והא דשלחו ליה למר עוקבא זמרא מנלן דאסיר סרטט וכתב להו אל תשמח אל גיל כעמים ולישלח להו מהכא בשיר לא ישתו יין הני מילי זמארא דמאנא אבל דפומא שרי קא משמע לן, ילמדנו אדוננו אם הילכתא או לא ואי הלכתא היא קשיא לן ההיא דאתמר כל הנהנה מסעודתו של חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות או יש הפרש בין ביתו של חתן ובין זולתו. ונהגו במקומינו זה בבתיהם של חתן ושל כלה שהנשים משחקות בתופים ובמחולות ומביאים גויים ומשמחים בכלי נבל וכינור ועוגב, שרי או אסיר ואם יש הפרש בין אלו הכלים או לא.
הכין חזינא כי מנהג כל ישראל בבתי משתאות (בשמחות) סתם וכל שכן בית חתן וכלה שמשמחין בקולות של שמחה ואומרין דברי שירות ותושבחות לפני הקדוש ברוך הוא וזוכרין אותותיו וחסדיו עם ישראל מקדם וקיווי גילוי מלכותו והבטחותיו הטובות ובשורות ונחמות שבישרו הנביאים את ישראל ופיוטין הרבה על אלו הדרכים וכיוצא בהם בקול נגינות ובבתי חתנים וכלות שמחות וזכר חופות וברכות להצליחם ולהכשירם ואין אדם בעולם מישראל נמנע מכל אלה. אבל זמארא דאמר מר עוקבא דברים שאינן כסדר הזה אלא נגינות של אהבת אדם לחבירו ולשבח אדם יפה ביופיו ולקלס גיבור בגבורתו וכיוצא בזאת כגון של ישמעאלים הללו שנקראין אשעאר אלגזל (פי' שירי צחות) לא מבעיא במאנא דאסיר אלא אפילו בפומא בלחוד אסיר. ובעיקר דבר זה שנינו משבטלה סנהדרין בטל שיר מבית המשתאות שנאמר בשיר לא ישתו יין יימר שכר לשותיו ואמרינן עלה ממאי דבסנהדרין כתיב אמר רב הונא בריה דר' יהושע אמר קרא זקנים משער שבתו בחורים מנגינות. ודאמרינן רב הונא אסר זמארא רב חסדא זלזיל ביה לא על שירות שלישראל (פיוטין ותושבחות) אמרו, אלא על דברי הגויים (שירי צחות כנ"ל). ואמרינן אמר רב הונא זמר ניגדי ובקרי שרי זמר גילדאי אסיר. וזה הזמר שאומרין מושכי הספינות שהן ניגדי וזמר רועי בקר דאינון בקרי אינן משירות של ישראל ואף על פי כן התירו רב הונא שחקר וראה כי לא היו בו דברי גידופין ולא דברים מכוערים ויש בו עזרה ומסעד למושכין ולרועים אבל זמר של בורסיים חקר כי היו בו דברים מכוערין (שירי עגבים וחשק) ואסרו. ומה שהזכרתם שהנשים משחקות בתופים ומחולות אם במושב שלאנשים, אין לך דבר קשה מזה, ולא בתופים ומחולות אלא אפילו בפומא מכוער הדבר ואסור ואמר רב יוסף משרו גברי ועאנין נשי פריצותא משרין נשי ועאנו גברי כאש בנעורת למאי נפקא מינה לבטולי הני מקמי הני וכל שכן במשתה אנשים כי זה איסור גמור וכל מי שפורץ בדבר זה אנו מנדין אותו בין על ידי נשים ובין על ידי אנשים דאמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן כל השותה בארבעה מיני זמר מביא חמש פרעניות לעולם שנאמר והיה כינור ונבל תף וחליל ויין משתיהם וסמיך ליה לכן גלה עמי מבלי דעת שמביא גלות לעולם, וכבודו מתי רעב שמביא רעב לעולם והמונו צחה צמא שגורם לתורה שתשכח מישראל וישח אדם וישפל איש שגורם שפלות לשונאיו של הקדוש ברוך הוא שנאמר איש ואין איש אלא הקב"ה שנאמר ה' איש מלחמה. ועיני גבהים תשפלנה שגורם שפלות לשנאיהן שלישראל. אחריו מה כתוב לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה וגו'. ואם נשים בלבד שאין עמהם איש גם בזאת מכוער הדבר וכל שכן אם יש עמהן נשים עומדות לניגון וראוי שתמנעו מזאת כי פרצה היא ופתח לכמה קלקלות וביותר בנבלים וכנורות וכלי זמר שיש בהן נימין ועוגבים וחלילים אבל תפים ומחולות העשויין לקול הברה בעולם בשעת תמרוקי הכלה ולא בשעת משתה יש שמזלזלין בו ואם יגדר יפה (כלומר ראינו כמה שנהגו להקל בתופים בשעת תמרוקי הכלה ובזה אי אפשר למחות אמנם עדיף היה שגם זה יגדר ולא יעשה וכל שכן שאר כלי שיר שאין היתר אפילו בשעת תמרוקי הכלה כל שכן בשמחה עצמה)
