הגאון רבי עקיבא יוסף שלזינגר
לב העברי ח״א דף פ׳׳א
פתח קישור
גם בפאה נכרית, אני אוסרכם באיסור גמור [מתוך צוואת החתם סופר]
גם על דין זה כתבתי תשובה ארוכה, וכאן לא לדרוש קאתינא מטעם הנ"ל, ואביא רק אפס קצהו משורש הדין הנה לאסור פאה נכרית, הסכימו יחד בעל באר שבע המובא במגן אברהם, ומהר״ם מינץ, והר"י קאצנעלענבוגען, והגאון מו״ה יעב"ץ, כולם כאחד אוסרין מן הדין לאשה, לישא פאה נכרית, עפ״י ראיותיהם מש״ס, וסותרים כל ההיתרים עם ראיותיהם ככתוב בארוכה בתשובותיהם, ומובא דבריהם בתשובה מאהבה סימן מ"ז ומ"ח, ועוד מסכים עמהם לאסור מהר"ם פדאואה ז"ל, שמפריז על המידה אפילו לאסור לקרוא קריאת שמע כנגדם, וכן אחריהם בעל עטרת זקנים, ובעל עצי ארזים באה״ע סי׳ כ״א וכן התשובה מאהבה, כולם כאחד אוסרין אותו מן הדין.
אמנם גם בעלי עמודי הוראה מתנגדים להתירו [ר״ל, ודעתם להתירו] והן הנה בעל שלטי הגבורים, הרמ"א, והלבוש ז"ל והכל מבואר היטב בתשובה מאהבה ומסיים שם שאף המתירין לא התירו אלא פאה נכרית דוקא על הפנים שלא כנגד שערות הראש אלא כשמו פאה הנקרא בל״א (הארלאקען), אבל במקום שערות הראש גם הם מודים לאיסור
ובתשובה מ"ז העלה, שגם המתירים לא התירו אלא בפאה נכרית של חברתה, אבל מה שלוקחין מחנויות ומאומן פשיטא שאסור, כי נודע לו שרוב שערות שלהם, באו משערות המתים בבתי חולאים (שפיטעלער), וא"כ כיון שפסקינן ביו"ד סימן שמ"ט, דשער מת אפילו של נכרי אסור בהנאה, אם כן פגעו באיסור הנאה, (ובתשובה הבאתי כמה ראיות לשורש איסור זה) ומסיק שם שהמקיל לא מקיל אלא בשער חברתה, אי בפאה הנקראת (זידען שייטעל), והיא ממשי, עיין באורך דברי הפוסקים (עיין או"ח סימן ע"ה במג"א וע"ש בעטרת זקנים וכו׳)
ואשרי המונע ממנו מכל וכל, כי הסכמות גדולי ישראל בעלי תריסין, לאסור אף מן הדין בעיקרו, וצאי לך בעקבי הצאן, אמותינו היו נבדלות מהם, ואל תטוש תורת אמך, יעיין חולין דף צ"ג ובש"ע סימן ר"ד, שמנהג אבותינו גם כן דין הוא אצלינו, ועיין יבמות דף ק"ב, ופסחים דף נ'.
ובר מן דין ובר מן דין, עיין גמרא בבא מציעא דף פ"ג, דינא הכי, אמר ליה אין, למען תלך בדרך טובים, וכו', ולעולם לא נשמע על אשה שהולכת בפאה נכרית, שלא תלך ביתה, או על כל פנים בת בתה, או כלתה בגילוי שער ממש, וכבר אמרו חכמינו זכרונם לברכה הרחק מן הכיעור ומן הדומה (חולין מ"ד אבות דרבי נתן פ"ב באורך)
ועל כן קאמר רבינו על שער עצמו שמדינא לכולי עלמא אסור, לא בא אלא באזהרה יתירה, ולהרחיק גם מריעות שלהן, אך בפאה נכרית שישנם דעת האוסרין ודעת המתירין, נקט אמנם "אני אוסרכם באיסור גמור, השם ימציאכם חן וחסד", שלא ישיאכם יצרכם בשביל שעל ידי כן, תמצאו חן וחסד בעיני בעליכם, כי שקר החן במקום שאין יראת השם וכל אהבה שהיא תלויה בדבר פירוש במ"ש כגון אהבת נשים מצד היצר, סופה בטלה, אלא תבטלו רצונכם בשביל רצונו של מקום, והוא יבטל רצון אחרים בשבילכם, וימצאכם חן וחסד ועו' וברצות השם דרכי איש, לבסוף, גם אויביו ישלימו איתו, במדרש אויבי איש אנשי ביתו.
