הגאון ר' שלמה יהודה טאבאק נסיגיט זצ"ל
תשורת ש"י חלק א' סימן תק"ע נדפס שנת תרס"ה
שאלה: נשים הצנועות ונוהגין סלסול בעצמן שלא ליתן על ראשן פאה נכרית אם מותרין בקונסט האר שייטיל העשוי מאיזה צומח בארץ, לא משער, רק דומה ממש לשער
לעניות דעתי אינו סלסול אלא מדינא אסור, אף דנחלקו הפוסקים בזה השלטי גיבורים בפרק במה אשה ובאר שבע ומגן אברהם בסימן ע"ה ושאילת יעב"ץ ח"א סימן ס"ט ותשובה מאהבה ח"א סימן מ"ח ועוד אחרונים, תמהני שכולם לא הביאו ירושלמי בפרק המדיר דאיתא התם ר"ח בשם ר"י היוצאה בקפלטין שלה אין בה משום ראשה פרוע הדא דתימא בחצר אבל למבוי יש בה משום יוצאה וראשה פרוע, ופירש הערוך קפלטין בלשון רומי שער ותלתלים ופאה נכרית, והובא בגליון הש"ס בבלי פרק המדיר דף ע"ב ב', הרי דפאה נכרית במבוי אסור משום דת יהודית ומאן ספין לחלוק על הירושלמי בדבר שאינו מוכח ההיתר מש"ס בבלי.
וכיון דאיסור פאה נכרית משום פריצות דמדמין עצמן לנכריות שהולכין בשערן ועושין הישראליות כן ליראות כאילו ראשן פרוע עם שערותן ממש, ממילא יש בה משום פריצות ודת יהודית אם לא ניכר שאינן שערות, אף דמשום מראית עין ליכא אם כל נשי העיר עושין כן כיון דיודעת מכל מקום משום פריצות יש ועוברת על דת יהודית.
ועוד כיון דפרועות ראש בשערותן ממש הוא איסור דאורייתא כדאיתא בפרק המדיר יש לחוש משום מראית עין משום אורחים דעוברים ושבין אף דבשביעית הקילו ולא חשו למראית עין דאורחים כדאיתא בירושלמי פרק ג' דשביעית משנה א', פתח קישור והובא במגן אברהם סימן רמ"ד סק"ו הא כתב בתוספות חדשים שם בשביעית פתח קישור משום דזיבול השדה אינו רק איסור דרבנן וגם משום דשביעית הוא כל השנה ויש הפסד ממון מרובה לכן לא חשו לאורחים.
ולפי זה יש לומר הא דפריך בהמדיר שם אהא דתנן דיוצאת וראשן פרועות עוברת על דת יהודית הא דאורייתא היא ואמאי לא קרי לה דת משה ומשני בקלתה, ולמה לא משני בפאה נכרית ומשום דעדיין דת משה היא דיש איסור משום מראית עין, כיון דעיקר איסורו מדאורייתא אף דחשש מראית עין רק איסור דרבנן מכל מקום דת משה היא כמו שכתב המגיד משנה והובא בחלקת מחוקק ובית שמואל סימן קט"ו ס"ק ב' מדתנן במשנה דמאכילתו דבר שאינו מעושר, והרי מעשר בזמן הזה רק מדרבנן ומכל מקום דת משה היא.
ובלאו הכי נראה לא קשיא למה לא משני בפאה נכרית, משום דמשנה תנן וראשן פרוע והרי בפאה נכרית ראשן מכוסית לכן משני בקלתה כיון דנראות שערות ראשן בנקבים שבין הנסרים, קראה ראשן פרוע.
ומהאי טעמא ליכא למימר דש"ס בבלי חולק על הירושלמי דלא מוקי למתניתין בקפלטין ומשום דאין זה ראשן פרוע ממש כיון דראשן מכוסה ולא נראה שערות של עצמן וגם משום דזה אסור משום מראית עין והוי דת משה והמשנה לא חשיב לה רק בדת יהודית, והירושלמי אומר דבר זה לדין בפני עצמו והיינו דקאמר הירושלמי יש בה משום ראשה פרוע דהיינו דאין זה ראשה פרוע אלא יש בה לתא דראשה פרוע משום מראית עין והוי באמת איסור דרבנן כיון דראשה פרוע ממש אסור מדאורייתא או משום פריצות כיון דנראית כראשן פרוע כנכריות.
גם בשות דברי חיים ח"ב סימן נ"ט כתב שבעצי ארזים אוסר פאה נכרית, והוא בעצי ארזים סימן כ"א, וכתב שם דהמורים היתר, חדשים מקרוב עתידים ליתן את הדין, והדברי חיים שם אוסר נמי לתת חתיכת משי וכדומה על הפדחת שיהא דומה לשער דזה הוה דת יהודית.
ובר מן דין אותן שכשנשאת וגלחו שערן נמנעו מפאה נכרית ומן האר שייטל הדומה לשער, יש בהן איסור מוסיף מצד קבלה דהוה כנדר, עיין יורה דעה סימן רי"ד ובמגן אברהם סימן תקנ"א סק"ז שכתב במקום שנהגו איסור למעט בכל משא ומתן לא מהני התרה כיון דיש פוסקים סבירא ליה הכי כבר קיבלו אבותיהם כדעת ההוא עכ"ל ומדתלו שקבלו אבותיהם לפי זה בנידון דידן אפילו מיד כשנשאת אסורה כיון דאבותיה ואמה ואם אמה נהגו בזה איסור יש בה משום אל תטוש תורת אמך.
אחר כך ראיתי בישועת יעקב לאבן העזר סימן כ"א לנכד המחבר בסוף התשובה שכתב לפי מה שכתב הרא"ש בתשובה והובא בבית יוסף אבן העזר סימן קט"ו דדת יהודית שאבדה כתובתה דמלבד האיסור יש בו משום פריצות, ואם כן בפאה נכרית כיון שאינו ניכר אם הולכת פרועת ראש, פריצותא מיהו הוי דהרי מטעם זה אתה אומר דיוצאת שלא בכתובה אף דמצד האיסור עצמו לא אבדה כתובתה עיין שם, ואם כן האי טעמא ממש יש בהאר שייטל אף דאינן מן שערות דמכל מקום נראות כשערות ממש ואין ניכר שאינה הולכת פרועת ראש.
