הגאון ר' חיים ב"ר אריה ליב הלברשטאם זצ"ל (נולד בטרנוגרוד שבפולניה בשנת תקנ"ג - נפטר בצאנז בשנת תרל"ו) האדמו"ר מצאנז

שו"ת דברי חיים (יורה דעה חלק א סימן ל נדפס בלבוב שנת תרל"ה)

שאלה אם מותר לבת ישראל לילך במצנפת בראשם כדרך שהולכים בנות זולתינו:

הנה טרם נשיב עיקר השאלה אקדים שתי הקדמות:

האחת אם כי נתבאר בדברי הפוסקים איסור להלוך בדרכי האומות אין כוונתם ח"ו להקל בכבודם כי אדרבה הזהירונו מאד לכבד שרי המדינה ויושביה ואפילו האומות שהכבידו עולם עלינו למאד בדרך נגישה גדולה ואכזריות המה המצרים עם כל זה אחר הוציאנו הבורא יתברך שמו משם והיינו ברום המעלות בלא פחד אנוש הזהירנו יתברך שמו אל תתעב מצרי ולא להקל בכבודם מחמת שנהנו מארצם קל וחומר האומות שאנו חוסים בצלם ונתן לנו השם יתברך חן בעיניהם להקל עולם מעלינו והמה פורשים כנפיהם עלינו לשמרנו מרגשת פועלי און והמה אוהבי חסד ומכבדי תורה ישלם השם משכורתם הטוב בודאי עלינו לכבדם ולרוממם ולכן אין כוונת הפוסקים הנ"ל להקל בכבודם ח"ו ולא נצטווינו להמנע חברתינו אתם ואדרבה גדולי החכמים החסידים היו בבית המלך ושריו תמיד כמו ר' אבהו ור' יהושע בי קיסר וכמו שמואל ורבא כידוע מהתלמוד:

ורק כי הקב"ה רצה ליתן התורה הקדושה לארץ וסיבב על כל האומות ולא רצו ולא קבלו רק ז' מצות בני נח ואנו בני ישראל קבלנו התורה הקדושה כולה תרי"ג מצות אנו מחויבים לשמרה והאומות אין נענשים על קיום תרי"ג מצות כי מתחלה לא קבלו אבל ישראל נענשים בעברם אחת ממצות ה' מהתרי"ג מצות וכמאמר הכתוב רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם:

ולכן בכלל אזהרות התורה שנרחיק עצמנו מגאות ומניאוף בהרבה גדרים ולא נלמוד מהאומות ללכת בזה בדרכיהם כי המה לא נצטוו ולא קבלו עליהם לעשות גדר להז' מצות אבל בכללי התרי"ג מצות לעשות גדר לשארי מצות והגדר בפני עצמו ללאו יחשב להעובר ולכן אנו מוזהרים בגדר מעריות ומגאוה אבל האומות אין מצווים בגדר:

ויש להסביר הדבר על פי דברי הש"ס בביצה שאמרו לא נתנה התורה לישראל רק מפני שהם עזים היינו בטבעם המה קשים במדות ולכן ניתנה התורה לשבור קושי הטבע באזהרות וגדרות יתירות לגאוה וניאוף וגזל וכדומה כדי לשמור דרך המיצוע כי המה בטבעם עלולים לעזות לזה גדרה התורה הקדושה בגזירות יתרות אולם האומות אינם צריכים לחומרות יתרות כי אינם עזים בטבעם ודי להם בז' מצות ולכן הזהירנו התורה שלא לילך בדרכיהם מבלי עשות גדרים לערוה וגאות וגזל כי אינן מופרשים מטבעם מחמת טבע העזות וצריכים אנו למשמרת יתירה אבל ח"ו אין כבוד האומות קל בעינינו כי מכירים אנו טובתם אשר אתנו ובהטיב ד' אתנו בגאולתנו גם שכרם הטוב ישלם כמבואר בכל ספרי רז"ל:

שנית צריך להקדים כי כל דברינו אינם רק להורות ולומר לעם כן הוא דת תורה הקדושה אבל אין לכפות בחזקה ואפילו לא בחרפת דבר רק עדי יציעו הדבר לפני שרי המדינה והמה יורו מה לעשות להעובר וכל דברינו רק להמקבל עליו עול תורה ברצון ורק דורש האיך הדין נוטה על זה כתבתי דברי בתשובה וזה החלי:

תשובה בודאי מבואר בש"ס ופוסקים לאיסור דהלאו לא תלכו בחוקותיהם, מפרשים בתוספתא הובא ברמב"ם במנין המצות בלא תעשה מצוה למ"ד וגם בספרו היד כתב וז"ל בפרק י"א מהל' עבודת כוכבים הלכה א' אין הולכין בחוקות העכו"ם ולא מדמין להם לא במלבוש ולא בשיער וכיוצא בהן שנאמר ולא תלכו בחוקות הגוים ונאמר כו' הכל בענין אחד הוא מזהיר שלא ידמה להן אלא יהיה הישראל מובדל מהן וידוע במלבושו ובשאר מעשיו כמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדעותיו וכן הוא אומר ואבדיל אתכם מן העמים לא ילבש במלבוש המיוחד להן ולא יגדל ציצת ראשו כמו ציצת ראשם לא יגלח מן הצדדין ויניח השיער באמצע כו' עד וכל העושה אחת מאלו וכיוצא בהן לוקה עכ"ל וכן כתב השו"ע יו"ד סי' קע"ח סעיף א':

ומהרי"ק ז"ל (שורש קצ"ב) כתב דבדבר שעושין האומות לענין שחץ וגאות או לפירצות מדרך הצניעות הוי בחקותיהם והטעם שורש הדבר שהבורא ב"ה וב"ש הבדילנו מן העמים ונתן לנו תורתו הקדושה בתרי"ג מצות ולהאומות רק ז' מצות בני נח שלא רצו לקבל יותר ולכן האומות אינם מוזהרים רק על עריות כידוע מאמרם ז"ל בחגיגה פ"ב , אבל עניני חילוקי העריות משונים המה מישראל כידוע וגם על דבר הגורם פירצת ניאוף לא נגזר עליהם ועלינו לשמור חק שלא להלוך בחקותיהם בדבר שהוא חשש פריצות וניאוף או מיני שחץ כי בזה הבדילנו מן העמים בקבלנו עול מלכותו יתברך שמו בתרי"ג מצות ואין אנו רשאים לפטור עצמנו ממה שקבלנו עלינו ולכן בדבר שיש בו מנהג העמים ללבוש דרך פריצות ובנות ישראל משתמרות מהילוך זה משום צניעות העובר והולך במלבושי הפריצות עובר לאו דלא תלכו ומלקין אותו:

ומה שכתב מהרי"ק וז"ל אם לא נתכוין להתדמות לגוי מותר כוונתו דוקא באם כוונתו רק משום תועלת המועיל בדרך היתר כגווני דנידון דידיה דהיה הרופא נושא מלבוש כדרך הרופאים דאין כוונתו רק לצרכי ממון אבל אם אין כוונתו רק לילך דרך שחץ או כדי להתנאות בפני הבריות בזה עצמו מתדמה להגוים שגם המה עושים לשם פריצות ושחץ ובודאי אסור:

והנה ראיתי למעלת כבוד תורתו שרוצה להשיג על מהרי"ק ולומר שדעת הרמב"ם והשו"ע דלא כוותיה, הן אמת דמשמעות הרמ"א הוא כדברי מעלת כ"ת דלא כתב הרמ"א (סי' קע"ח) להתיר רק באם הגוים עושים לתועלת ממון ולא לשחץ ופריצות משמע דאם הגוים עושים זה משום שחץ או פריצות אסור לישראל אפילו אם מכוין הישראל לתועלת אך מהרמב"ם ז"ל אין ראיה כלל והרואה במהרי"ק דמשיא דעת הרמב"ם ז"ל לדעתו:

וגם הב"ח ז"ל (שם ד"ה מי) כתב כן באם אינו מתכוין להדמות מותר אפילו בדבר שעושין משום שחץ כמו סיפור קומי והנה הב"ח ז"ל מתרץ בזה קושית התוס' ז"ל בבבא קמא סוף פרק מרובה (פ"ג ע"א ד"ה התירו) שהקשו התוס' דאמאי התירו לר' ראובן לספר קומי ומתרץ הב"ח דאיסור הוא דוקא בבא להתדמות והמה לא באו ח"ו להתדמות יעו"ש:

ובאמת לפענ"ד התוס' ז"ל הקשו שפיר לפי שיטתם שהמה מפרשים דהמספר קומי היה גזרת ותקנת חכמים כמו שמפורש בדבריהם בב"ק [הנ"ל] ולכאורה קשה למה להו התקנה הא אסור מן התורה לספר שלא לילך בחוקותיהם וכמו שפסק באמת הרמב"ם ז"ל דלוקה מן התורה ופירשו התוס' דהתקנה היה שגם אם לא יכוין להתדמות לגוי דאז מותר מן התורה אסור מפני התקנה ועל זה שפיר הקשו דא"כ האיך התירו לר' ראובן לספר קומי הגם שאינו מתכוין לדמות לגוי מכל מקום אסור מפני התקנה ועל זה תירצו שם דעל קרובי מלכות מתחלה לא גזרו:

על כל פנים מדברי התוס' והב"ח ומהרי"ק ז"ל ובבית יוסף המביאו בפשיטות נראה דסבירא להו דבאין כוונתו להתדמות מותר:

אך מדברי הקרית ספר של המבי"ט ז"ל שכתב בפרק י"א מהלכות עבודה זרה וזה לשונו הזהירנו מלכת בדרכי הגוים ומלהתדמות להם לא במלבוש ולא בשיער ולא בכיוצא בהן דכתיב ולא תלכו בחקות הגוים ונאמר ובחקותיהם לא תלכו ולשון ספרי (תורת כהנים פי"ג ה"ט) בנימוסות שלהם ובדברים החקוקים להם כגון טרטיראות וקרקיסאות שהם מיני מושבם כו' הכל הוא בענין אחד מזהיר שלא ידמה להן אלא יהיה מובדל וידוע במלבושיו ובמעשיו כמו שהוא מובדל בדעותיו וכן הוא אומר ואבדיל אתכם מן העמים לא ילבש במלבוש המיוחד להן כו' וכל אלו קבלה ביד חכמים שכך היה מנהגם והם נכללים בפסוק ובחקותיהם לא תלכו וכן כל שארי הדברים שמנו בתוספתא כולם מדאורייתא נכללות בפסוקים כפי קבלת רז"ל שהיו חוקי עובדי עבודה זרה וכל העושה אחד מאלו או כיוצא בהן מחוקי עבודה זרה שמנו חכמים ז"ל לוקה עכ"ל.

משמע דאפילו אינו מתכוין לדמות דאם כן למה אמר וקבלה ביד חז"ל והלא אם אינו מתכוין לדמות מותר ואם מתכוין לדמות א"כ על כרחך איירי שמנהגם כן אלא ודאי שסבירא ליה להמבי"ט ז"ל שאפילו אינו מתכוין להתדמות אסור וא"כ אפילו אין הגוים כעת הולכים כן אסור מצד קבלת חכמים שהאומות הראשונים עשו כן לחק ואסור לישראל לילך בדרכיהם:

היוצא לנו מזה שההולכים במלבושי זולתנו בדבר שיש בו צניעות ופריצות עובר על לאו ולוקה מן התורה ואפילו אינו מתכוין לדמות לגוים:

ואפילו ניכרת ביתר מלבושיה שהיא יהודית ורק מלבוש אחד של גוי שמורה על מניעת הצניעות עוברת על לאו דכן כתב בהדיא הר"מ ז"ל (סמ"ג ל"ת נ') בשם התוספתא וז"ל שלא תאמר הואיל ויוצאין בארגמן אף אני יוצא בארגמן הואיל ויוצאין בקלוסין אף אני כו' שדברות הללו דברי שחץ וגאוה הם ולא באלה חלק יעקב אלא דברי ישראל ודרכם להיות צנועים במעשיהם וענוים ירשו ארץ ולא לפנות אל רהבים כו' עכ"ל הרי דרק ארגמן לחוד כדרך שעושין האומות לשחץ נמי אסור אפילו אם שארי מלבושיו הוא כישראל ממש מ"מ אסור:

וכן משמע בברכות מהך דכרבלתא ומביאו מהרי"ק ז"ל בתשובה הנ"ל שורש פ"ח, דאיתא בש"ס ברכות כ' ע"א וזה לשונו כי הא דרב אדא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהוות לבישא כרבלתא בשוקא סבר דבת ישראל היא קם קרעיה מינה אגלאי מילתא דכותית היא שיימיה בד' מאה זוזי א"ל מה שמך א"ל מתון א"ל מתון מתון ד' מאה זוזי שוה עכ"ל הגמרא:

והנה לפי הנראה דרק הכרבלתא לבד היה נראה לו ללבוש פריצות אבל בשארי מלבושין לא דיקדק אם המה כדרך היהודים דאם לא כן הול"ל שראה אשה לובשת בגדי נכרי מדקפיד בש"ס רק אכרבלתא משמע שלא הבחין על יתר מלבושיה וג"כ משמע הלשון מרש"י ז"ל (שם ד"ה ד' מאות) שאמר "אם המתנתי הייתי משתכר ארבע מאות זוז" והיינו שבמתינות היה מכירה שהיא גויה ממש ביתר מלבושיה רק מחמת זהירות המסירת נפש על המצוה סבור שהיא יהודית בשאר מלבושיה ורק בכרבלתא הולכת בפריצות ולכן אמר אלו המתין היתה ניכרת לו לגויה ממש ביתר מלבושיה:

הרי מוכח שבמלבוש אחד נמי עובר מן התורה דאם לא היה איסור תורה לא היה רשאי לבזותה בשוק משום כבוד הבריות דדוחה לא תעשה שבתורה והיינו לאו דלא תסור כמבואר שם [ברכות י"ט ע"ב] אלא ודאי דאפילו במלבוש אחת של נכרים שאינו של צניעות עובר מן התורה ועל זה נאמר אין חולקין כבוד והואי ככלאים דאורייתא שפושטו אפילו בשוק ומשום הכי קרעיה רב אדא להכרבלתא מינה:

ואין לומר דכיון דכן הולכות במדינת אשכנז א"כ לא נכלל בלאו דבחקותיהם, דבאמת הדין עם מעלת כ"ת דאין לנו רק מדינה ומדינה מנהגה.

ויותר מכן מבואר בתשובות הרשב"א ז"ל [שגם באותה המדינה שנוהגים כך אין זה חוזר להיות היתר. העורך] החדשים חלק רביעי סי' צ' לענין גילוח שהוכיח שאפילו אם עכשיו המנהג כן למי שנהג על כל פנים איסור אסור יעו"ש:

[שו"ת הרשב"א חלק ד סימן צ "שאלת: הא דגרסי' בנזיר: אמר רב: מקל אדם כל גופו בתער. ואוקימנא: במספריים כעין תער, אבל בתער ממש אסור בכל הגוף. דהעברת השער בכל מקום אסור מדברי סופרים. וא"כ על מה סמכו עכשיו, שלא ראיתי שחשש שום אדם בהעברת השער תחת הגרון והסנטר? ושמא לא אמרו אלא דוקא במקומות שיש כנגדן בנשים, ומשום לא ילבש גבר שמלת אשה.

תשובה: על דבר זה נתחבטתי אני כמה ימים וקרא' באזני הרבים לא באחת אלא בשתי'. ומ"מ הטעם כך אמרו משם הראשוני', אף בהעברת שער מבית השחי ובית הערוה. וכך אמרו: שלא אמרה תורה לא תעבירו שער מבית השחי ובית הערוה, אלא דרך כלל הזהירה תורה על כל מה שהוא דרך הנשים. והוא שכתוב דרך כלל: לא ילבש גבר שמלת אשה. ואם כן, דברים אלו מוחלקים לארצות או לזמנים. כל זמן וכל מקום שדרך הנשים לעשות כן, אסור שם לאנשים. וכל מקום שדרך לעשות כן אנשים ונשים, מותר. שאין זה במקום ההוא או בזמן ההוא לנשים לבד. ואין אני קורא בו: שמלת אשה. ואין דבר זה מחוור בעיני. מההוא צורבא מרבנן, דהוו מנגדי ליה, ובהדי דנגדו ליה, גליא לדרעיה. חזייה דלא הוה עביר בית השחי. אמר: חברייא הוא, דין שבקוה. דאלמא: כל העם זולתי היחידים היו מעבירים בית השחי. ואפ"ה, תלמידי חכמים היו נוהגין בו איסור. ואמאי, והא לאו שמלת אשה היה בדורם, וחזר להיות שמלת איש? אלא שכל דבר שראוי לנשים ולא לאנשים, והנשים עושות כן, אסור לאנשים משום: שמלת אשה. ומי שהרגיל בדבר האסור, ונמשך בו, ונמשכו רבים בכך, אין האיסור חוזר להיתר. שא"כ נמצא חוטא ומאריך, והיחידים נזהרים עוד בזה" עכ"ל הרשב"א] 

ואך באמת אין אנו צריכים לזה כי ידעתי בבירור בהיותי אצל מו"ח ז"ל במעהררין שגם שם לא הלכו במלבושי פריצות כזה ח"ו וכפי ששמעתי אז לא נמצאת בכל מדינת אשכנז שום אשה חשובה לילך בשערות ופיאה נכרית רק איזה מנקלי העם פחותי הערך והיו לקלס ורק בעוה"ר מקרוב נשתרבב המנהג הזה מן האפקורסים ולכן ח"ו לא על זה נאמר שהותר גם לנשי מדינתינו לנהוג כן והאיסור במקומו והעובר לוקה מן התורה ולכן מדין תורה הקדושה אסור לילך אפילו בדבר אחד פריצות כדרך העמים:

 

שו"ת דברי חיים יורה דעה חלק ב סימן נט

להרב החריף וכו' מו"ה פנחס בק' פאלטשען במדינת באקאווינע:

שאלה אם מותר לאשה לילך בפיאה נכרית בשוק:

תשובה כבר האריכו בזה בספר באר שבע [חלק התשובות סי' י"ח] ובכל האחרונים ורובם מסכימים לאסור.

