זמירות היו לי חוקיך (תהלים קיט נד), דוד מניח כל זמירות ושירות שבעולם לעסוק בתורה, היה קורא את הטעמים בנעימותיו ובטעמותיו ובזמירותיו. אבל אותם ההולכים ואומרים המקראות דרך לצים, והם בפיהם כשיר של עגבים, עתידה תורה שתצעק עליהם ואומרת רבש"ע בניך עשאוני ככנור, ובשעשה שהם קוראים בי במרוצתם אז אינם קוראים במזמורי הטעמים. וגם המפסיקים המקראות בדברים, עליהם היא צועקת ואומרת ח' אלפים וחמש מאות פסוקים פסקתני, והם פסק' יותר מששים רבוא. ועוד הם עושים בי אף מה שאין לעשות בשיחת חולין, אדם מדבר חולין אינו פוסק מדבר לדבר אחר, והם מפסיקים דברי לעסוק בדברים בטלים: (סימן קמז)