הגאון ר' צבי הירש ב"ר שלמה שפירא זצ"ל - האדמו"ר ממונקאטש.
(נולד י"א תמוז שנת תר"י - נפטר ט"ז תשרי שנת תרע"ד)
בספרו דרכי תשובה חלק ה' יוורה דעה סימן קע"ח ס"ק י"ז דף רל"ז ע"ב ד"ה ממלבושי הפריצות
עיין בעצי ארזים סימן כ"א ס"ק ב' שכתב שהמורים היתר שאשה נשואה תתקשט בפאה נכרית עתידים ליתן את הדין עיין שם, ועיין בשו"ת תשובה מאהבה חלק אורח חיים סימן מ"ז ומ"ח מה שכתב לעניין השייטל מפאה נכרית שלובשות הנשים בראשם וכתב שיש לאסור משום ובחוקותיהם לא תלכו עיין שם ועיין בשו"ת מהר"י אסאד חלק יורה דעה סימן שס"ו שהביאו והסכים עמו לדינא שזה לא גרע ממגדלי בלורית דהיינו קליעת שיער הראש כמותן וכו' וסיים בפרט שיש לאסור ולגזור תחילתן משום סופן דהא חזינן מה עלתה בידן על ידי זה, גם עד היום באו מזה הנשים לילך בפריעת הראש בשערות עצמן שלהם עיין שם.
ועיין בשו"ת אדמו"ר דברי חיים חלק ב' ביו"ד סימן נ"ט שהביא מדברי הר"ן והריטב"א שאפילו לתת חתיכת משי וכדומה על הפדחת שיהא דומה לשער אסור, דזה הוי דת יהודית עיין שם, ועיין בערך שי שהביאו והביא מלשון האספת זקנים שמבואר בדבריו שלא אסרו אלא נתינת וורד אדום על פניה שדרך הנכריות ליתן וורד אדום על פדחתה וזה פריצות שעושין הנכריות אבל חתיכת משי שאין הנכריות עושים, שדומה לשער אין איסור עיין שם.
ובספרו תפארת בנים - חלק ליקוטי אמרים שו"ת סימן ב', דף רל"ח עמוד א' (נדפס בבארדיוב שנת תרפ"א)
כבוד הרבני המופלג הנגיד וכו'
בדבר שאלתו בשוחט ובודק שבא לעירכם וביקש לקבלו ולמנותו לשואל ובודק דמתא, ונודע לכם שאשתו מתקשטת בפאה נכרית, והרבה אנשים בעירכם, אף על פי כן - אמנם מעלת כבודו ועוד איזה יראים ממאנים בו מלקבלו:
הנה הדין עם מעלת כבודו ואחוזת מרעיו שלא לקבלו לשוחט ובודק, דבזה וכיוצא יכולין גם המיעוט לעכב, היינו לכוף את הרוב שלא לקבלו כי הוא עוון פלילי ובספר עצי ארזים על האבן העזר (סימן כ"א ס"ק ב') כתב דהמקילין בזה עתידין ליתן את הדין עיין שם, ובשו"ת תשובה מאהבה (ח"א סימן מ"ז ומ"ח וח"ב סימן רכ"ב בהגהות הש"ע סימן ע"ה) כתב דמלבד דלובשת פאה נכרית עוד יש בזה משום דבחוקותיהם לא תלכו עיין שם ועין בשו"ת מהר"י אסאד (חיו"ד סימן שס"ו) שהביאו והסכים עמו לדינא עיין שם ועיין בשו"ת אדמו"ר דברי חיים (ח"א יו"ד סימן ל') בארוכה כדברים האלו ועוד מזה, ועיין בדברינו בדרכי תשובה (סימן קע"ח ס"ק י"ז).
ומעתה בשוחט ובודק שצריך להיות ירא שמים מרבים, ואם ראינו שמיקל בזה הרי נראה בעליל שהוא קל וכבר כתבו האחרונים ז"ל (עיין בחיבור דרכי תשובה סימן ב' ס"ק פ"ג) דשוחט ובודק שעבר רק על דבר קל שהוא מחומרא בעלמא יש לפוסלו כיון שהוא חשוד על ידי זה להכשיל בעניינו גם כן מה שהוא רק ממנהג וחומרא בעלמא כמו יתיר כיס וכו' וכדומה עיין שם.
מכל שכן בזה שיש חשש שהוא חשוד לדבר החמור חשוד על הקל, כיון שהוא בכלל לאו דבחוקותיהם לא תלכו, אם כן מכל שכן שהוא חשוד לדבר הקל חומרות בענייני שוחט ובודק שקבלו רק ממנהגא כנזכר, וכתבתי מזה בחידושי דרכי תשובה בהלכות שחיטה כמה פעמים.
עלכל פנים לקבלו מחדש אם מיקל בזה, בודאי יצא מכלל ירא שמים מרבים, וחלילה לקבלו לשוחט ובודק. ומהאי טעמא השוחטים ב־פה קהילתינו מוזהרים ועומדים בפקודתי אשר לא יקחו ללמד לאדם אומנות השוחט ובודק באם אשתו מתקשטת בפאה נכרית, והיה שלום וכל טוב
