בתוספות ד"ה זמרא מנ"ל דאסור וכו' וראוי להחמיר בכיוצא דההוא בירושלמי כו' לא ידעתי למה צריך ראיה מירושלמי הלא שם גם בסוטה דף מח משמע דכל זמרא אסור ודאמר זמרא בביתא חורבא בסיפא ואמר רב הונא זמרי דנגדי ודבקרי שרי דגרדאי אסור (אמר העורך: וכן משמע מרש"י עצמו שם במסכת סוטה בד"ה בטל זמרא שכתב וז"ל גזר על דורו שלא יזמרו בביתם ובבית משתאות. ע"כ) והא דקאמר מבית משתאות לאו דוקא אלא לפי שרגילין היו קודם החורבן לומר שירה על היין וכדאיתא בברכות דף לה ע"א ובערכין דף יא עמוד א א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מנין שאין אומרים שירה אלא על היין שנאמר ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים, אם אנשים משמח אלהים במה משמח מכאן שאין אומרים שירה אלא וכו' ע"ש להכי קאמר בטל השיר בבית משתאות אבל באמת כל היר אסור וזה נ"ל פשוט בכוונת הרמב"ם פ"ה מה' תענית וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכו' ואפי' שירה בפה על היין אסורה שנאמר בשיר לא ישתו יין כוונתו ג"כ דאפילו שירה בפה על היין אסורה וה"ה שלא על היין וכמ"ש ודלא כמו שראיתי בספר רצוף אהבה בשם מהר"אן בן חיים שמתמיהן בדברי הרמב"ם אלו ומדחיקן בדבריו ולע"ד הדבר פשוט כמ"ש:
