וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר לשמח בהם ואסור לשומעם מפני החורבן ואפילו שיר (ט)בפה על היין, אסורה שנאמר: בשיר לא ישתו יין וכבר נהגו כל ישראל לומר (י)דברי תשבחות או שיר של הודאות וזיכרון חסדי הקדוש ברוך הוא, על היין: הגה - וכן לצורך מצוה, כגון, בבית חתן וכלה, (יא)הכל שרי (שלחן ערוך תקס ג)
(ט) בפה על היין. ז"ל הרמב"ם וכתב הטור שבתשובה ביאר הרמב"ם שאפי' בלא יין אסור וצ"ע למה סתם פה בש"ע וב"ח פסק דאפי' בפה ואפי' מי שאינו רגיל אסור וכ"מ בגמרא דאמרינן זמרי דנגדי (פירוש מושכי הספינות) ודבקרי (פירוש מושכי הבקרים) שרי שאינו אלא לזרזם במלאכתם דגרדאי אסור שהוא שחוק בעלמא עכ"ל וא"כ הנשים המשוררים בשעת מלאכתן שלא כדין הם עושין:
(י) דברי תשבחות. כתוב בליקוטי מהרי"ל שלא כדין הוא שמשוררין במשתה אודך כי עניתני וכה"ג כמה פיוטים לשמחת הריעות כי אז התורה חוגרת שק ואומרת עשאוני בניך כמין זמר אך בב"ה לרגלים מצוה לזמר וכו' עכ"ל ונ"ל דלא שרי אלא אותם השירים שנתקנו על הסעודה כגון בשבת אבל פיוטים אחרים אסור ועיין בספר חסידים סימן קע"ו:
(יא) חתן וכלה שרי. ומ"מ אין לשמוח ביותר (ברכות פ"ה):
