הגאון רבי משה סופר (שרייבר) בעל החתם סופר (נולד בפרנקפורט דמיין בשנת תקכ"ג ונפטר בפרשבורג בשנת ת"ר.)
החתם סופר -"בנותי וכלותי השמרו לכם חלילה לגלות טפח מבשרכם, על ידי קיצור מלבושים כנהוג, ח"ו לא תהיה כזאת בגדולי ביתי ומכ"ש שתזהרו מריעות נשים רעות, שמוציאים אפילו שערה אחת חוץ, וגם בפאה נכרית אני אוסרכם באיסור גמור. ה' ימצאכם חן וחסד, ותגדלו בניכם וצאצאיכם וכו' על התורה ועבודה כאשר צוה ה' אלהינו עמנו ועם בנינו עד עולם:". (בצוואתו הקדושה נדפס בספר לב העברי עמודים עז-פה)
אפשר היה לכאורה לומר שהחת"ס אסר פאה רק לבנותיו ולא לכו"ע אמנם עיין בספר לב העברי (להגאון ר' עקיבא יוסף בן רבי יחיאל שלזינגר דף פב ע"ב) שכתב בהסברו לדעת החתם סופר וז"ל "בפאה נכרית שישנם דעת האוסרין ודעת המתירין, נקט אמנם אני אוסרכם באיסור גמור, שאף שישנם דעת המתירין, אני מסכים לדעת האוסרים ואני אוסר אותם באיסור גמור". עכ"ל
וכן נראה דעתו לאסור ממש"כ החתם סופר (בהגהות לאו"ח סימן עה) וז"ל "המעיין בספר באר שבע בפנים יראה כי סוף דבריו נכונים, והמה בשם הגאון מו"ה יהודה קאצינעלינבויגין, והוא (הבאר שבע) הוסיף ראיה מנדרים דף מ"ח ע"ב גבי שחורי ראש. וכן העלה מהר"י יעב"ץ ח"א סימן ט וח"ב סימן ז ח לאסור, וכתב האי דנזיר דף כח ע"ב מיירי בחצירה וביתה ולא ברשות הרבים, והאי דיוצאה אשה בחוטי שער היינו שלא במקום שער כגון בפדחתה ואחוריה דהוי כשאר תכשיטין, אבל פאה נכרית לא עדיף מקלתה דאסור כדאיתא בפרק המדיר:" עכ"ל ומבואר דעתו לאיסור דווקא
וכ"כ האדמו"ר מבעלז (ר' יששכר דב רקח הובאו דבריו בלקט אמרי קודש חלק ח דף פט) וז"ל והנה כל ישראל המה בוודאי כשרים רק שאינם יודעים חומר האיסור שנוהג עתה בעת הזאת, כי ידוע לכל חומר האיסור מהנשים ההולכות עם השערות שלהם כי מפסק הש"ע (אה"ע סי' קט"ו ס"א) כי הוא נקראת עי"ז עוברת על דת משה ויהודית ויוצאים בלא כתובה והנה כל מי שלומד בשו"ע ביראת שמים, רואה שאין חילוק בין שערות עצמם לפאה נכרית שנקראת שייטי"ל, וכל הגדולים שלמדו ביראת שמים ג"כ פסקו כן, ונדפס כעת בשו"ע עם הגהות חתם סופר, פוסק ג"כ שאין חילוק בין שערות עצמן פאה נכרית כו'
אבל נכדו האדמו"ר מערלוי שליט"א (יוחנן בן משה סופר, בנו של היד סופר) כתב שיש מקום לומר שדבריו שם היו דרך משא ומתן, כיון שבצוואתו כתב "אני אוסר עליכם" ומשמע שדוקא לבנותיו אסר ולא לכולי עלמא. ואלה דבריו בספר "אפריון חתנים" (סי' י"ח, וכן הוא בשו"ת אמרי סופר) ובספר "באר מרים" עמוד ל"ו: שכתב בלשון זו:
"שלום וכל טוב לכבוד אהובי ידידי... אחר דרישת שלומו הטוב, על דבר דשאילנא קדמיכון בנוגע דעתו של קדושת זקני הגאון חת"ס זצ"ל בענין לבישת פאה נכרית ברה"ר, היות שבהגהותיו לשו"ע על דברי המג"א (סי' ע"ה ס"ק ה') שכתב דהשלטי גיבורים מתיר לכתחילה פאה נכרית, ולא כבאר שבע שדבריו דחויים, ועל זה כתב קדושת זקני זצ"ל דהמעיין בספר באר שבע בפנים יראה כי סוף דבריו נכונים וכו', אבל פאה נכרית לא עדיף מקלתה דאסור כדאיתא בכתובות (עב:) ע"ש. ואילו בצוואתו כתב וזה לשונו, בנותי וכלותי תזהרו מרעת נשים רעות שמוציאים אפי' שיער אחד חוץ, ואפילו בפאה נכרית אני אוסר עליכם באיסור גמור. הרי לא אסר אלא לבנותיו וכלותיו. ושאלתך האם חזר בו החת"ס מצוואתו ממה שכתב בהגהות השו"ע, ולכן לא אסר אלא לבנותיו וכלותיו.
לענ"ד פשוט שדעת קדושת זקני החת"ס זצ"ל בהגהת שו"ע הנ"ל נוטה לאיסור, ומוכח זאת ממה שציין לשאלת יעב"ץ בשלושה מקומות שאסר וכו'. אלא שיש מקום לומר שכתבו דרך משא ומתן של הלכה שאין דברי הב"ש דחויים, כי באמת לא מצאנו בשום מקום שהחת"ס אסר לבישת פאה נכרית, וגם בדרשותיו שדרש ברבים לא אסרם במפורש, וראה בדרשות חת"ס (רנ"ב טור ב') משנת תקצ"ד שדיבר אודות חומר האיסור גילוי שערות, ומסיים והארכתי בזה מפני צורך השעה וכו'.
והא דלא אסר החת"ס בהחלט לבישת פאה נכרית, יש לומר דהתחשב בדעת הגדולים המתירים, וביניהם המגן אברהם (סי' ע"ה ס"ק ה') ופמ"ג שם באשל אברהם וכו'... ויתכן שגם הגאון משולם איגרא זצ"ל שכיהן ברבנות בפ"ב לפני החת"ס, לא אסרה, על כן לא רצה החת"ס לפרסם בעירו איסור כזה.
ואודות המנהג אצל תלמידי ישיבתנו היקרים הי"ו, דרכי להזהיר בהרבה הזדמנויות שצריך לעמוד על המשמר שלא ילבשו פאות הארוכות והבולטות במראיהן וכיו"ב וכו'". עכ"ל. הרי לך שאפי' נכד החת"ס וממשיך דרכו בדורנו, ראה להתיר פאה נכרית ולאסור רק פאה ארוכה ויוצאת דופן, שזה אסור מדיני הצניעות.
וכן כתב הגאון רבי יוסף גרינוואלד זצ"ל, (אב"ד פאפא, בשו"ת ויען יוסף או"ח סי' מ"א) וזה לשונו: "והחת"ס בצוואתו כתב פאה נכרית אני אוסר עליכם, נראה מפורש שלזרעו אסר, אבל לכולי עלמא לא היה בידו לאסור".
והגאון רבי גבריאל ציננער, אב"ד בברוקלין ומח"ס "נטעי גבריאל", כתב על זה: "וראה בשו"ת מהר"ם שיק יו"ד סי' שמ"ט שדן בפאה נכרית לענין שיער מת האסור בהנאה, ע"ש, ולא הזכיר כלל שיטת האוסרים פאה נכרית, ובפרט שכן גם דעת רבו החת"ס לאסור, ועוד שידוע שהחת"ס מעולם לא זז מפסקי הרמ"א, והרמ"א סי' ע"ה התיר ללכת בפאה נכרית, אלא ודאי שהחת"ס אמר הנהגה זו לזרעו ולא אסר על כלל ישראל".
וכן בשו"ת סתרי ומגיני כתב בסוף תשובתו: "מכל מה שהוכחתי בתשובתי מפורש יוצא דלדינא מותר והמחמיר יחמיר לעצמו כמו שהחמיר ג"כ מרן החת"ס בצוואתו לבני ביתו".
אמנם ראה נא בספר שירי משכיל (תלמידו של החתם סופר ר' הלל מקאלאמעא, ליכטנשטיין) שכתב (כלל פרט ט דף ל"ח ע"ב) וז"ל ובכלל הסתות עמלק, שהוא קליפות לרי המפתה לגאוה ולפגם ברית הוא, שטורח ומסית שיהיה בבחינת גבהו בנות ציון שתלכנה נטויות גרון ומשקרות עיניים, ולקשט בתכשיטים ובמלבושים כאחת הפריצות והשרות, הגם שהם בגדי שחץ וגאוה ולא מדרכי הצניעות, וגורמין להבעיר היצר הרע בלב רואיהם ועי"כ הולכין מעט מעט מדת יאהדות מדרכי הצניעות ומשנים מדרכי אמהות הכשרות להתקשט אף בפאה נכרית, הגם שהיתר דבר זה רפוי מאוד עיין תשובה מאהבה ח"א סימן מ"ח שפליגי בזה גדולי הפוסקים, ורבינו הגדול בדור האחרון הזה צוה לכל זרעו, וז"ל וגם בפאה נכרית אני אוסרכם באיסור גמור, (והא דלא אסר כן לכל העולם, משום כשם שמצוה לומר, וגם משום דידע שמי שהוא ירא ה' ונדבה לבבו שאשתו ובנותיו יהיו מנשים באוהל תבורך וילכו בדרכי האמהות, ודאי יאמר גם אני אתנהג כזרעו של אותו צדיק) ואח"כ עבירה גוררת עבירה והוסיפו להרע לילך יותר בפריצות, ללבוש פרוק הנקרא במדינה זו שייטל והיינו לכסות כל הראש בפאה נכרית, וזה אסור מדינא, וכל הפוסקים מודים בזה משום שנראית כהולכת פרועת ראש, (עיין תשובה מאהבה ח"א סוף סימן מ"ח) וגם היא פתח רע לבוא אח"כ לילך בגילוי שער עצמה, ואחרון הכביד שהוא פריצות ועזות גדול מאוד משום שאין ניכר עי"כ בין פנויה לנשואה... לכן בנותי שובו נא מדרכיכן הרעות ולכו נא בדרכי הצניעות וכשרות ואל תתחברו ואל תקנאו בנשים ארורות לעשות כמעשיהן כו'. עכ"ל, בדברים אלו שכתב "לכסות כל הראש בפאה נכרית, וזה אסור מדינא, וכל הפוסקים מודים בזה" משמע שלא אסר החת"ס לבנותיו אלא דרך התקשטות מעט כגון בצידי הראש, אמנם פאה כמו של היום (שהיא על כל הראש) אסור מדינא גם לפי דעת החת"ס.
