסקים שם (ביו"ד), דאז צריך להשאיר כדי לכוף ראשן לעיקרן, וכשעיינתי בספרים מצאתי בתשו' רעק"א (מכת"י, נדפס בירושלים תשכ"ה, סי' ס"ג), שכתב שם בזה"ל, דכמו דאמרינן לפי האמת, דבמניח כדי לכוף ראשן לעיקרן, לא מקרי הקפת הראש, דאינו משוה צדעיו לאחוריו, כיון דנשאר השער בגידול לכוף ראשן לעיקרן עכ"ל, ועכ"ח כוונתו, דכדי שלא יהי' מספרים כעין תער, צריך כדי לכוף ראשן לעיקרן, - וכן ראיתי בדרכי תשובה שם (סי' קפ"א ס"ק מ"ז) בשם הכת"ס דנוהגין ומניחין לגדל כל השערות באורך כדי לכוף ראשו לעיקרו כל שער ושער וכו' עיי"ש, - ולהנ"ל מצאנו מקור נכון לזה בדברי הרמב"ם הנ"ל, דרק אם הניח כדי לכוף ראשו לעיקרו, יוצא מכדי מספרים כעין תער כנז', - ועי' ביש"ש שם (יבמות פי"ב - י"ח), שהחמיר מאוד בענין פאות הראש עיי"ש.

(ו) ובהיותי בזה הנני לנגוע באיזה נקודות מענין לענין באותו ענין, המבוארים בתשו' רעק"א שם, (והיא התשובה אשר עלי' סובבים דברי החת"ס בתשו' דלהלן), ות' חת"ס (חיו"ד סי' קל"ט וק"מ), לענין סריקת פאות הראש, ולתשו' רעק"א הנ"ל רימז בגליון הש"ס (שבועות ב' ע"ב), אך בשינוי קצת, דשם בגליון כתב, דמש"כ התוס' שם, וליכא למימר דהקפת הראש שרי במספרים, ונקט בתוספתא דוקא תער לאפוקי מספרים, ומ"מ מראשו לא שמעינן, דגילוח מצורע בתער, כיון דהקפת הראש אסור נמי במלקט ורהיטני, דהא ודאי במלקט ורהיטני לא אפשר במצורע, דגילוח כתיב בי', וא"כ מראשו ידעינן תער עיי"ש, דר"ל לענין מספרים איתקש, ולמלקט לא איתקש, היינו דאיתקש רק לענין המפורש בקרא זו דלא תשחית, דבעי השחתה, ולמלקט לא איתקש עיי"ש, ואלו בתשו' שם, כתב הגרע"א, דאף דלא מדמינן פיאות לזקן, לענין שלא בדרך גלוח, מ"מ השחתה בעי' מסברא דכל שאינו משחית השער מעיקרו, לאו שם הקפה עלי' עיי"ש.

(ז) והנה כמו שכתב בתשובה, איתא כה"ג בריטב"א (מכות) שם, שכתב, במה דמשמע מדברי התוספתא, דגם בפיאות הראש אינו חייב, במספרים כעין תער, דאפשר דנפקא לו לתוספתא האי דינא, משום דכיון דהקפה היא השוואת הצדדים לאחורי אזניו ולפדחתו, דלא חשוב הא במספרים, אלא בגלוח תער, ולפי טעם זה כ"ש דאסור במלקט וברהיטני, ולא נקט תער, אלא לאפוקי מספרים דשרי עיי"ש, - אבל ביש"ש שם, איתא סברא להיפוך, וז"ל, ועוד אומר אני, דאפשר גבי הקפה אפילו במספרים שאינו כעין תער, אפי"ה אסור, דלא קפיד קרא אלא אהיקף, וכל היכא דהיקף, ולא אמרה בתוספתא ואינו חייב אלא עד שיקיפנו בתער, למעט מספרים, אלא למעט מלקט ורהיטני והדומה שאין דרך היקף בכך עיי"ש, - ובדבריו האחרונים של היש"ש, אין הכרח ג"כ למש"כ הגרעק"א שם, דלפי מה שהוכיחו התוס', דבפיאות הראש אף במספרים אסור, והיינו דלא מקשינן לזקן, לענין השחתה, גם במלקט ורהיטני אסור, דכיון דלא מקשינן לזקן, מנ"ל לפטור במלקט ורהיטני, ומטעם זה יהי' אסור לסרוק פיאות הראש כמו בנזיר עיי"ש, דלפי מש"כ היש"ש, י"ל אף דלא מקשינן פאות הראש לזקן, ובמספרים אסור, לא רק כעין תער, אלא אף שלא כעין תער, מ"מ במלקט ורהיטני שרי כנ"ל, - והחת"ס שם עוד חילק בין תלישה לבכלי, והוכיח להלכה, דאין שום חשש בסריקת פיאות עיי"ש, (והנה מש"כ החת"ס שם (סי' קל"ט), דתולש בנזיר אסור, משום דכתיב גדל פרע שער ראשו עיי"ש, צ"ע לכאורה, דהרי היכא שהוא תולש השער מעיקרו, יש גם משום ל"ת דלרבות כל המעבירין, וכדאיתא שם (נזיר ל"ט ע"ב), אמנם לפי"מ שהביא החת"ס שם (סי' ק"מ), את מה דאיתא שם (בדף מ"ב), דיש רק משום הסרת נימין המדולדלין, ניחא, דבזה ליכא משום השחתה כמ"ש שם).

(ח) והנה בגליון הש"ס שם (נזיר מ' ע"ב) הקשה קושיא קשה כברזל, במה דאיתא שם, יכול ליקטו במלקט וברהיטני יהא חייב (במצורע), ת"ל ופאת זקנם לא יגלחו עיי"ש, וקשה מאד, ממש"כ התוס' שם (בשבועות), דבמלקט ורהיטני במצורע לא אפשר, דגילוח כתיב בי', והוה לי' למיפרך, דלמא מגלח במספרים נמי מצוה קעביד עיי"ש, - ויש להוסיף דכן מוכח מדברי התוס' במקומו (נזיר מ' ע"א ד"ה תנופה), במה שדייקו בזה"ל, ולכך לא יטעון (מצורע) חומרא דתער, דזוג נמי יועיל עכ"ל, והיינו דוקא זוג מספרים, ולא מלקט ורהיטני, וקשה מהמבואר שם (ע"ב) בדברי הש"ס כנ"ל, וכן שנו ושלשו שם ברש"י ותוס' כמה פעמים.

(ט) והנה לפי מה שמדמה הגרעק"א שם בפיאות הראש תלישה ביד, למלקט ורהיטני, א"כ י"ל ג"כ לענין מצות גילוח מצורע, אם נאמר דמקיים במלקט ורהיטני, מקיים ג"כ בתלישה, - בזה נרויח ליישב מה דקשה עוד קושי' חמורה בש"ס (דנזיר) שם, דפריך דלמא לעולם אפילו ליקטו במלקט וברהיטני נמי מצוה קעביד, והא קאתי לאשמיענן דאפילו בתער לא מיחייב עלי' וכו', ותו אי ס"ד כי עביד במלקט וברהיטני מצוה קעביד, מדלא כתיב תער, כר"ל דאמר כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה, אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב, ואם לאו יבא עשה וידחה את ל"ת עכ"ל, - והקשה השאגת ארי' (סי' צ"ו), דלמא זקנו אתי להתיר היכא דאין לו תער, וכדאיתא כה"ג (במס' שבת קל"ג ע"א), דתניא התם, בשר ואעפ"י שיש שם בהרת ימול דברי רבי יאשי', ופריך ל"ל קרא, דבר שאין מתכוון הוא, אמר אביי לא נצרכה אלא לרבי יהודא דאמר דבר שאין מתכוון אסור, ואביי אליבא דר"ש האי בשר מאי עביד לי', אמר רב עמרם באומר אבי הבן לקוץ בהרת דבנו מכוין, ופריך אי איכא אחר ליעבד אחר כדר"ל וכו', ומשני דליכא אחר עיי"ש, וא"כ ה"נ י"ל דאין לו תער עיי"ש.

(י) והנה כה"ג איתא בתוס' (שבועות ג' ע"א ד"ה ועל) גבי מצורע גופי', דכתבו שם, וגם אין להביא ראי' מדאמר (ביבמות ה' ע"א), דאתי עשה דמצורע, ודחי לאו דהקפה, מדכתיב ראשו, משמע, דכ"ע מודו דאסור ע"י אשה ונכרי, דאי שרי, לרב אדא אמאי דחי, הא אפשר לקיים שניהם, דיש לדחות, דאיצטריך קרא למימר דדחי, היכא דאין שם אשה ונכרי, ואין לומר ימתין עד שימצא אשה או נכרי או קטן, מדבעי למימר בפ' שילוח הקן (חולין קמ"א ע"א), דאתי עשה דמצורע ודחי עשה דשלוח הקן, ולא אמרינן ימתין עד שימצא אחר עיי"ש, וצ"ע בזה, ממש"כ התוס' (בנזיר נ"ז ע"ב ד"ה ורב אדא) עיי"ש, ועי' מש"כ בזה החת"ס שם (סי' קמ"א).

(י"א) והנה השער המלך הקשה על קושי' התוס' (בשבועות ובנזיר) הנ"ל, דהרי מצורע בעי גילוח ע"י כהן, ותי' החת"ס שם (סי' ק"מ וקמ"א), כיון דבגלוח ב' שערות סגי למצות מצורע, כמבואר (בנזיר) וברמב"ם (פי"א מצרעת), דהיינו אם כבר נתגלח כל גופו שלא בתער, ושייר ב' שערות, מגלחן בתער ודיו, וכן אם גלחן שלא בכהן, דיו אם מעביר הכהן ב' שערות הנותרות, וא"כ אפילו בעי כהן לגילוח מצורע, מ"מ יעשה הגוי ההקפה, ויקיים מצות גילוח ע"י כהן בשאר שערות שבגוף עיי"ש.

(י"ב) אמנם על פי הנ"ל, הקשה החת"ס שם (סי' ק"מ), דא"כ האיך אמרינן עדל"ת =עשה דוחה לא תעשה= בגילוח מצורע, דהרי מצות גלוח מצורע לא מקיים עד שיגלח כל שערו, והאיסור עובר בב' שערות במלא פי הזוג, - ואין לומר עפי"ד הפסקי תוס' דזבחים (ס"פ דם חטאת), כיון שא"א לקיים העשה בענין אחר, לא בעינן בעידנא, כמו שרצה לתרץ לו הגרעק"א ז"ל, דהתם א"א לקיים העשה של ואכלו הבשר בשום פעם, אם לא יוציא המוח ע"י שבירת עצם, משא"כ הכא, הא אפשר ואפשר, שיגלח השערות האלו ע"י מספרים, ויקיים מצות גילוח מצורע שהיא בתער בשארי שערותיו, ואפילו אם לא ימצא השתא זוג ומספרים לגלח שערות זקנו, מ"מ כיון שעכ"פ אפשר שיתקיים המ"ע בשום פעם, אם יהי' מצוי זוג ומספרים, תו לא דחי ל"ת, משום דבעידנא דמיעקר לאו לא מקיים עשה עיי"ש, - וכוונת דבריו, דאף אם אין לו רק תער, ל"ש אפשר לקיים שניהם, מ"מ יש משום דבעידנא דמיעקר לאו לא מיקיים עשה, כיון דהאיסור הוי בב' שערות, והעשה לא מקיים רק בב' שערות האחרונות, ול"ה בכלל אי אפשר בענין אחר, כיון דאפשר בשום פעם, - וחידוש שלא הביא ראי' לדבריו מדברי התוס' (יבמות ד' ע"א סוד"ה לא) עייש"ה.

(י"ג) ובזה הי' נראה לענ"ד ליישב קושייתו, דמשכחת עשה דוחה ל"ת, אם כבר גלח כל שערותיו, ולא נשארו רק ב' שערות האחרונות שבזקנו, דהוי בעידנא, - דעל כרחך צ"ל כן גם להחת"ס, בנוגע למש"כ התוס', דליכא אשה וקטן, דאל"כ עדיין קשה, דל"ה בעידנא כנ"ל ודו"ק, - וכ"ז אם צריך דוקא תער, אבל אם מותר במלקט ורהיטני, אי אפשר לומר, דמיירי דאין לו רק תער, דהרי כיון דמותר במלקט ורהיטני, מותר גם בתלישה, ובודאי ב' שערות ניקל לתלוש בלא שום כלי, וא"כ אפשר לקיים שניהם, אלא עכ"ח המצוה בתער דוקא, וא"ש דברי הש"ס.

(י"ד) והנה לפי הנזכר לעיל, כיון דבהשחתת זקן, לא נזכר תער, ע"כ גם במספרים, היכא שהוי גילוח והשחתה, אסור כמו תער, א"כ גם גילוח מצורע, דנלמד דהוי בתער, רק מהשחתת זקן כנ"ל, א"צ רק גילוח והשחתה, ולא תער דוקא, אבל בנזיר ולוים, דכתיב תער בהדיא, א"כ צריך תער דוקא, - וקשה דא"כ למה כללם יחד במתני' (דנגעים פי"ד מ"ד), שלשה מגלחים, ותגלחתם מצוה, נזיר ומצורע ולוים, וכולן שגלחו שלא בתער, או ששיירו שתי שערות, לא עשו ולא כלום ע"כ, והובא משנה זו גם שם (בנזיר מ' ע"א), - ודוחק לומר דאף דכתוב בקרא תער, מ"מ עיקר הכוונה, כעין תער, גילוח והשחתה, ולא תער דוקא, וכתמיהת התוס' שם (ל"ט ע"ב), על הא דפריך הש"ס, ומאחר שסופינו לרבות כל דבר, מה ת"ל תער לא יעבור על ראשו, דלימא לאשמיענן כעין תער, ואין לומר כתירוצם, דא"כ לכתוב, משחית לא יעבור על ראשו, עי' אורח מישור שם, דזה שייך דוקא אם נאמר דא"צ גילוח, אלא כעין תער, שעוקר השער ומשחיתו מעיקרא, וכמ"ש בא"מ שם, משא"כ אם צריך גילוח שיש בו השחתה, לא הי' אפשר למכתב, ומשחית לא יעבוד אל ראשו, - (וביותר יש מקום לזה, עפ"י דברי רבי משה הדרשן, שהביא רש"י (פרשת בהעלותך ח - ז) דגלוח לוים הוי מדין מצורע עיי"ש, אבל אין למדין הלכה מדברי אגדה), - אבל כ"ז דוחק, דהתוס' כתבו כן בתמיהתם, רק כדי ליישב, פרכת הש"ס, ומאחר שסופינו לרבות כל דבר כנ"ל, דמיירו לענין איסור, אבל בנוגע למצות תגלחת, דאין לנו הכרח לומר, דהכוונה כעין תער, בודאי הוי תער דוקא, - ודוחק לומר דמתני' אתיא אליבא דר"א, דיליף מנזיר, א"כ גם במצורע הוי בתער דוקא, - ועכ"ח אנו צריכים לומר, דאף דהמשנה כללם ביחד, הוי רק משום דבכולן צריכים גילוח והשחתה, אבל מ"מ יש חילוק ביניהם, דבנזיר ולוים בתער דוקא, ובמצורע אף בזוג של מספרים רק שיהי' גלוח שיש בו השחתה.

(ט"ו) אמנם צ"ע טובא, דא"כ תקשי, על מה דאמר בבריתא, ללמדו ממצורע אי אפשר, שאין דנין קל מחמיר, הרי לפי מסקנת הש"ס, דההוא תנא אליבא דרבנן, דכל מה דצריך תער במצורע, נלמד מזקנו, א"כ במצורע, די רק בגלוח שיש בו השחתה, ולא תער דוקא א"כ צריך קרא בנזיר, לידע דהוי בתער דוקא, - ובאורח מישור שם (מ' ע"ב על תוד"ה אין) הקשה, לא ליכתב גבי לוים תער, וליתי ממצורע, ומהאי טעמא הוכיח שם, דבלוים לא העבירו תער על פיאות הראש והזקן, וכמ"ש הרבינו אבן עזרא ורבינו בחיי, וע"כ כתב בלוים תער בפ"ע, כדי דלא לילף ממצורע עיי"ש, (וחידוש על השבות יעקב (ח"ג סי' צ'), והובא בספרי (ח"ב סי' פ') שלא הביא משם), ולהנ"ל בלא"ה א"א למילף, דהוי בתער דוקא, והאורח מישור נכון שפיר עפי"ד הש"ס שם כנ"ל, אבל דברי הש"ס צע"ג כנזכר.

(ט"ז) וכדי לחזק דברינו, דבזקן אסור בכל גילוח שיש בו השחתה, (ומי שדעתו רחבה מדעתנו, יתרץ את דברי הש"ס בנזיר הנ"ל), אעתיק את דברי החת"ס (חאו"ח סי' קנ"ד ד"ה ואמנם), שכתב בזה"ל, ואמנם להרמב"ם, דנטילת זוג הוא הזוטר, א"כ אם גילח עד כשיעור נטילת זוג, שוב ישחית בתער, אך לעומת זה, הלא לרמב"ם אין שיעורו בב' שערות, ואינו נכלל בלשון מתני', ב' שערות שאמרו בכל מקום, ולא נאמרו שיעורים הללו בתער, וכ"כ נוב"י הנ"ל (תנינא חיו"ד סי' פ'), ואני מוסיף, אם אין קבלה על השיעור, א"כ הסברא נוטה דחייב עליו, דהרי תער לא כתיב בקרא, אלא לא תשחית, וחז"ל אמרו, אין גלוח שיש בו השחתה אלא בתער ולא במספרים, וא"כ ממנ"פ, אי נימא, דהשערות הנשארים אחר גילוח הזוג, הוי כמאן דליתא, הרי השחית, והיינו בתער, ולא במספרים כעין תער, אלא תער ממש, שהרי גילח והשחית, אע"כ צ"ל, מה שנשארו אח"כ, שם שיער עליו, והוי גילוח בלי השחתה, א"כ המשחית אחריו חייב, ואפילו להסמ"ג (שהביא הב"י יו"ד סי' קפ"א), דס"ל דבעינן ב' שערות, וגם שיעורא זוטא הוא זוג, מ"מ י"ל אין למידין מן הכללות, במקום שלא נאמר בהם חוץ, כי סברא הנ"ל נכונה, וסמ"ג דעת יחיד, ומי יסמוך עליו במלקות דאו' עכ"ל.

(י"ז) והנה דבריו סובבים שם, כלפי מה ששאל הרב השואל בנוב"י שם, לומר, דאם כבר נגזזו השערות עד שיעורא זוטא, ושוב עקבי השערות הנותרים, המה כאלו אינם, אם מותר להשחית הנותר בתער, וסיעתו מדברי הרמב"ם (ה' טומאת צרעת פ"ב ה"א ופ"ח ה"ה ופ"א מפרה ה"ב), דל"ה לי' דין שערות, כל שאינו כדי נטילת הזוג, ומקורו מדברי הש"ס (נדה נ"ב ע"ב), דאיתא שם במתני', שתי שערות האמורות בפרה ובנגעים ובכ"מ, כדי לכוף ראשן לעיקרן, דברי ר' ישמעאל, ר"א אומר כדי לקרוץ בציפורן, ר"ע אומר כדי שיהי' ניטלות בזוג, אמר ר"ח הלכה כדברי כולן להחמיר, והנוב"י דחה דל"ה כלל לכל התורה, ומצד הסברא, אין לומר כלל בפיאות הזקן שיעור, כיון שהתער יכול לגלחם, למה לא יהי' ע"ז שם גילוח עי"ש.

(י"ח) והנה החת"ס שם (ד"ה והנה בנובי"ת סי' צ"ט) כתב, דל"ה תשובה מספקת, אך כל שהוי השיעור בב' שערות, נכלל במשנה הנ"ל, ופליגו בזה הרמב"ם והסמ"ג, דלהרמב"ם לא נאמר בפיאה ב' שערות, ולהסמ"ג גם בפיאה תלוי בב' שערות, - ומ"מ אף אם נכלל במתני' הנ"ל, עדיין בנוגע לשאלת הרב השואל בנוב"י הנ"ל, תלוי בפלוגתא שבין רש"י וכל הפוסקים עם הרמב"ם וסמ"ג, דכולהו ס"ל, דקריצת ציפורן שיעורא זוטא מנטילת זוג, ולהרמב"ם והסמ"ג, נטילת זוג הוי שיעורא זוטא עיי"ש, וביאר שם החת"ס פלוגתתם, דל"ה פלוגתא במציאות, אלא בפירוש קריצת ציפורן, דלפי' רש"י ורוב הפוסקים, דהשער נאחז בין הציפורן לבשר, והיא ממש כעין הרגשת פגימת הסכין, וע"כ הוי שיעורא זוטא, הרגשת הציפורן, כפגימת סכין של שחיטה, והרמב"ם והסמ"ג ס"ל, דהיינו לאחוז השערות בין ב' צפרניו, והוי שיעורא רבא, וא"כ הרי לרש"י ורוב הפוסקים, לא מיבעי', כשיגלח בזוג, עדיין ישארו כדי לקרוץ בציפורן, כי א"א ליטול בזוג בעומק כ"כ, א"כ פשוט לחייב אח"כ אהעברת תער, אלא אפילו אם יעבור שערות במשיחת אורי"ם, שמחלק לגמרי, ולא נשאר שום דבר, ביום שלאחריו, כבר צמחו כ"ש כדי קריצת ציפורן, (ומש"כ החת"ס אח"כ (בד"ה והנה הנוב"י), דאפילו יגלחו ביו"ט האחרון, מ"מ עד מוצאי יו"ט, יצמחו כדי קריצת ציפורן ויתחייבו עיי"ש, כתב כן רק ליתר שאת, כי הוי כן במציאות, אפילו ביום שלאחריו כנ"ל), והוא פשוט, וא"א להתיר בשום אופן, וגם להרמב"ם, הרי ל"ה בכלל מתני' הנ"ל, ואין קבלה על השיעור, א"כ י"ל מסברה ככל הנ"ל (באות י"ז), ולא נשאר לנו רק דברי הסמ"ג, דלדידי' הוי בכלל מתני' הנ"ל, ונטילת הזוג, הוא שיעורא זוטא, א"כ אחרי גילוח הזוג, הרי לא נשארו כדי נטילת זוג, ואם קבלה הוא נקבל, דאף שאחרי גילוח במספרים, לא חייב על השחתתם, בתער, מ"מ אינו חייב על הגלוח במספרים, אבל הוי דעת יחיד, ואין סומכין עליו במלקות דאורייתא עכת"ד החת"ס.

(י"ט) ובהיותינו בזה, צ"ע מאד, דברי תשו' מטה לוי (מהרה"ג מוה"ר מרדכי הלוי הורוויץ ז"ל אבד"ק פראנקפארט, סי' י), בנידון השאלה, באחד ששחין פורח בתער זקנו, ולפי הרופאים, לא תעלה ארוכה למחלתו, כי אם ע"י העברת שער מידי יום ביומו בתער, וסכנת נפשות ליכא בשום אופן, ומכל מקום התיר, באופן שמסיר השער תחילה ע"י צפרנים וכדומה, עד לעקרן ממש, שלא ינטלו בזוג, ולא יוכל לקחם בציפורן, ואח"כ יעבור אינו ישראל תער על זקנו מידי יום ביומו, בלא הפסק, ובע"ש סמוך לזמן תפילה ובמוצאי שבת, ובנה יסוד היתרו על דברי החת"ס הנ"ל שם, שכתב שלא מצא הנוב"י תשובה מספקת להשואל (בסי' פ') הנ"ל, - ועוד כתב שם, אבל עכ"פ ברר (החת"ס) בידו החזקה, שהדין דין אמת, שאין כאן איסור דאו' מבורר, אם תקטנה השערות משיעורן עיי"ש.

(כ) וכל הדברים הנ"ל המה להיפוך, מהמבואר בחת"ס שם, דאדרבה בירר שם, דאין שום היתר, וכתב דרק הנוב"י, לא מצא תשובה מספקת, אבל הוא החת"ס בעצמו מצא תשובה מספקת, ומטעם, דאף אם הוי בכלל מתני' (דנדה) הנ"ל, מ"מ לשיטת רש"י ורוב הפוסקים, קריצה בציפורן, היינו נסבך בציפורן, ואחרי הגילוח במספרים, עדיין נשאר בשיעור הנ"ל, ואף אם העביר באופן שלא נשאר שום דבר, מ"מ ביום שלאחריו, כבר צמחו כ"ש, כדי קריצת ציפורן, ולשיטת הרמב"ם דלא נכלל במתני', אז יש לאסור משום ממ"נ כנ"ל, וכ"ז כלפי לי' ממה שכתב במטה לוי בשיטת החת"ס, ובנה יסוד להיתר, על המבואר שם להדיא לאיסור.

(כ"א) וביותר הרי השאלה הנ"ל במטה לוי, כמעט כהוייתו, מבואר בתשו' בשמים ראש (סי' י"ח), שכתב להתיר באופן הנ"ל, וע"י גוי, והרי החת"ס שם (ד"ה הארכתי), על שאלת הרב השואל בנוב"י הנ"ל, כתב בזה"ל, שאלה זו לקוחה מכזבי הרא"ש שבספר בשמים ראש (סי' י"ז, ט"ס וצ"ל י"ח) עכ"ל, הרי כתב על תשובה בספר בשמים ראש הנ"ל, שכתב להתיר, שהיא מכזבי, והיא לשון נופל על לשון מכתבי, כלומר שלא הוי מכתבי אלא מכזבי הרא"ש, דתלי בוקי סרוקי וכזבים בהרא"ש ז"ל, הרי מפורש בנדון זה ממש, שבספר מטה לוי, שדעת החת"ס להחמיר, ולא ידעתי איך אפשר להפוך דברי החת"ס ז"ל מאיסור להיתר.

(כ"ב) והרי ש"מ מדברי החת"ס הנ"ל, שגם הוא נקט בפשיטות, דבגלוח הזקן, תלוי רק בגלוח והשחתה, ולא בתער דוקא, - ועוד למדנו ממנו השיעור שיהי' נקרא השחתה, דלשיטתו, שהניח יסוד, וכתב ע"ז דהיא סברא נכונה, דאם השערות הנשארים בגלוח הזוג, אין חייבים עוד עליהם אם מעבירם בתער, הוו כמאן דליתי', וחייב על הגלוח במספרים, משום גלוח והשחתה, א"כ אם לא נשאר כדי שיהי' נאחז בציפורן, בשלמא אם נאמר, דל"ה בכלל המתני' (דנדה) הנ"ל, אז י"ל, דיש משום גילוח בתער, אף אם נשאר רק שיעור כל שהוא, אף פחות משיעור הנ"ל, אבל אם נאמר כשיטת רש"י ורוב הפוסקים דנכלל במתני' הנ"ל. ודאין אף שיער כדי קריצה בציפורן, ל"ה משום תער, אז איכא איסור השחתה בגילוח המספרים עצמן.

(כ"ג) והנה לפי הנ"ל, הי אפשר למצוא מציאות קל בזוג מספרים, שיהי' בו, משום גלוח והשחתה, אף בזמן הש"ס, שלא היו עוד המכונות אלקטרית שבזמננו, וא"ש מה דאיתא במתני' (דנזיר) והש"ס שם כנ"ל, - וגם אם נדמה מש"כ רש"י שם (בנזיר נ"ז ע"ב) כעין תער, סמוך לבשר, עם מש"כ רש"י שם (ל"ט ע"ב), תלש, שיער בסמוך לבשר אבל לא עקרו לגמרי, וכגון שעיקרו נראה עיי"ש, והיינו דסמוך לבשר, נקרא כגון שעיקרו נראה, והגדרים שבין שבין /תיבת שבין כפולה/ תער ממש, ובין שיהי' נקרא עוד מספרים כעין תער, הוי כמו הגדר, שבין, מירטו, שפירש רש"י שם, דעקרו לגמרי ממקום גידולו עיי"ש, ובין תלש שפירש כנ"ל, - י"ל דהשיעור של עיקרו נראה, עם קריצה בציפורן, לפי פירוש החת"ס בשיטת רש"י, הוו לאחדים.

(כ"ד) והנה אם ננקוט לחומרא כנ"ל, יש לחוש על כל מכונות גלוח של אלקטרי דזמננו, שלא נשארו אחרי הגלוח עמהם, שערות כשיעור הנ"ל, ובזה פרשתי טעמי ונמוקי אשר הנני מפקפק על כל המכונות כאלו, ואם הגאון החת"ס ז"ל בתשובה (חאו"ח סי' קנ"ט ד"ה עוד), כתב בשם חכמי פראג הראשונים, שהתקינו המשיחה בסם, בשביל שלא יסתפרו במספריים, אף בגלוח של סתם מספרים כעין תער, משום חשש שלא יחתוך רק בתחתון לחוד, אף דהוי מידי דלא שכיחא, וכמ"ש שם (בד"ה אשר) עיי"ש, - וכן הוכיח בתשו' חיים שאל שם (ח"א סי' נ"ב), דבסם עדיף ממספרים כעין תער, מטעם הנ"ל עיי"ש, מכ"ש דיש לחוש במכונות של זמננו מטעם הנ"ל.

(כ"ה) וחזיתי בספרים של גדולי האחרונים בתקוה למצוא סמך למנהג העולם להקל, אבל לא רק שלא מצאתי (חוץ מבדברי הגרפ"צ ז"ל כדלהלן) היתר, אלא כתבו בפירוש להחמיר, ה"ה, בספר מנחם משיב (מהג"מ מנחם מנדל קירשבוים ז"ל, רב בפרנקפורט, ח"א סי' מ"ג), דאף שגדול כחו בהיתרא, כנראה מספרו, מ"מ כתב שם, ע"ד המכונה החדשה, העשוי' במיוחד לגלוח הזקן, דנעשה כתואר רהיטני, ובחי' הרח"ה (בחליפות מכתבים סי' י"ב), כתב, דלא נקרא גלוח, רק בתער, ואם כי מדברי רש"י (מכות דף כ"א ע"א) ותוס' (נזיר מ' ע"ב), דאינם קרוים גלוח, שאינם רגילים לגלח בהם, ומכונה זו מיוחדת לגלח, כל זה רק המבקש חומרות, לאסור את המותר עיי"ש, וע"ז כתב, הבעל מנחם משיב, דבמח"כ טעות פלטה קולמתו, וישתקע הדבר ולא יאמר לעקור ח"ו דבר מן התורה, והוא פשוט כדברי רש"י ותוס', ולפי"ז כשמיוחד לגלוח הוי ממש כתער, וסיים ע"ז הבעל מנחם משיב בזה"ל, וכן כעת שהמציאו מכונה חדשה בחשמל לגלוח, וגם יכולין לגלח כל גופו בזה, דינו כתער עכ"ל, - וכן נאמר לי בשם הגאון החזון איש ז"ל, דפקפק הרבה במכונות דזמננו, - וכן נראה מדברי הגאון החפץ חיים ז"ל, בא' מספריו הקדושים, - וכנראה דלא נחשב להו ההפסק דק שבדקים, בין הבשר, והסכין המגלח להפסק, והוי גלוח והשחתה, ומובן הדבר ביותר, לפי דברנו הנ"ל.

(כ"ה) ושוב ראיתי בספר זה השלחן (מג"א באה"ק חלק שני יו"ד סי' קפ"א), שהביא, שהרבה גדולים אוסרים המכונות חשמלית, מטענה, שהתחתון וגם העליון הם דקים מאד מאד, וא"כ הוי התחתון (שלצד בשר) כמאן דליתא, ואינו מגין, מדנכנס הבשר והשיער בו, והוי כגילוח, וגם דכל ענין המספרים, הוא, מדליתא בהם השחתה, ובכאלה יש בהם גם השחתה, דמורידים השערות עד קצה האחרון שבאחרון וצ"ע עכ"ל, - הרי דדנו בזה מתרי טעמי, א' דיש לחוש דנכנס הבשר והשיער בו, ב' דלא נחשב להפסק, כיון דמורידים השערות, עד קצה האחרון, ונתחזקו דברינו הנ"ל.

(כ"ו) אמנם חלילה לי לעורר קטרוג על אחב"י שנהגו היתר, - הגם דלמעשה פשוט, דיש לאיש ירא וחרד לחוש לכל זה, - וי"ל שסמכו על הסברא שכתב הגרפ"צ פרנק ז"ל (נדפס בפרדס תש"י סי' נ"ה, ואח"ז נדפס תשובה זו בטורים החדשים באה"ק שציין לזה ג"כ כת"ה), דיש לדון, דמכיון דעצם הסכין, אינו פוגע, ולא נוגע בבשר, מפני שיש הפסק דק ביניהם, א"כ אין דינו אלא כמספרים כעין תער, שאינו עובר בל"ת דגלוח הזקן עיי"ש, - וצ"ל דס"ל, כיון דעכ"פ נשתארו שערות כל שהוא, אף יהי' באופן, שאין בהם משום גלוח בתער, ליכא משום השחתה בהמספרים, ודלא כסברא נכונה של החת"ס, - וגם י"ל, דלמ"ד דלא נכלל בהא דמתני' (דנדה) הנ"ל, יש איסור תער, אף בכל שהוא ממש, - והחת"ס ג"כ לא ברירא לי' אחרת, אלא שכתב ממ"נ, וכ"ז בנוגע להגלוח בתער, אחרי גלוח במספרים, אבל במספרים בעצמן בלא הגלוח שאח"ז, הספק במקומה עומדת, דדלמא יש גלוח אף בכל שהוא, ממילא ליכא משום השחתה במספרים והבן.

(כ"ז) אמנם פשיטא דכ"ז ל"ש במכונות, שמורידים השערות, עד קצה האחרון שבאחרון, באופן שמחליק עור הפנים לגמרי, די"ל דהיינו תער ממש, שיש בו גלוח והשחתה, ולא רק מספרים כעין תער, (ומש"כ בפרישה במספרים כעין תער, דנעשה, עד שיהי' חלק, י"ל דלאו דוקא כנ"ל), ותרי טעמי איכא בזה, א' משום דהפסק דק כזה, לא נחשב להפסק, ב' דיש לחוש, שהסכין המגלח נוגע בעור הפנים עצמו, כחששת המומחה של חברת הקונים כנזכר בראש דברינו, - וגם הגרפ"צ ז"ל מודה בזה, כאשר תנא והדר מפרש בתשובתו הנדפס בספר חלקת יעקב שם, שכתב, דבמכונה שהנסיון הורה שמגלח למשעי, י"ל דהיינו תער, - ומש"כ שם, בזה"ל, ולכן אני אומר לכל שואל, שיזהר שלא להדק המכונה להבשר, דמתוך ההידוק יבא לידי גלוח ממש, - אבל כשאינו מהדק כ"כ, אז אינו בגדר פס"ר =פסיק רישא=, שיבא לידי גלוח ושריא עכ"ל, - ופוק חזי מה עמא דבר, מי יודע להזהר בזה, שלא להדק, ומי ישמע לנו, אם נזהיר אותו על זה, ואף הוא כמעט דבר שאי אפשר להזהר, לגלוח שלא ע"י הידוק סמוך לבשר, ואף אם יהי' באפשרות להיזהר, ויהי' איזה מדקדקים בזה, אבל בודאי עלול הוא בעידנא דטריד בעבידתי', להיכשל ולעשות באופן האסור, ואם חכמי פראג חששו לסתם מספרים, דילמא יעשה באופן האסור, אף דהוי מילתא דלא שכיחא כנ"ל, מכ"ש דיש להחמיר בנדון דידן, דהוי להיפוך, לא שכיח בהיתרא, שיזהר שלא להדק המכונה להבשר כנ"ל.

(כ"ח) ובזה תבנא לדינא, שעל כל פנים הסומך על מנהג העולם להקל, צריך לדקדק ליקח מכונה, אשר ההפסק, היינו החלק הנוגע בעור הפנים, יהי' היותר עבה שאפשר, ועל כן לדעתי יש להתרחק מכל ההמצאות החדשות, שמחדשים בזה חדשים לבקרים, שהכל כדי שהסכין המחתך, יתקרב בקירוב היותר אפשרי, להעור הפנים, כנזכר בהמכתבים של בתי תעשוי', אשר יש לחוש בזה מתרי טעמי לאיסורא כנ"ל, וביותר באלו שהסכינים הקטנים חותכים כבתער ממש, דאלו באותם שמחתכים רק ע"י חיכוך זה ע"ג זה, יש סברא, שנשארים שערות כל שהוא עד מקום החתך, כעבוי חלק החיצוני, אבל אם הסכינים מחתכים כתער, החשש ביותר, שמושכים השערות עד העור, ומגלחים מן העור הפנים ממש. וכבר חשבתי שמהנכון לברר איזה המובחר שבהם להלכה, וליתן הוראות להשואלים, שאין רצונם בסם, שיגלחו דוקא בזה, אבל עדיין לא הגעתי לידי מדה זו, והנני בזה דוש"ת וחותם בכל חותמי ברכות יצחק יעקב ווייס

