ר' צבי הירש הלוי הורוויץ בעל לחמי תודה

רבי צבי הירש הלוי הורוויץ

ספר לחמי תודה דף ד סוף טור ב

וגם עוד ראוי להוכיח ולהודיע גודל המכשלה אשר זה כמה שנים שיצא הכרוז בבה"כ מפי כבוד אאמ"ו הגאון זצלה"ה (בעל ההפלאה רבי פנחס ב"ר צבי הירש הלוי הורוויץ) בצירוף שני ב"ד יצ"ו בחרם על לבישת נשים בפיאה נכרית וכ"ש גילוי שערות עצמן אשר אמרו חז"ל שער באשה ערוה. והנה עניין חרם הוא שנכנס כח עונש החרם ח"ו ברמ"ח איברים והיאך שייך להפסיד רמ"ח איברים בשביל גילוי שערות. והנה מרגלא בפומי דאינשי לעשות סמך להיתר פיאה נכרית ממשנה ערוכה דשבת דיוצאה אשה בפיאה נכרית. ובאמת אין שום ראיה משם דהתם בפנויה מיירי, [אמר העורך עיין שלטי הגבורים (שבת כד) דכתב דליכא למימר דבפנויה מיירי, דהא אמרי' בגמ' שהתירו לה כדי שלא תתגנה על בעלה] אמנם זולת זה הלא אותן הנשים ממש אין מחזיקין כל הלכות שבת בהליכתם לכפרים הסמוכים ונושאין כל חפציהם מרה"י לרה"ר וד' אמות ברה"ר ולוקחין דבר מאכל במעות ושאר טלטול מוקצה וכדומה ואין מקיימין רק זה של היתר פאה נכרית. ובזה יש לפרש דרך הלצה מ"ש בחגיגה דף י"ד ע"א הלכות שבת הרי הם כהררים תלויין בשערה ר"ל הלכות שבת הם הררים הרבה והם תולין עצמן רק בשערה ר"ל בהיתר שער נכרית. ובזה יש לפרש מ"ש קרא תשימני משל בגוים ר"ל לילך בחקותיהם הן בגילוי שערות הן בשאר חקותיהם. וכי תאמרו שגם בשאר קהילות גדולות הרחוקות עושין כן עכ"פ הלא היא חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו הם קהילות קטנות הסמוכות לכאן שאין נוהגין בחוקות אלו וביותר תמה אני אקרא על נשים פחותי הערך המתנהגים בגילוי שערות ועליהם אמר קרא שערך צמח ואת ערום ועריה. והיינו שרימז לנו קרא למה תשקלו כסף בלא לחם. דאותן נשים שהם ממש מחוסרים לחם היאך הם מדמים לנשים עשירות בעלי כסף שהם עושין מצד שרירות ליבם. והנה מקרא מפורש כה תאמר לבית יעקב ודרשו חז"ל אלו הנשים שומעין ומבינים דברי תוכחה. היינו דקאמר ותגיל לבני ישראל, ר"ל הדבר מוטל על האנשים השומעים את דברי התוכחה להודיע לנשותיהם ולמונעם. אמנם מרגלא בפומי דאינשי שבעיתים הללו אין דבריו של אדם נשמעים בתוך ביתו. ולכאורה י"ל מזה הטעם מה שאמרו חז"ל דימי הפורים לא ניבטלין. דהנה במגילה דף י"ב ע"ב איתא שם על קרא ויאמר ממוכן וגומר תנא ממוכן זה המן מכאן שההדיוט קופץ בראש ופירש"י דכתיב אחרון בקרא. ולכאורה י"ל בעניין אחר דהיינו דמייתי עלה דברי רבא דאלמלא אגרות הראשונות לא נתקיים משונאיהן של ישראל שריד ופליט דבמה ששלח להיות כל איש שורר בביתו הוחזק אחשורוש לשוטה דהוא מילתא דפשיטא טובא. וא"כ קשה דכיון דממוכן זה המן שהיה במחשבתו להלשין על ישראל אצל המלך כדי לאבדם א"כ היאך השיאו עצה זו שע"י זה ניצולו ישראל אח"כ לפי שהחזיקו אותו לשוטה. וצריך לומר שבאותו הזמן עדיין היה המן הדיוט שבכולם ולא מלאו אז ליבו עדיין לבקש ולהשתדל מאת המלך שיכתב על היהודים לאבדם עד לאחר הזמן שגידל המלך להמן וא"כ שפיר מוכח מזה דהדיוט קופץ בראש. ולפ"ז ממילא יש ליתן טעם דימי הפורים לא נבטלין דמאחר שמדרך העולם בדור הזה שאומרים כולם כאחד שאין דבריו של אדם נשמעין בתוך ביתו. א"כ כל זמן שהדורות הולכין ובאין ממילא הנס של פורים מתרבה יותר שאלו אותו מעשה של אחשורוש היה ח"ו בדור הזה, היה נחשב לחכמה מה ששלח להיות כל איש שורר בביתו ולא היה תקומה ח"ו. ובזה יש לפרש מ"ש במגילת אסתר על כל דברי האגרת הלז קימו וקבלו עליהם ועל זרעם. משום דע"י אגרות ראשונות ממילא הנס הלז נמשך והולך יותר בכל דור ודור מאחר שאסתר ברוה"ק נאמרה שידעה שיבוא דור שיהא נחשב דברי אגרות הראשונות לדבר חכמה

