ספר הערוך נתחבר ע"י רבינו נתן ב"ר יחיאל ב"ר אברהם ריש מתיבתא ברומי בשנת ד' אלפים תתס"א. בספר זה קיבץ רבינו פירושי מילים שבש"ס וסידרם ע"פ ערכים. את הפירושים ליקט רבינו מפירושי רבינו חננאל ורב האי גאון ועוד, כמו כן הביא רבינו דברים ששמע מפי רבותיו ומה שחידש מעצמו

תלמוד ירושלמי מסכת כתובות פרק ז

הלכה ו מתני' אילו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית... ואי זו דת יהודית (שנהגו בנות ישראל ואף על גב דלא כתיבא. פני משה) , יוצאה וראשה פרוע כו' גמ' וראשה פרוע, לחצר אמרו, ק"ו למבוי! (דהא ראשה פרוע דאורייתא היא, אלא בחצר אמרו שהוא משום דת יהודית ק"ו למבוי ובבלי קאמר א"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלהאלא מחצר לחצר ודרך מבוי דלא שכיחי בה רבים ואין לה מטפחת על ראשה זהו דת יהודית. פני משה). 

ר' חייה בשם ר' יוחנן היוצאה בקפלטין שלה (היא המטפחת שעל ראשה. (פני משה) קפלטין - שם בגד דק שמנחת על ראשה. (קרבן העדה)) אין בה משום ראשה פרוע, הדא דתימא לחצר, אבל למבוי (דשכיחי בה רבים, אפילו במטפחת יש בה משום ראשה פרוע פני משה) יש בה משום יוצאה וראשה פרוע. יש חצר שהוא כמבוי ויש מבוי שהוא כחצר. חצר שהרבים בוקעין בתוכה, הרי הוא כמבוי, (וכל היכא דשכיחי רבים יש בה משום ראשה פרוע אפילו במטפחת. פני משה) ומבוי שאין הרבים בוקעין בתוכו, הרי הוא כחצר ע"כ לפי פירוש פני משה וקרבן העדה בירושלמי יוצא ברור שאשה שיוצאת למקום שמצויים בו רבים, עם מטפחת בלבד עוברת על דת יהודית ויוצאת בלא כתובה. 

אמנם מצאנו פירוש אחר והוא לכאורה לאחד הראשונים הקדמונים דהנה בערוך (הוצאת מוספיא (אמשטרדם שנת תי"ה) בערך קפליטין כתב וז"ל קפליטין ירושלמי דכתובות פרק המדיר היוצאה בקפליטין שלה אין בה משום ראשה פרוע פירוש בלשון רומיי שער ותלתלים ופיאה נכרית. עכ"ל והנה לפי פירוש זה אין דברי הירושלמי מוסבים על מטפחת אלא על פאה נכרית והכי פירוש הירושלמי:

 ר' חייה בשם ר' יוחנן היוצאה בקפלטין שלה (פירוש בלשון רומיי שער ותלתלים ופיאה נכרית. הערוך ערך קפליטין) אין בה משום ראשה פרוע, הדא דתימא לחצר, אבל למבוי (דשכיחי בה רבים, אפילו בפאה נכרית יש בה משום ראשה פרוע ע"פ הערוך ערך קפליטין) יש בה משום יוצאה וראשה פרוע. יש חצר שהוא כמבוי ויש מבוי שהוא כחצר. חצר שהרבים בוקעין בתוכה, הרי הוא כמבוי, (וכל היכא דשכיחי רבים יש בה משום ראשה פרוע אפילו בפאה נכרית. הערוך ערך קפליטין) ומבוי שאין הרבים בוקעין בתוכו, הרי הוא כחצר ע"כ

והנה לפי פירוש זה של הערוך שהוא יותר מוסמך משאר מפרשים (כי הוא מהראשונים) יוצא ברור (לפי הירושלמי) שאשה שיוצאת עם פאה נכרית במקום שנמצאים רבים היא עוברת על דת יהודית ויוצאת בלא כתובה. וכ"כ מרן הגרע"י בשו"ת יביע אומר חלק ה - אבן העזר סימן ה אחרי שהביא את הירושלמי הנ"ל וז"ל: אולם הערוך (ערך קפליטין) פירש, וז"ל: פירוש קפליטין בלשון רומי: שער ותלתלים ופאה נכרית. ויוצא לנו איפוא שאסור לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים. וכן מצאתי כתוב לרב יעקב שושן וז"ל: ופירש הערוך, שהוא חד המיוחד ברבותינו הקדמונים: פירוש קפלטין בלשון רומי, שער ותלתלים ופאה נכרית. ומבואר אם כן שאסור לצאת לרשות הרבים בפאה נכרית. ושכן היה פשוט מאד לרבינו הערוך, שדעתו דעת תורה יותר מדעתם של כל חכמי זמנינו גם יחד. והנה רוב ככל רבותינו האחרונים המיקלים בדין פאה נכרית, לא ידעו כלל מדברי רבינו הערוך בנדון זה, מפני שלא נראו לעיניהם. ועל כן לא יהיה משקל רב לדבריהם של רבותינו האחרונים, יאמרו מה שיאמרו, כנגד דבריו של חד מן הראשונים. וכמו שהוא דבר פשוט בכל ענין, שהלכה הראשונים כנגד האחרונים, שאם הם כמלאכים אנו כבני אדם וכו'. ואין בזה חילוק כלל בין דרך הפסק של חכמי הספרדים לדרך הפסק של חכמי האשכנזים, דכולהו מודו בדבר זה שהוא פשוט מאד, שאין מקום לדברי האחרונים במקום דברי הראשונים.

