ואסור לשורר בזמן הזה בבית המשתה משום אבילות ירושלים אך בבית החתנים מותר ושיר שהוא שבח של הקב"ה מותר בכל מקום ואמרינן במס' גיטין דבין זמרא דמנא בין זמרא דפומא אסור בזמן הזה וכתב הרמב"ם זל דהוא הדין שאסור לשמען והכי אמרינן בסוף סוטה אודנא דשמע קול זמרא תעקר. וכתבו הגאונים ז"ל דאינו אסור אלא בבית המשתה או בבית חתנים וכיוצא בהן אבל בלא משתה מותר וה"מ דאסור דוקא שיר של עגבים כגון שירי העכו"ם אבל שיר שבח של הקב"ה וספור גודל מעשיו מותר אפי' על היין ושיר של עגבים אינו אסור אלא בבית השמחה והמשתה אבל העוסק במלאכתו ומשורר להקל לו במלאכתו מותר אבל מי שאינו עוסק במלאכה או שעשה מלאכה קלה אסור בשיר של עגבים אפי' שלא על היין וכן נראה בסוף סוטה וזמרא דמנא לעולם אסור בכל מקום ואפי' על ידי שבחות של הקב"ה ואסורין מן התורה דכתיב אל תשמח ישראל אל גיל כעמים וכו' ודברי קבלה כדברי תורה דמי. אמר רבא זמרא בביתא חרבא בסיפא שנאמר קול ישורר בחלון חורב כסף וא"ר יוסף זמרן גברי וענו נשי פריצותא זמרן נשי וענו גברי כאש בנעורת למאי נפקא מינה לבטולי הא מקמי הא