לחמי תודה לר' צבי הירש הלוי הורוויץ (דף יט סוף טור ד)

והנה כבר הוכחתי כמה פעמים על המנהג הרע שנשתרבב בעו"ה אצל מקצת הנשים שנושאין פיאה נכרית. אמנם באריכת הזמן בעו"ה עבירה גוררת עבירה עד שנושאין שערות עצמן בגילוי ראש. ואם אמנם אצל הנשים לא שייך עניין ערבות וכנ"ל מ"מ הלא המה מכשילין אנשים ומחטיאים רבים בהרהורי עבירה שקשין מעבירה וכמ"ש חז"ל שער באשה ערוה. וכבר אמרתי הטעם משום שאמרו חז"ל דלעתיד יאמר יצחק דל פלגא דלילותא דטרודים בשינה ולא עברי בה עבירה. משא"כ גבי הרהורי עבירה דשייך גם בעת שינה כמ"ש חז"ל על ונשמרתם מכל דבר רע שלא יהרהר ביום ויבוא לידי טומאה בלילה דהיינו טומאת קרי. וכבר אמרתי דרך הלצה לפרש מ"ש שערך צמח ואת ערום ועריה. שנשים העניות הם ההולכות בגילוי ראש הלא אין שייך בהם וישמן ישורון ויבעט וז"ש שערך צמח ואת ערום ועריה. והנה במגילת איכה כתיב נשים בציון עינו בתולות בערי יהודה. דלכאורה אין זה במובן דמאיזה טעם נשתנה הענין ביהודה מציון, מנשים לבתולות? ולכאורה יש לפרש... אמנם היותר נראה משום דמצינו דכתיב בישעיה יען כי גבהו בנות ציון וגו' והיינו כמו שנתהווה בעוונותינו הרבים בדור הלז שהנשים מגלות שערות ראשן כדי להדמות לבתולות. שעל ידי זה חשבו האוייבים שהמה עדיין בתולות ועינו אותם. משא"כ ביהודה שהיו הנשים מכסות שערן והיו נגלות בעליל לכל שהמה נשים. באמת לא עינו אותם, מצד עבירה של בעולת בעל שגם בני נח מוזהרים עליו. ובכן מוטל על כל מי המכונה בשם יהודי להיות שורר בביתו ולמנוע פירצה וקלות ראש כזה מאשתו כי גדול עוונה מנשוא: