ואשר שאלת בענין שמיעת שיר הפאטאפאן אם זה נאסר מטעם כלי שיר עפ"י המבואר סוטה מ"ח ע"א ובשו"ע או"ח סי' תק"ס ס"ג, ותשו' מהרש"ג שכתבת, לא ראיתי. הנה ספק שלך כמדומני בפאטאפאן שקולט שירי פה ואינו כלי שיר לחדש זמר ע"י ההשתמשות בכלי זה, ואינו אלא מכפיל שירי פה שמותרים שלא על היין, זה כנראה ספק שלך. איברא מדכתב הרמב"ם פ"ה מתענית הי"ד וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר, וכל מיני זמר, וכל משמיעי קול של שיר אסור לשמוח בהן ואסור לשומען מפני החורבן, ואפילו שירה בפה על היין וכו'. הנה מסיפא דסיפא מוכח דרק שירה בפה יצא מכלל האיסור אם אינו על היין, א"כ מה זה שכתב עוד ברישא וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר, אלא דהרמב"ם סגר עלינו את השער ואסור כל משמיע קול שיר שבעולם אפילו אינו כלי שיר מיוחד לכך, ואעפ"י דכלי הנ"ל לא הי' בימיהם אבל נכנס לפי דעתו בגדר "כל משמיע קול של שיר".
ודע דהרמב"ם בחיבורו לא הביא הא דמבואר בסוטה שם א"ר הונא זמרא דבקרי ודנגדי שרי דגרדאי (ואידך גירסא דגילדאי) אסור ומזה הוכיח הב"ח או"ח סימן תק"ס דאפילו שירה בפה אסור שלא במקום מצוה, ויראה לענ"ד דהרמב"ם בחיבורו היה מפרש כפי' הערוך ערך בקר אחרי שהביא שם הנ"ל כתב וז"ל פי' נגדי מושכי הספינות, בקרי מושכי המשואות עם הבקר והם מזמרין בשביל שתהא עזר למושכן, ועיין בהון ר' הונא ולא הוה בהול גדופין והתיר, דגלדאי שהן עבדנין הי' בהן גידופין ואסר ע"כ, א"כ מבואר דוקא משום שהיה בהן גידופין אסר הא בלא גידופין שרי, ומשום הכי השמיט הרמב"ם מימרא זו דפשיטא דגידופין אסור.
