שָׁבַת מְשׂוֹשׂ תֻּפִּים חָדַל שְׁאוֹן עַלִּיזִים שָׁבַת מְשׂוֹשׂ כִּנּוֹר:
בַּשִּׁיר לא יִשְׁתּוּ יָיִן יֵמַר שֵׁכָר לְשׁתָיו:
___________________
שבת משוש תפים - כי בתפים ובכנורות היו שמחים בבית המשתה שהיו עליזים ושמחים ועתה שבת וחדל: (רד"ק ) בטלה השמחה ששמחו בקול תופים: (מצודת דוד)
שאון עליזים - המיית השמחים: (מצודת דוד)
בשיר וכו' - כמו שהוא דרך השמחים ששותים על השיר והזמירות והם יהיו נאנחים ואין בפיהם שיר, וגם אותו המעט שכר שישתו ימר להם יהיה כמו מר בפיהם מרוב הצרות: (רד"ק ) לא ישתו לשמחת משתה ששותים בשיר אלא השכר יהיה מר להשותים כי ישתוהו להפג האבל והצער: (מצודת דוד)
_________________________
מלבי"ם ישעיהו פרק כד
(ח) שבת. וע"י שבטל היין נשבתו הרקודים שהיו רגילים לעשות בתופים ובמחולות, שהתוף היה מיוחד לריקוד ומחול, ועי"ז ממילא חדל שאון עליזים, השאון והרעש שהיו עושים העליזים והמרקדים בעת משוש התופים, וגם שבת משוש כנור, שהכנור לא נעשה לריקוד רק לעורר שמחת הנפש, והיו מנגנים עליו גם שלא בעת המחול, כי סרה כל שמחה:
(ט) בשיר. ולא לבד שנשבתו נגוני מיני כלי זמר, אך אף בשירה שמשוררים בפה לא ישתו יין מעתה, כי לא ישמחו בעת שתות היין, כי נהפך הוא השכר ימר לשתיו, כי יתנו שכר למרי נפש:
