גרשון ליטש סג"ל בן משה אריה ליב הלוי ראזענבוים

אב"ד טאלליא והגליל

שו"ת משיב דברים (נדפס במונקטש שנת תרס"ב)

סימן קכ"ז

על דבר שאלתו, אשה שנדר  בחליה שלא לילך בפאה נכרית, אם יש מקום להתיר זה הנדר אם זאת הוי כדין נודר בעת צרה, ועיניו שפיר חזו בשלחן ערוך סימן רכ"ח ובש"ך שם ס"ק כ"ח [אמר העורך. נראה שמדובר כאן שהאשה שנדרה אומרת שאם לא יתירו לה אז היא תלבש את הפאה נכרית באיסור דזה לשון השולחן ערוך (יורה דעה הלכות נדרים סימן רכח סעיף טו) "אין מתירין נדר של דבר איסור, אפילו אינו אלא איסור דרבנן, כגון לשחוק. ואם התירו נדר של שחוק, יש מתירין ויש אוסרים. הגה: ואם יש מכשול בנדר זה, כגון שיש לחוש שיעבור בלא התרה, מתירין לו לכתחלה" עכ"ל וכתב ע"ז הש"ך שם וז"ל": "נראה שהרב לשיטתו אזיל שכתב בתשובה סי' ק"ג ולדעתי אין חולק על ר' טוביה בזה כו' אבל בתשובת ר"א מזרחי שם כתב דבמלתא דאיסורא אפי' אינו רק מדרבנן כגון שחוק בקוביא וכה"ג אין מתירין לו ואף על גב דאיהו צווח ואומר לא יכילנא למיקם אשבועתי לא משגחינן ביה ע"ש וכ"כ ב"י לקמן ריש דף רע"ב תשובת הרשב"א ורמב"ן סי' רנ"ב דחולקים על זה וכן הוא בסוף ספר הכלבו בשם תשובת הרשב"א וכתוב בדרישה ובב"ח ס"ס זה בשם מהר"ם מ"ץ דכל זה דוקא במשחק בקוביא שאין לו אומנות אחרת אלא הוא והוא פסול לעדות מחמת כן (כמ"ש בח"מ סימן ל"ד) אבל אדם שאין אומנתו בכך ולפעמים הוא שוחק יכולים להתיר" עכ"ל] אלא דנפל הספק אי פאה נכרית הוי דת יהודית או לא. וגם ראו עיניו דברי התשובה מאהבה חלק א' סימן מח (מובא בפתחי תשובה אבן העזר סימן קט"ו).

ולפי עניות דעתי אף התשובה מאהבה לא אמר שם כי אם כשכל ראש האשה מכוסה, רק פאה נכרית יוצאין מתחת הסבכה על לחייה הנקרא לאָקקען בלע"ז, קבוצת תלתלים, באלה כתב התשובה מאהבה דהשלטי גיבורים ומגן אברהם מתירין, אבל הנשים כעת שהולכין בשייטעל על השערות שלהם וגם כל הראש אינו מכוסה בדבר אחר רק השייטעל או הפרוק, הוא הכיסוי של הראש, חלילה שהתשובה מאהבה התיר זאת, (ובכ"ע) ובכל אופן ודאי צניעות וחשיבות יותר לילך בלא פאה נכרית, וגם שער אחד לבד לא יצא החוצה, ונשים הצנועות הולכות בלא שייטעל.

על כן ודאי לעניין נודר בעת צרה נקרא נדר כזאת שנדרה לטובת הקדוש ברוך הוא כביכול כי נחת רוח לפניו שבית יעקב אלו הנשים גדורים בהלוכם, צאינה וראינה בנות ציון שמצוינות בפיאותיהם כדאיתא במדרש, ואם כן בודאי דין נודר בעת צרה הוי, ואיך יתיר החכם אולי לא יסכים הקדוש ברוך הוא, שנדרה לטובתו? ולפי דעת הש"ך גם בדיעבד לא מהני ההתרה.

ומה שכתב לחקור אי יש לדמות זאת להאי דסימן רל"ב סעיף י' [שלחן ערוך יורה דעה הלכות נדרים סימן רלב סעיף י' "נשבע שלא יעשה כך, מפני שהיה סבור שהוא איסור גדול, ואח"כ נודע לו שאין בו איסור כל כך, לא חלה השבועה כלל, כי היתה בטעות" עכ"ל. וכתב הטורי זהב שם ס"ק ט"ז וז"ל "משמע שלא אמר כן בפירוש אלא הוא אומר עכשיו שבשעת הנדר היה סבור כך ותימה על זה מה מסיים בזה לא חלה השבועה דמשמע היתר לא צריך ומאי שנא מסעיף ו' דבעינן שיאמר בפי' הסבה שנדר דהיינו שגנבה כיסי כו' ולא סגי מה שהיה בדעתו כן וכפי מה שכתבתי בסעיף ז' וא"כ גם כאן צריך שיאמר בשעת הנדר שנודר בשביל שהוא סובר שיש בזה איסור אבל אם נודר סתם שלא יעשה דבר פלוני ואח"כ אומר שהיה סבור שהוא איסור צריך היתר דוקא כן נראה לע"ד" עכ"ל] כבר הרגיש בעצמו דלטורי זהב שם צריך לפרש דוקא, אבל מלבד זאת בנודר בעת צרה ודאי ליתא לדין זה דאמר סבור הייתי דהוא איסור גדול כיון דיש חשש שמץ איסור אם כן כבר הוי כמו נדר לטובת חבירו...

אבל יש בשאלתו ענין אחר, ניהו דקיי"ל נדר בעת צרה אין החכם יכול להתיר, אבל הבעל יכול להפר נדר אשתו אף שנדרה בעת צרה, כן העלה בנודע ביהודה תנינא...

איברא לפי עניות דעתי אין נידון דידן דומה להאי דנוב"י, שם כתב הנוב"י כיון דהבעל צריך לעשות לה בגד אחר אם כן שפיר יכול להפר, מה שאין כן בנידון דידן דאין צריך הבעל לעשות לה מאומה, אם כן בודאי גם הבעל אין יכול להפר דאין הבעל יכול להפר כי אם נדרי עינוי נפש ודברים שבינו לבינה, וניהו שלא אתקשט הוי מדברים שבינו לבינה עיין סימן רל"ד [סעיף נ"ט וז"ל "איזו הם דברים שיש בהם עינוי נפש, כגון רחיצה וקישוט, כיחול ופרכוס"] אבל שלא לילך בשייטעל, לדעתי לא מקרי "שלא אתקשט" דכמה וכמה נשים צנועות הולכות מקושטים בלא שייטעל.

ואם באמת נראה שעל ידי זה שתהיה הולכת בלא שייטעל יבוא לו נזק והפסד, אולי הוי כדברים שבינו לבינה על כן החכם עיניו בראשו וכפי ראות עיניו יעשה כהלכה ברורה (ויעויין במהר"ם שיק יו"ד סימן ר"י וסימן רי"ז עיין שם וברוך השם שכיוונתי לכמה דברים שמה)

ואחתום בברכה כנפשו ונפש ידידו הק' גרשון בהגאון מו"ה משה ליב ליטש