כל מיני זמר העשויין לשמחת הוללות ושלא לכוין בהם לשבח הבורא יתברך, או לצד מצוה, אלא דרך קלות ראש ותענוג במיני מאכל ומשתה אסור לשמעו ולהשתעשע בו, בין שנעשה הזמר בכלי בין שירה על פה. וכל שכן במקום שהנשים מצויות שם והדבר בא לידי הרגל עבירה. ומכל מקום כל שיש בו שבח ותהילה להשם, כגון מיני פיוטים ומזמורים, ¹מותר אף בבית חתנים ומשתאות וכן הדין לשמח חתן וכלה, שכל שאין בו צד פריצות מותר, ²ואין לו לדיין באלו אלא מה שעיניו רואות לפי מקומם ושעתם. ואף המקראות מלמדים שלא נאמר אלא דרך פריצות, והוא שאמר כעמים, כלומר כמנהג העמים, וכן בשיר לא ישתו יין, שכל אלו דרך פריצות וקלות ראש ובמסכת סוטה נראה כן בהדיא כמו שביארנו שם

 ________________________

העורך:

¹ עתה הרב מדבר על שירה בפה בלבד שמותר בשמחות משפחתיות ושמחת חתן וכלה כיון שהוא שיר לכבוד השם ובכובד ראש שלא אסרו בזה בגמ' רק אם גורם לקלות ראש

 ² מקור דבריו מתשובת רב האי גאון תשובות הגאונים החדשות (עימנואל) סימן נד דכתוב שם "ומי שידו פשוטה לגזור וגזירתו מתקיימת עושה בזאת לפי צורך שעה דהא רב הונא אסר זמרא ורב [חסדא] בתריה זלזיל בה." וזה מדובר על שירה בפה דהוקשא לגאון למה שירת מושכי הספינות התיר רב הונא ,אמנם שירת הבורסיים (שאומרים ביחד הידד! ע"ש) אסר רב הונא? ותירץ גאון שהיה שם תערובת של נשים ולכן אסר וע"ז כתב שמי שידו פשוטה לגזור כלומר אע"פ שמצד הדין מותר כגון שירה בפה שאינו לשמחת הוללות ולא דרך קלות ראש, יכול לגזור  אבל ודאי ששירה שלא בכובד ראש ושלא לכוין לשבח בהם הבורא וכ"ש שירה עם כלי זמר לא שייך שלפי מקומם ושעתם יקילו בהם חכמים וזה פשוט למעיין במקור של המאירי ועיין עוד במאירי למסכת סוטה דף מח