הגאון ר' יצחק בן משה אבולעפיא זצ"ל

פני יצחק - חלק ו' אבה"ע סימן ו'

פתח קישור 

עיין בשו"ת סבא קדישא -אלפאנדארי (ח"ב חאו"ח סימן א' עמודים א-ב) שם מבואר שהמחבר (הרב יצחק אבולעפיא) הוא זה שהורה לאנשי עירו היתר בחבישת פאה נכרית ואף אשתו הרבנית היתה יוצאת כך, אמנם הרב אלפאנדארי (הידוע בתקיפותו הרבה) בא לכהן שם כרב ראשי והרעיש עולמות על מנהג העיר ודרש אף מהפני יצחק שאשתו הזקנה תכסה ראשה בסודר, הפני יצחק התחמק בעדינות מהרב אלפאנדארי באומרו שצריך ללמוד את הנושא ובזמן זה כתב תשובה זו ללמוד זכות על כל הנשים היוצאות בפאה נכרית ואף הביא לדבריו הסכמה מאת חכמי ורבני ארם צובה וע"ז הרב אלפאנדרי השיב תשובה של שש עשרה עמודים. 

נתתי לבי למען דעת איך ינהגו פה עירנו יע"א כל הני נשי דידן ללבוש פאה נכרית הנקראת "פירוקא", לכסות שער ראשן בפאה נכרית ולצאת בהם לחצר שלהם, ומחצר לחצר אחרת דרך רשות הרבים, בלי כיסוי מטפחת על ראשיהן כלל, דלכאורה נראה דהוא היפך הדין ממש.

דהגם דהרב שלטי הגיבורים ז"ל בפרק במה אשה אמתניתין דאשה יוצאה בכבול ופאה נכרית כתב וז"ל, נראה לעניות דעתי להביא ראיה וסמך לנשים היוצאות בכיסוי שערות שלהן כשהן נשואות אבל במקום קליעת שערן נושאות שערות חברותיהן (שקורין קרינאל"ו בלע"ז), מההיא דשנינו שהאשה יוצאה בפאה נכרית בשבת, ופירשו המפרשים דהיא מגבעת, ידבקו בו שיער נאה והרבה, ותשים אותו האשה על ראשה כדי שתתקשט וכו' ומשמע להדיא שמותרות בנות ישראל להתקשט בהן, דשיער באשה דאמרו לא הוי אלא בשיער הדבוק לבשרה ממש וכו' ואין לומר שהיו משימות צעיף או סודר על הפאה נכרית, דאם כן מאי אהני אותו קישוט וכו' אלא פשיטא דמיירי שהולכות בשערות מגולים וכו' עכ"ל, וכן כתב עוד הוא עצמו בפרק מי שאמר גבי מה שאמר בש"ס, ותנא קמא אמר לך אפשר בפאה נכרית יעויין שם.

הנה הגם דהוא ז"ל סבירא ליה הכי, מכל מקום רבים לוחמים עליו, דכל הבאים אחריו חלקו עליו ודחו ראיותיו בשתי ידיהם קדש כמו שיראה הרואה בתשובת הרב באר שבע דף צ"ג ע"ב וע"ג, שהוא והרב מורינו הרב יהודה קצנלנבויגן ז"ל הקיפוהו בחבילות קושיות והויות עד שעשאוהו כטועה חס ושלום כן יעויין שם באורך.

וכן הרב אליה רבה באורח חיים סימן ש"ג, והרב שאילת יעב"ץ בח"א סימן ט' והכנסת הגדולה א"ח סימן ש"ג הקשו עליו ודחו דבריו לגמרי ועיין עוד להרב ברכי יוסף ז"ל אורח חיים סימן ע"ה וסימן ש"ג, השיגם דכבר קדמם הרב מה"ר יהודה קצנלנבויגן והרב באר שבע, ובספר מחזיק ברכה סימן ש"ג כתב דכבר הרב שאלת יעבץ בח"ב התנצל שלא היה בידו ספר באר שבע יעויין שם באורך.

באופן שכל הפוסקים הנזכרים נדחה קרו להוראת השלטי הגיבורים ז"ל הנזכר לעיל, ואיך נהגו נשי עירנו כוותיה, מאחר שחלקו עליו ולא נמצא תנא דמסייע ליה כלל, וכיון דהוי מילתא דאיסורא אין לנו לסמוך עליו להתיר, והא ודאי דלא נהגו כן להתיר פאה נכרית אלא משום דסבורים הן ובעליהן דליכא איסור כלל, ואם כן אין זה אלא מנהג בטעות וראוי לבטל מנהגם ולמונעם לגמרי כמו שכתבו הפוסקים ז"ל דכל מנהג שנהגו בחושבם דליכא איסור וסבורים הם דהוא היתר גמור הוי ליה מנהג בטעות וצריך לבטלו מכל וכל כידוע.

הגם דמנהג דידן הוא קדמון מזה שנים רבות יותר מארבעים שנה והיו כמה רבנים מארי דאתרין ז"ל והיו רואים שכן נהגו, ולא מיחו בידן כלל, וליכא למימר שגם המה בחכמתם טעו וכסבורין היו דהוא מותר גמור ולזה שתקו ולא מיחו דחלילה לן לתלות בוקי סריקי בהו שטעו בדין חס ושלום וא"כ לא הוי מנהג בטעות כלל...