נ, ב, ושוב עיינתי בספר שערים מצוינים בהלכה, וראיתי (בסי' קע"א אות ג') הביא מספר שו"ת חבלים בנעימים (ח"ד סי' כ"ז), אודות מכונה /חשמלית/ עלעקטרית לתגלחת, שמתחלה עושה מעשה מספרים פעם ראשונה ושני', וברביעית גומרת בהשחתה גמורה כתער ממש, אסור להשתמש בה עפ"י הנוב"י הנ"ל עיי"ש, ובודאי כוונתו לרוב המכונות העלקטרית השכיחי כעת, שדרכם לגלח באופן זה, וצ"ע על ההתפשטות ההיתר, שאף חרדים ות"ח אינם נזהרים בזה.

ואפריון נמטי' לידידי הגר"מ שטערנבאך שליט"א, אשר הי' למראה עיניו התשובה הנ"ל, ובדברי תורתו לידי"נ הגה"צ בעל עטרת יו"ט שליט"א, קיים מצות השבת אבידה, את דברי הגאון החפץ חיים ז"ל, שהבאתי (באות כ"ה), לומר שהדבר מפורש בספרו ליקוטי הלכות (פ"ג דמכות), וז"ל שם (בדי"ד ע"ב מדה"ס בעין משפט אות ז'), פירש רש"י, דרך לגלח בו ומשחית, והיינו תער, אבל רהיטני משחית ואין דרך לגלח בו, והנה לפי"ז המאשינקע /המכונה/ החדשה, שמספרין בם (היינו מה שקורין אל /הא' קמוצה/ וכ"ש חצי אל /הא' קמוצה/) שמגלחין כתער ממש, ותולש השער לגמרי, ולא נשאר מאומה, המספר בם את זקנו, לכאורה עובר על מה שכתוב, ופאת זקנם לא יגלחו, ושומר נפשו ירחק מזה מאד עכ"ל. - והנה המכונות גילוח אלקטרי הוי כש"כ מהנ"ל כנודע.

וכן מה שנאמר לי בשם הגאון החז"א ז"ל, הביא הגר"מ שליט"א הנ"ל, שסיפר לו עד נאמן ממצוייני כולל פונובז, ה"ה המופלג בתו"י הרב נח ברמן שליט"א, ששאל בעצמו פי החז"א זצ"ל, אם נכון השמועה, שהוא פסק שירא שמים יש לו ליזהר שלא לגלח במכונה אלקטרי, והשיב שלא נכון, רק זהו איסור לכל אחד, ולא לירא שמים לבד, וע"ז שאל עוד, אולי יש לחלק, ובמכונה שיק לבד יש לאסור והשיב שכבר עשה נסיונות במכוניות גילוח, שלכלך היד בדיו, וגילח במכונה, ונעשה נקי במקומות שונים, וע"כ מוכח שנוגע בבשר, והוה כתער, ויש לאסור בכלהו עכ"ד. וכן מעידים כמה בני תורה עדים מהימנים, שרבינו החז"א זצ"ל אסר מדינא להתגלח בהנו מכוניות, (והורה שאסור להמציאם לאחר מפני איסור לפני עור), ושמעתי שגם ש"ב הג' ר' אהרן קאטלער זצ"ל פקפק בהיתר להתגלח במכוניות אלקטרי עכ"ל הגר"מ הנ"ל. - ועוד הביא מספר קול מבשר (ח"א סי' י"ט וכ'), שבכמה דברים הוא בן גילי, ומסיק לאסור, ואין הספר נמצא אצלי. - אך מה שהעיר הג' הנ"ל על דברי, מה שהבאתי מסוגיא דנזיר, אינו מובן, להמעין היטב בהסוגיא דשם ובדברי הנ"ל.

והנה הגר"מ שליט"א הנ"ל, אף שדחק להפוך בזכותם של המגלחים במכונת אלקטרי, בהן ולאו ורפיא בידי', סיים במכתבו הנ"ל, בזה"ל, וטוב הדבר שכת"ר יפרסם מענין זה בספריו וכו', ורבנים וראשי ישיבה, ידעו עכ"פ שיש בזה חשש איסור, וישפיעו במקום שלדעתם הדבר אפשר ונכון וכדעת גדולי דורינו זצ"ל שהורו כן, וכמו שהבאנו בתחילת דברינו עכ"ל. וכן הי' תשובתי הנ"ל, לפני הגמוה"ר שמואל וואזנער נ"י אב"ד זכרון מאיר, בני ברק, וחיזק דברינו, באומרו שכן העלה מכבר בראיות ברורות לפני הגאון החז"א ז"ל, - ושוב ראיתי מה שכתב בס' שו"ת מלמד להועיל (חיו"ד סי' ס"ד אות י"א - ט"י /י"ט/), ודאתאן משם חומרא לגבי תער, דאם לא הניח כדי לכוף לוקה להרמב"ם, וקולא לגבי מספרים, אבל דבריו צ"ע עייש"ה.