וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר לשמח בהם (הגהת הרמא ויש אומרים דוקא מי [ו]שרגיל בהם, כגון המלכים שעומדים ושוכבים בכלי שיר או בבית המשתה ע"כ הגה) ואסור לשומעם מפני החורבן ואפילו שיר בפה על היין, אסורה שנאמר: בשיר לא ישתו יין וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי [ז]תשבחות או שיר של הודאות וזיכרון חסדי הקדוש ברוך הוא, על היין: (שלחן ערוך תקס ג)
[ו]שרגיל - הב"ח ושל"ה הסכימו לסברא ראשונה דכל שאינן שירות ותשבחות או לשמוח חתן וכלה אף בפה אסור אפי' בשבתות וי"ט, ונשים המזמרות בפה בעת מלאכתן יש למחות להם ואם אינן שומעין מוטב שיהיו שוגגין:
[ז]תשבחות - דהיינו שירים שנתקנו על הסעודה כגון בשבת אבל פיוטים אחרים אסור עמ"א וכתב בט"ז בסעודות נהגו לשורר קדיש דהיינו יתגדל וזהו ודאי חטא גדול דלא התירו אלא זכרון חסדי ה' וכ"ש שיש עון גדול במה שלוקחין ליצן ועושים שחוק בפסוקים או בתיבות קדושות אשרי אנוש לא יעשה זאת וע"ז אמרו בניך עשאוני ככנור:
