והתם (גיטין ז' א') שלחו ליה למר עוקבא זמרא מנא לן דאסור, שרטט וכתב להו אל תשמח ישראל אל גיל כעמים, ולשלח להו בשיר לא ישתו יין אי מההיא הוה אמינא זמרא דמנא אסור אבל זמרא דפומא שרי קמ"ל דאסור. ובסוף סוטה אמר רבא אודנא דשמע זמרא תעקר, ואמר רבא זמרא בביתא חורבא בסיפא שנאמר קול ישורר בחלון חורב בסף. ואמר רב הונא זמרא דנגדי ודבקרי שרי דגרדאי אסור, פירוש שאלו לסייע בכובד מלאכתן ואלו לזמר בעלמא. אמר ר' יוחנן כל השותה יין בארבעה מיני זמר מביא חמש פורעניות לעולם שנאמר הוי משכימי בבקר שכר ירדופו וכתיב והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם וכתיב בתריה לכן גלה עמי מבלי דעת וגו'. פירש הגאון ז"ל הא דאמרינן זמרא דפומא אסור ה"מ כגון נגינות של אהבת אדם לחברו ולשבח היפה ביפיו כגון מה שישמעאלים קורין אלשאע"ר, אבל שירות ותשבחות וזכרון חסדיו של הקב"ה אין אדם מישראל נמנע מזאת, ומנהג כל ישראל לאמרן בבית חתונה ובבית המשתאות בקול נגינות ובקול שמחה ולא ראינו מי שמיחה בזאת, ע"כ בהלכות רבינו ז"ל.