 

 

 

 

ועיין בכנסת הגדולה באה"ע [סי' כ"א בהגה"ט אות ה'] שרבו האוסרים וכן בעצי ארזים [אבן העזר סימן כא ס"ק ב'] אוסר ויותר מזה מבואר בר"ן בכתובות [ר"ן על הרי"ף מסכת כתובות (דף לב עמוד ב) וז"ל "בטווה ורד כנגד פניה. פי' רבינו שלמה יצחקי ז"ל טווה בכפה על ירכה וחוט מתרדד כנגד פניה של מטה אבל הרב רבינו משה בר מיימון ז"ל כתב בפרק ארבעה ועשרים מהלכות אישות שמשימה ורד בפדחתה כדרך שעושות הפרוצות"]  ובריטב"א שם [חידושי הריטב"א מסכת כתובות (דף עב עמוד ב) וז"ל "בטווה ורד כנגד פניה. פרש"י ז"ל טווה בכפה על ירכה והחוט מתרדד כנגד פניה של מטה, ופירוש דחוק הוא מאוד ואין הלשון מודה לו, והנכון כמו שפירש הרמב"ם ז"ל, שנותנת ורד סמוך לפדחתה או בפילכה כנגד פניה ממש והורד נותן אדמימות בפניה וכדרך שעושות בנות הגוים וזה דרך פריצות".] מובא באסיפת זקנים [נראה כוונתו לשטמ"ק שם שהביא לריטב"א הנז', וכן כתב בחידושי הרשב"א (כתובות שם) וז"ל "והרמב"ם ז"ל פי' שמשימה ורד בפדחתה וכיוצא בזה כדרך שנשי הגוים עושים שזה מקלות הדעת ושיזונו עיני אחרים ממנה" וכ"כ המאירי שם וז"ל "וטווה בשוק פירשוה בגמרא במראה זרועותיה דרך חוצפא או שטווה ורד או שאר פרחים כנגד פניה על לחיה או פדחתה כמנהג הפרוצות"  וכעין זה כתב ברבינו ירוחם (מישרים נתיב כג חלק ח דף סב טור ב) וטווה בשוק כגון טווה וורד על פדחתה כנגד פניה כדרך הזונות וכ"כ בספר מצוות גדול (עשין סימן מח) שהיתה טווה בשוק ורד או כיוצא בו, (לדברי רבינו חננאל), כנגד פניה על פדחתה או על לחיה כדרך שעושות הגויות הפרוצות וזה מבואר ברמב"ם (פכ"ד מהל' אישות הי"ב) הביאו גם בטור (אבן העזר הלכות כתובות סימן קטו) ושלחן ערוך (שם סעיף ד)] שאפילו לתת חתיכת משי וכדומה על הפדחת שיהי' דומה לשער [הרב כאן מדבר מזכרונו אמנם זה טעות כי לא אסרו כן משום שדומה לשיער אלא משום שהוא דרך זנות של הגויות הפרוצות כמבואר בכל המקורות שכתבתי. העורך] אסור דזה הוי דת יהודית ותימה על כנסת הגדולה באה"ע [סימן כ"א הגהת הטור אות ז, שהביא לדברי המשא מלך שכתב וז"ל "ויש מקצת נשים שלוקחים משי שחור ומשימים בפדחתם כדי להתייפות ואפילו בזה רע עלי המעשה, שבני אדם הרואים טועים בהם וחשבים שהם שיערות שלהם אלא הנח להם" כו' עכ"ל המשא מלך וכתב עליו הכנסת הגדולה וז"ל "ומדברי שלטי הגבורים שכתב למעלה תראה שזה מותר גמור מק"ו דשערות אחרות ואפי' לסברת מהר"ר יאודה מקאליבונין שהובא בספר באר שבע דף צ"ג" עכ"ל כנסת הגדולה] שנשמט ממנו דבריהם. [כאמור אין כזה ר"ן וריטב"א שאוסרים משי ולכן אין שום השגה על כנסת הגדולה. העורך]

ולכן בודאי אסור לצאת בפיאה נכרית והוא דת יהודית

דברי בא על החתום:

[עיין שו"ת בית יצחק או"ח סימן י"ד - ט"ז לאותו השואל בשנת תרכ"ז]