וזמרא דמנא וזמרא דפומא נמי מה פירושו, כי יש מי שאומ' אין אסור אלא זמרא דמנא כגון הכינור והנבל אבל בפה מותר, וזה שקורין אותן אל איקאע באל קציב (להלן בתשובה מפרש הגאון: שמקישין בשרביט של עץ וקורין אותו איקאע אל קציב) יש מי שאומ' כלי הוא ואסור שהוא כמות חשבון הכינור ויש אומ' לאו, וכמה פרצות בדבר שמזמרין בלשון ישמעאל ואומ' מה יש זה ומה יש זה, יפרש לנו אדוננו הכל באר היטב.

לענין זמרא במנא ודאי איסורא והוא דתנן (סוטה מח, א) משבטלה סנהדרי בטל שיר (מבית) המשתאות שנ' (ישעיה כד, ט) בשיר לא ישתו יין, ואמרי' ממאי דבסנהדרי תלי דאמ' רב הונא בריה דרב יהושע דאמ' קרא (איכה ה, יד) זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם. [... מר שלחו ליה למר עוק'...]. (גיטין ז, א, ויש להשלים כאן: שלחו ליה למר עוקבא זמרא מנן לן דאסור) (ו)מנא לן דאסור שרטט וכת' להו אל תשמח ישראל אל גיל בעמים ואמרי' ונשלח לי הם הכי (גם כן) בשיר לא ישתו יין, אי מהתם הוה אמינא זמרא דמנא אבל דפומא שרי קמ"ל. וא"ר (סוטה מח, א) יוחנן כל השותה בארבע מיני זמר מביא [חמש... אית בהו שבחן של ישראל ובשורת] משיח וקווי ישועה וקביליא דאומות העולם וסידרא דצרות דשרינ' בה ובקשות שפיר דמי ומנהג כל ישראל למימרן, ודזוד מיניה (וחוץ ממנו) כמה נאה להימנע ממנו. אבל האי דטייעית (לשון ערבית) דאית ביה פריצותא ראוי למונעו דהא אמ' רב הונא זמרא דניגדי ודבקרי שרי זמרא [ד]גלדאי אסור (סוטה מח, א) ופי' ניגדי מושכי ספינות, ומנהגם עדיין דמשרו להון חד וענו בתרי, ובקרי רועי בקר, וגלדאי הם הבורסיים הדשין בבורסקי יש להן זמר כמה שאומ' הידד בשעה שדשין בגת. ואנחנא לא ידענא מאי טעמ' שרא רב הונא האי ואסר האי, אלא כך דומה שבדק את זה שהיה בימיו וראה בו דברי פריצות, ובדק את זה ולא ראה בו דברי פריצות. וכל דבר שיש בו פריצות מוטב למנוע ממנו כדאמ' רב יוסף משרו גברי ועניין נשי פריצותא משראן נשי וענו גברי כאש בנעורת למאי נפקא מינא לבטולי הני מקמי הני. ומי שידו פשוטה לגזור וגזירתו מתקיימת עושה בזאת לפי צורך שעה דהא רב הונא אסר זמרא ורב [חסדא] בתריה זלזיל בה. ובעבור הקש הזה שמקישין בשרביט של עץ וקורין אותו איקאע אל קציב, אינו דומה למיני זמר, לפי שאין לו קול נעים זימרא לא כנבל וכינור ולא כעוגב ואבוב ולא אפי' כקול מחול ותוף וחליל וכל שכן כצלצל, אלא קול גרידא הוא ואינו עשוי אלא כמו מדה ומשקל שלא להאריך בנעימה יתר מדאי ולא לקצר יתר מדאי. ומי שאומ' הרי ישבו (יש בו, כלומר יש בו קול נעים) לא דמי לחשבון שעל נימי כנור ונבל שאוחזין נימ' ומניחין נימ' כדי להשתנות הקול. ואפי' שיש בזה שיקול בזה אין ראיה לאסרו בחול.