רבי יחיאל מיכל בן ישראל משה היבנר זצ"ל
משכנות הרועים ח"ב קונטרס עת שלום דף יב
פתח קישור
ובאחת אומר הריעו מכל אשר לפנים בבית ישראל הם הנשים, והנה לא אדבר באותן שכבר פרצו גדר ישראל ביתר שאת והלכו בשערות מגולות וכדומה, אשר בלי ספק אין אנו אחראין, וכבר יצאו מכלל ערבות, אך אני צועק מר על הכשרים שהם בגדר ישראל ועם כל זה מקילין להם והולכין בפאה נכרית ובאמת הוא איסור גמור מחמת מראית עין, ועיין בזוהר הקדוש פרשת נשא אמר רבי חזקיה תונבא ליתי על בר נש דשביק לאינתתא דתתחזיא בשעריה לבר וכו' גרם מסכנותא לביתא ע"ש יסתמר שערות ראשך, ואם כן בלי ספק גם בפאה נכרית יש להחמיר.
והנה ראיתי בפרי מגדים או"ח הלכות שבת סימן ש"ג במשבצות זהב ס"ק ט הביא בשם הגהות אלפסי ושלטי גיבורים דמותר לצאת בפאה נכרית מגולה, וראייה משבת יוצאה בפאה נכרית לחצר והביא שם בשם הבאר שבע שהאריך לאסור דשם מיירי במכוסה בצעיף עיין שם.
אכן לפי עניות דעתי אף גם יש איסור גדול מאוד לילך בפאה נכרית, שפיר שייך לשון זה, דרצונו לומר דאיסור שבת אין כאן ומאסור אחר לא מיירי ואין כאן מקומו כלל, ועיין בתוס' פרק קמא דשבת דף ג' ע"א ד"ה בבא, דהקשו איך נאמר דפטור ומותר והרי איכא לפני עיור ע"ש, אכן בתוספות ישנים כתבו לתרץ דמכל מקום לאיסור שבת פטור ומותר עיין שם.
ובזה מתורץ קושיית התוס' פרק במה אשה דף נ"ט ע"א ד"ה ולא בעיר של זהב דהרי בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות חתנים והכא לא קאמר דאסור רק משום שבת עיין שם, ולפי דברי תוספות ישנים הנ"ל לא קשיא מידי דאם נקט לשון מותר במקום שאסור מצד אחר, מכל שכן דאין עליו אחריות לחשוב מה דאסור מצד אחר גם כן...
נחזור לעניינינו וודאי אין משם שום היתר ועל זה נאמר "כי ישרים דרכי השם, וצדקים ילכו בם" וכו' ויש לומר על דרך צחות כי הצדיק, אף אם לומד איזה קולא, הוא לא שמענו ועיין שם רק ללמד זכות, אבל פושעים יכשלו בם דהם מקיימין תיכף על צד היתר, ןמקלו יגיד לו ודרשו כל המיקל לו יגיד לו.
ובכן ראיתי בספר עין משפט סביב הש"ס במסכת נזיר דף כ"ח ע"ב דכתב שם אות ב', נראה לי מכאן היתר לשערות שנשים נשואות נושאות בראשיהן עיין שם, אכן הגאון מהרי"פ בהגהותיו שם כתב שוברו בצדו דהגאון באר שבע דחה ראיה זו בשתי ידיו והאריך בראיות לאסור ע"ש.
ואשים קנצי [מלשון קץ וסוף. העורך] למילין וכבר אמר החכם עת לחשות ועתה אחינו בני ישראל נקבל על עצמינו לילך בדרכי השם יתברך ולעסוק בתורתו...