אמנם בשנת תשמ"ב נדפס ספר בשם "מקור חיים" לבעל החוות יאיר ר' יאיר חיים בכרך (בחלק או"ח סימן ע"ה סעיף ב'), ושם כתב שבספר מוסף הערוך "ערך קפליטין" מייתי הירושלמי דמותר פאה נכרית בחצר,וזה לא מובן למה לא ייחס פירוש זה לערוך עצמו וכתב שפירוש זה הוא לר' בנימין מוספיא, בעל הערוך (שאינו מן הראשונים.) ואכן בדקו הדבר בדפוסים ראשונים, ומצאו כי במשך חמש מאות שנה נדפס ספר הערוך בלי הערך "קפליטין", והוא נוסף רק בפעם הראשונה שנדפס הערוך עם "מוסף הערוך", באמסטרדם שנת תי"ה, דהיינו מאה שנה אחר הדפסת ספר שלטי הגבורים. לחץ כאן לראות ולפ"ז אין דברים אלו דבר ר' נתן ב"ר יחיאל בעל הערוך אלא דברי העורך מוסף הערוך לרבי בנימין מוספיא דאף שהוא מגדולי האחרונים אבל אי אפשר להקשות ממנו על דברי חבריו. (ואפשר גם דאין ללמוד מלשון רומי ללשון הירושלמי)

בלאו הכי מצאנו לאחד הראשונים שהסביר מהו קפליטין עיין לבית הבחירה להמאירי (מסכת כתובות דף עב עמוד א) שכתב שקפליט המוזכר כאן הוא קלתה שהוזכר בסוגייא זו בתלמוד הבבלי ונראה שהוא כעין כובע מבגד גס שצונפת בו בלילה, ויש מפרשים בגד שנותנת בראשה כשרוצה לישא משאוי על ראשה ובלשון לעז קורו"ל עכת"ד וכן כתב הר"ן על הרי"ף מסכת כתובות דף לב עמוד ב שקלתה הוא סל שיש לו מלמטה בית קיבול להולמו בראשה ובית קיבול מלמעלה לתת בו פלך ופשתן: וכ"כ השיטה מקובצת מסכת כתובות דף עב עמוד א מרש"י מהדו"ק דקלתא היא כיפה שמנחת על ראשה לכסות בה את השער וכתב עוד שם בשמו שקלתה הוא סל שמנחת את פלכה בו ומניחתו על ראשה כשהיא פרועת ראש, ואפילו קלתה (בלא כיסוי ראש ממש) נמי לא, משום צניעות דאי אפשר שלא יראו שערותיה בין הנסרים עכ"ל (אגב משמע מרש"י זה שאשה שנראים מקצת שערותיה במקום שיש בו רבים עוברת על דת יהודית.) ודע שחוץ מהמאירי (שכתב בהדיא שקפליטין המוזכר כאן הוא קלתה המוזכר בבבלי) רוב הראשונים בסוגיא זו בבבלי הזכירו את הירושלמי הזה ואף אחד מהם לא טרח לכתוב שקפליטין הוא משהו אחר מקלתא (אע"פ שטרחו להסביר שיש חילוק אחר בין הבבלי לירושלמי דיש חצר שהוא כמבוי וכו')

והשתא לפי שיטת הראשונים מובן שאין שום ראייה מירושלמי זה להיתר או לאיסור הפאה הנכרית וזה ברור. ודברי מוסף הערוך לרבי בנימין מוספיא אף שהוא מגדולי האחרונים אמנם נדחה פירושו מפני דברי המאירי המפורשים ואין דברי האחרונים במקום הראשונים כלל.

ובלאו הכי "מוסף הערוך" נכנס לרשימה זו בעל כרחו, רק בגלל פירושו לערך "קפליטין", מבלי שכתב את דעתו להלכה על לבישת פאה

אולם המביאים אותו מתעלמים מדברי הערוך בערך "פאה", שכתב בפירושו השני לערך פאה, שהפאה האמורה בגמ' אינה כיסוי גמור, אלא רק מקיפה את הראש ואינה מכסה אותו. ומתאים זה גם לפירושו הראשון שכתב שהפאה באה להסוות מום לאשה שאין לה רוב שיער.

וא"כ כשפירש מוסף הערוך שקפליטין בירושלמי הוא פאה נכרית, בודאי כוונתו לפאה נכרית כפי הגדרת הערוך עצמו, שאינה מכסה את כל הראש, וזו ממש קלתה האמורה בגמ', שצריכה רדיד עליה מפני שהיא בעלת נקבים או שאינה מכסה את כל הראש, אבל פאה נכרית המצויה בימינו, שמכסה את כל הראש, אדרבה יאמר הירושלמי שאינה צריכה רדיד כלל, ולפ"ז יוצא שלפירוש מוסף הערוך יש ראיה מהירושלמי להתיר את הפאה, כי כל מה שאסר הוא בפאה כעין קלתה שאינה מכסה את כל הראש וצריכה רדיד, אבל פאה נכרית של ימינו המכסה את כל הראש, מותרת. ואם כן אדרבה, יש ראיה להתיר ולא לאסור. (ובפרט היום, שבטל מנהג הרדיד ולא מתקיימים דברי הירושלמי שם, שצריך רדיד על המטפחת)