הגאון ר' חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א) זצ"ל [נולד תפ"ד - נפטר י"א אדר תקס"ו] בעל ברכי יוסף.
ברכי יוסף אורח חיים (סימן שג סוף אות ב) נדפס ליוורנו שנת תקל"ד [על השלחן ערוך שם סעיף יד וז"ל: "יוצאת בחוטי שער בין שהם עשויים משערה או משער חברתה"] כתב וז"ל "ומה שהביא [הא"ר] לעיל בסמוך (אות יד) משם השה"ג (כט ע"א אות א) דמתיר לנשואה לגלות פאה נכרית שלה וכו'. [וז"ל הא"ר: כתב בשלטי גיבורים דמותר לאשה נשואה לגלות פיאה נכרית שלה אפילו עשויה משערותיה, דאין שער באשה ערוה אלא המדובקים בבשרה אבל לא בתלושין דעשויין לכסות שערותיה האחרות, אף דעבדה לקושטה שתהא נראת בעלת שער עכ"ל. ולא דמי לחוטי צמר אף דהני שערות מחוברין בבשר ויש בו משום חציצה, דהך פאה נכרית הוא כמלבוש דאינה הולכת זולתה אי נמי בשעת טבילה מניחתן בביתה (פרישה)] נעלם ממנו דהרב מהר"י קצאנלבוגן הביאו הרב באר שבע שם הפליא לתמוה על זה".
אמר העורך: לכאורה נראה שכיון שהחיד"א כתב שנעלם מהא"ר דברי הבאר שבע ש"הפליא לתמוה על זה" הנה ראיה שדעת החיד"א לאסור, אמנם ממה שסיים "ועיין מה שכתב בשו"ת שאלת יעבץ סימן ט' [לאסור פאה] דנראה דנעלם ממנו דברי שלטי הגיבורים [שהתיר פאה] ובאר שבע [שחלק עליו ואסר פאה]" נראה שהרב רק מראה לנו מקום, שנעלמו מעיני הגדולים פסקי הלכה חשובים ותו לא מידי.
ובספר מחזיק ברכה סימן ש"ג אות א' כתב וז"ל "ועתה בא לידי שו"ת שאלת יעבץ ח"ב וראיתי בסימן ז' וכו' והזכיר דברי הרב באר שבע שם, וחשב אחד חכם שם להליץ בעד השה"ג והרב המחבר דוחה דבריו שם ובסימן ח' עש"ב"
אמר העורך: מש"כ כאן החיד"א שהיעב"ץ דחה את השלטי הגיבורים, ודאי אינו ראיה שכן דעתו אלא רצונו לתקן דבריו, שבברכי יוסף (הובא לעיל) כתב שנעלם מהיעב"ץ דברי שלטי הגיבורים ולכן כאן כתב שאמת הדבר שבתחילה נעלם ממנו מחוסר ספרים השלטי הגיבורים אמנם לאחר זמן ראה את שלטי הגיבורים ודחה דבריו, ואין כאן שום קשר לדעת החיד"א
ובספר מחזיק ברכה סימן ע"ה אות ב' [על השלחן ערוך הלכות קריאת שמע סימן עה סעיף ב וז"ל: "שער של אשה וכו' וכ"ש שער נכרית, אפי' דרכה לכסות".] כתב וז"ל "עמ"ש הרב מגן אברהם ס"ק ה' [וז"ל המג"א: וכ"כ בש"ג דמותר לכתחלה כדאיתא במשנה פ"ו דשבת יוצאה אשה בחוטי שער וכו' דלא כב"ש שחולק עליו והאריך בסוף ספרו בדברים דחוים עסי' ש"ג ס"ד:] ועמ"ש בשו"ת שאלת יעבץ ח"ב סימן ז' וסימן ח' עכ"ל
שם הראה לנו שהיעב"ץ לא ס"ל כהמג"א גבי חוטי שיער, דהיעבץ מבין שחוטי שיער הם דוקא היוצא חוץ לצמתן ובזה אין שאלה ולא דמי לפאה מגולה, ועוד כתב על שלטי הגבורים "דהכל הבל ורעות רוח", וכתב ד"המג"א חולק על דעת הגדול (קצנלבוייגן) שהביא בבאר שבע בשפת יתר ודבר שפתים. ואינו אלא מראה מקום הוא לו והוציא דבריו לבטלה בדבר זה מקומו מונח שבקיה לחסידותיה בהא", אמנם לו גילה לנו הרב החיד"א מה דעתו אם כהמג"א או כהיעב"ץ.
וראיתי בספר דת משה ויהודית (לר' משה יהושע לנדא) שהבין מדברים אלו שהחיד"א אוסר פאה נכרית שהרי הביא הרב החיד"א את דברי הא"ר וכתב שנעלם ממנו דהרב מהר"י קצאנלבוגן הפליא לתמוה על זה, אמנם אחר המחילה, זה אינו דא"כ היה לו לתמוה על הפרישה (שם ס"ק י"ט) שהרי הא"ר הפנה אליו דבריו, ולא על הא"ר שהביאו, או שהיה צריך לתמוה על הדרכי משה (שם ס"ק ו) שהרי ציין אליו הפרישה, אלא הנכון הוא שתמה החיד"א על האליה רבה דוקא כי כבר יצא טבעו בעולם והכל יודעים שהיה חריף ובקי בכל ים התלמוד, ובפוסקים ראשונים ואחרונים ופתוחים לפניו ספרי שאלות ותשובות הרבים חדשים גם ישנים ולא הניח דבר קטן וגדול כפי שכתב נכד המחבר בהקדמה לספרו, וממילא מובן היטב תמיהת החיד"א עליו איך השתמט ממנו דברי מהר"י קצאנלבוגן שהביא הבאר שבע. דהיה צריך להזכירו לכאן או לכאן וכן אמנם אין תמיהה על הפרישה שאין דרכו להביא דברי האחרונים אלא סברתו בלבד וכן על המג"א אין לתמוה ומה שהביא החיד"א את דברי היעבץ לא היה כתמיה עליו אלא כמראה מקום וז"ב.
וכבר לימדנו הרב החיד"א שאין כוונתו להכריע לדינא כסברא שמביא בברכ"י ומחב"ר מבלי שיחוה דעתו הרחבה במפורש בלשון וכן עיקר וכיו"ב, שכל כוונתו בחיבורו זה אינו אלא להקל מהמעיין הטורח כדרך כנה"ג והיד אהרן וכמ"ש הגאון חיד"א עצמו בס' מחב"ר או"ח סי' תקמ"ח אות ב' וז"ל: "ועם נשיקת הרצפה לא זכר שר מה שכתב רבינו החבי"ב בהקדמתו לספרו כנה"ג א"ח שהבא לפסוק הלכה מספרו לא יפסוק אא"כ פוסק בפירוש או מתברר בירור שאין אחריו בירור, אבל לא יאמר הואיל והמחבר הביא דעת זה באחרונה ודאי דהכי ס"ל וכו', אין זאת שאני לא דקדקתי וכו', ע"ש באורך, וכ"ש כאן דהוא קאי על דברי מרן ב"י שהביא דברי הגמ"י ועליו כתב, אבל רש"ל וכו' והוא מלתא דרמיא עליה להביא כל התשובות מרבנן בתראי הם המדברים בעניין, ואין רמז כלל שדעתו כן והר הוא כמבואר". עכ"ל החיד"א מילה במילה. ובשו"ת חיים שאל (חלק א' סימן ח'), וזה לשונו: "העידותי בכם היום שכל דין מראשונים ואחרונים אשר הבאתי בספרי הקטן ברכי יוסף אין כונתי בדבר להיות מסכים הולך לענין דינא, דאפשר דלא עמדתי בתשובה או בדין ההוא כפי עיוני הקצר, רק אגב רהטא עין לו ראתה והבאתיו להקל מעל המעיין טורח החיפוש, ומזקנים אתבונן הרב כנסת הגדולה והרב יד אהרן ואביזרייהו, כי כל ישעם להורות משפט גבר איה מקום כבודו ולא שבא הדין ההוא במצרף כור חכמתם שהם מסכימים עמו וזה נודע לכל. וגם אני בעוניי זה דרכי זולת כשאומר וכן עיקר, וכיוצא אז אני מגלה דעתי הקצרה. אבל בלאו הכי רק שאני כותב בסתם הדין ההוא בשם אומרו עדיין טעון לינה בעומקה של הלכה". עכ"ל וכ"כ בהקדמתו למחזיק ברכה, על מה שכותב שם ועל מה שכותב בשיורי ברכה וז"ל: "וכגון דא צריך לאודועי כי כל דבר אשר יבוא בקונטריס זה וספרי הקטן ברכי יוסף וקונטריס שיורי ברכה במימר קדישין מספרי כתיבת יד או חידושי דינים מספרי שו"ת הנדפסים וכיוצא, וידי אל תהי בו לומר וכן עיקר וכדומה לזה מתוך שבחו, או לבנות עליו דייק הרגש בדבריו לפלפולא בעלמא ולענין דינא ולא מזניחו, אות היא ביני וביניכם בשעה שקר"א דוד שיטי"ן רהוטי רהוט, ולא קאימנא עלה דמילתא כפי קצורי אם זך לקחו" עכ"ל.
ע"פ הדברים האלה י"ל דאדרבא אחר שראה את דברי שלטי הגיבורים הבאר שבע והיעבץ ודיבר בזה בא"ר דכתב שנשמט ממנו דברי הבאר שבע ולא סיים וכן עיקר, וכן ממה שהזכיר את דברי המגן אברהם שהביא ראייה מחוטי שיער, וציין ליעבץ ולא כתב דכן עיקר וכיוצא משמע בפשטות שלא אסר פאה נכרית.
