הגאון ר' משולם זלמן הכהן (מהרז"ך) זצ"ל אב"ד פיורדא.
נחלת אבות נדפס שנת תקע"א (כתבו בגיל שבעים)
בניי החביבים תרגילו בניכם ובנותיכם בעבודת הבורא יתברך, ולא יתקשטו בנותיכם במלבושי פריצות אשר ברגליהם תעכסנה ומגרה יצר הרע באנשים הרואים אתהן, אשר מסתכלים בשינוי לבושיהם משאר בנות ישראל הכשרות.
ואף אני מבקש מאת כל אחינו בית ישראל שלא יתנהגו במנהג הרע אשר חדשים מקרוב באו לילך בנות ישראל בזרועות ערומות, והבגד והכתנות שלהם אשר עושים, אין להם בית יד שלם לכסות כל הזרוע עד היד, כי אם מעט לכסות הכתף ומעט מזעיר למטה הימנו, והשאר מגולה לעיני כל אוי לאותה בושה וכלימה לעבור על דת יהודית ולהתגרות יצר הרע באנשים המסתכלים בהן, ועתידים ליתן את הדין.
והריני גוזר על כל יוצאי חלצי שיהיו, שלא ינהגו בנותיהן כפי מנהג הרע הזה, רק שיצאו מכוסה כל הזרוע כולה עד היד, ואתם בניי ובנותי שמעו לי ותחי נפשיכם ואם ירחיב ה' את גבולכם בעושר ובהון רב, ראו שלא יהיה העושר שמור לרעתכם, להתנהגו בניכם ובנותיכם בתכשיטים אשר לא כדת או לשאת הנשואות חס וחלילה פאה נכרית להתקשט כבנות עכו"ם.
וכי תאמרו חס וחלילה להורות לכם היתר, ממה שנדפס בגליטון הש"ס במסכת נזיר דף כ"ח ע"ב על הא דאמרינן שם ותנא קמא אמר לך אפשר בפאה נכרית וז"ל בגליון: נראה לי היתר מכאן לשערות שהנשים נשואות נתנו בראשיהם (יהושע בועז) עכ"ל.
בניי ויוצאי חלצי אל תאבו ואל תשמעו לזה, כי לדעתי טעות גדול ואין ראיה מהכא כלל ובחינם נדפס על גליון הש"ס, כי אין מכאן ראיה במקום שאסור לגלות שערה שיהא מותר בפאה נכרית דיש לומר דהיכי דאיסור רביע על שערה דגופה, כן חל האיסור על שערות נכריות, והכא הכי קאמר, דהא טעמא דרבי מאיר הוא דיפר מפני שיכול לומר אי אפשי באשה מגלחת, והיינו משום תגלחת הוי עליה מנוולת, וכמו שפירש רש"י בדיבור המתחיל ות"ק אמר לך עי"ש, ורבי מאיר הא איירי בשערה שמחוברת בגופה, שאם תגלחת יהיה מנוולת אצל בעלה, הילכך יפר והיינו על כרחך אי אפשר לומר אי אפשי באשה מגלחת בכדי שתראה שערותיה לעיני כל, הא שער באשה ערוה כדאיתא בברכות דף כ"ד ויליף מקרא, אלא ודאי צריך לומר דאם תגלחם מנוולת בעיני הבעל בינה לבין עצמו, או שניכר שקרח ראשה אף בנשאה צעיפה, על כן אמר רבי מאיר יפר, ועל זה השיב תנא קמא שפיר, מה שיכולה לעשות בשערה שבגופה, יכולה לעשות בפאה נכרית ולא הוי עליה מנוולת, וכדפירש רש"י ד"ה ות"ק אמר לך וזה לשונו: משום תגלחת לא אפשר להפר דלא הוי עליה מנוולת משום תגלחת, דאפשר לה בפאה נכרית ומיחזיא כאינה מגלחת עכ"ל, אבל אין ראיה מכאן להתיר בפאה נכרית מה שהוא אסור בשערה המחוברת דתנא קמא לא קאמר רק מה שהיה תועלת בשערה דגופה, יכולה לעשות עכשיו אחר גילוח על ידי פאה נכרית ולא הוי עליה מנוולת, אבל מה שאינה יכולה לעשות בשערה דגופה שיהיה מותר לעשות בפאה נכרית אין ראיה כלל וכלל וקל להבין.
ואף שבשלטי גיבורים פרק במה אשה רוצה להוכיח היתר בזה והובא בדרכי משה סימן ש"ג ובמגן אברהם סימן ע"ה, אף על פי כן בניי וידידיי אל תרגילו את יוצאי חלציכם לחפש אחר קולות הנמצאים בספרים כי אם לדין יש תשובה על כל הראיות שהובא בשלטי גיבורים אך אין כוונתי בחיבור זה להאריך בפלפולא רבה, ועל כל פנים לאו גדר קדושה הוא להלוך בפאה נכרית ואדרבא שלא להלוך ולהתקשט בהן הוא גדר לערוה מלבד שאר חששא דאיסורא, והא ראיה שהשם ברוך הוא היה מוכיח ומאשים בזה לבנות ציון על ידי ישעיה הנביא כדכתיב (ישעיה ג') ויאמר השם יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון הלוך וטפוף תלכנה וגו', וכתב רש"י וז"ל: ויונתן תירגם ובפתהן מקפן, היו קושרות פיאות נכריות קליעת שערות תלושין כורכות עם קליעותיהן שיראו גסות וטפופות עכ"ל ע"ש.
וכל תכשיטי עכו"ם אשר מתקשטין בהם בנותיהן של עכו"ם הרחיק תרחיקו מהם, ואל תתאוו תאווה לילך בעקבותיהם כי ברחוק ישראל מהם, היא סיבת קיומם של ישראל, ובהתערב עמהם הוא ח"ו אבודם של ישראל, שהמשל הוא אם ינוח אש ותבערה סמוך למים, ברבות הימים יכול האש לנגב את המים, ואם יסכל איש בשכלו, אם האש סמוך למים ינגב ומייבש את המים, מכל שכן אם יטיל האש לתוך המים מכ"ש יתנגב, אין לך סכלות גדול מזה כי אדרבא בהטיל האש לתוך המים אזי יכבה המים את האש, והנמשל בני ישראל המשולים לאש, כדכתיב והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה, והעכו"ם נמשלים למים כדכתיב (ישעיה יז) הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון, וכתיב (שיר השירים ה) מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ודרשו רז"ל על האומות שנמשלו למים (עיין בילקוט שיר השירים) וכל זמן שישראל לא יתערבו בגוים יכול האש לייבש את המים ולנגבו, וכשיתערבו בגוים ובא האש לתוך המים, אזי ח"ו יכבה המים את האש, על כן הרחק תרחיקו מנימוסיהם ומלבושיהם ומכל אשר להם.
ואם ירחיב השם ברוך הוא את גבולכם בהון ועושר, אל יהיה הממון לכם למכשול חס וחלילה, רק תעבדו את השם בו בצדקה וגמילות חסדים ולהחזיק' לומדי התורה ולהרים מכשול, ולשום צידה לדרך, דרך כל אדם לעלמא דאתי, ולהשכים ולהעריב בבית הכנסת ובית המדרש, ולילך בתמימות ולהרחיק מאוד מאוד מריעים רעים, ולדבק ביראים והצנע לכת עם השם אלהיך כל ימיכם, ואל יאמר מחר אעשה כדבר המלך - מלכו של עולם, כי האדם אינו יודע עיתו, בעת שחוק ורקוד עת ספוד ח"ו.
