הגאון רבי אברהם וואלף האמבורג ב"ר אליזר ליפמן ר"מ בפיורעדא מח"ס שו"ת שמלת בנימין. תלמיד הרז"ך כתב בספרו שער הזקנים (ח"א דף מ"ג נדפס אדר תק"ץ)
הרב מהרז"ך (הגאון ר' משלם זלמן הכהן) זצ"ל שרוי בצער על עם ה' ועל בית ישראל, כי נפלו בחר"ף, ועם היות שהמלך תדיר אצלו כדכתיב ונתתי משכני בתוככם וכדחז"ל דאני שוכן את דכא מ"מ אודות הנשים אשר דעתן קלות ולבשו אדרת שיער, למען כחש את השפע ופרנסה ושיער באשה ערוה, וכתיב כי יראה בך ערות דבר ושב מאחריך וכו' ונסתלקה הקדושה, והשתדל הרב מהרז"ך זצ"ל למסור ללומדי תורה איזה מזמורי תהלים שיתפללו על צרה הזאת וכו'
ה'תכסה א'שה פ'דחתה משערות ראשה? כי בזמן הזה שהולכין [הנשים] בטיול [ברה"ר] כל היום [ולא זמן מועט כמו בימי קדם] אין היתר לדברי הכל, דאסור ללכת בפאה נכרית [ברה"ר] ואי אפשר לה להזהר [שלא לצאת מהחצר עם הפאה] כדאיתא באורח חיים סימן ש"ג [סעיף יח דכל שאסרו לצאת בו דרך מלבוש בר"ה אסור לילך בו אפילו בבית ובחצר המעורבת, משום דחיישינן שמא ישכח ויצא בו כך לרה"ר, ואע"ג דשם איירי לעניין שבת אמנם טעם זה קיים גם גבי יום חול] וכמ"ש בתשובת בית יעקב סימן קנ"ב [שהשיג על השלטי הגיבורים וכתב שאין היתר לפאה נכרית אלא בחצר ע"ש]
וגם רוב שערות ארוכות באו מהמתים, דאסורין בהנאה ואע"ג דבאו רובן מנכרים, אפ"ה אסורין בהנאה וכמש"כ הרשב"א בתשובה סימן שכ"ה.
