שערי תשובה לרבינו יונה
שער שני:
לְהוֹרוֹת הַדְּרָכִים שֶׁיִּתְעוֹרֵר הָאָדָם בָּהֶן לָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם:
פתח קישור ◄◄ קיב
ז. הַדֶרֶךְ הַשֵּׁנִי - כַּאֲשֶׁר יָבוֹאוּ יְמֵי הַזִּקְנָה וְהִגִּיעוּ יְמֵי הַשֵּׂיבָה, וַיְכַל כּחוֹ וַיִּמְעַט, וַיִּשַּׁח יִצְרוֹ, גַּם יִזְכּוֹר קִצּוֹ כִּי קָרוֹב הוּא, וְיָבִין לְאַחֲרִיתוֹ, וְיָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם וִירַחֲמֵהוּ.
וַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה בְּבוֹא יְמֵי הַזִּקְנָה, יֻכְפַּל עָנְשׁוֹ וְרַבָּה מַשְׂטֵמָה עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים קיג, ב) שְׁלשָׁה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹנְאָם, דַּל גֵּאֶה, וְעָשִׁיר מַכְחֵשׁ, וְזָקֵן מְנָאֵף, וְנֶאֱמַר (הושע ז, ט) אָכְלוּ זָרִים כּחוֹ וְהוּא לא יָדָע גַּם שֵיבָה זָרְקָה בּוֹ וְהוּא לא יָדָע.
וּמִן הַתְּמִיהָה וְהַפְּלִיאָה כִּי יַעֲמוֹד הָאָדָם בַּחֲצִי יָמָיו, וְרוֹאֶה כִּי הַיָּמִים הוֹלְכִים וְדַלִּים, וַתָּחֶל הֲרִיסוּת הַבִּנְיָן, וְיֶּחְסַר הַמֶּזֶג בְּטִבְעוֹ, וַתֵּרָאֶה בוֹ הַיְבוֹשֶׁת, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קב, יב) יָמַי כְּצֵל נָטוּי וַאֲנִי כָּעֵשֶׂב אִיבָשׁ
אֵיךְ טָח מֵרְאוֹת עֵינָיו וּמֵהַשְׂכִּיל לְבָבוֹ, וְלא יִרְאֶה כִּי נוֹסֵעַ הוּא אֶל הַמָּקוֹם, מְקוֹם בֵּית עוֹלָמוֹ, הָלוֹךְ וְנָסוֹע יוֹמָם וָלָיְלָה:
מַשְׂטֵמָה - ענין נטירת איבה כמו וישטום עשו. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹנְאָם - דמאחר שאין מצבם וטבע גופם מכריחם לזה, אין זאת כי אם רוע הלב לבקש תאווה (והעושה מעשים אלו דומה לאדם שהוא שבע ואוכל יותר מדאי ושותה עד שהוא משתכר, ואחר כך מקיא ומתלכלך. וכגון זה וודאי דומה לבהמה, שהיא אוכלת והולכת, עד שיאחזנה דם ותמות). אָכְלוּ זָרִים כּחוֹ - עשקו את כספו. וְהוּא לא יָדָע - לא שם אל לבו שֵיבָה זָרְקָה בּוֹ - שיבה היא יותר מזיקנה
וַתָּחֶל הֲרִיסוּת הַבִּנְיָן - שתש כוחו וסובל מגבו ושיניו וכו'. וְיֶּחְסַר הַמֶּזֶג בְּטִבְעוֹ - ואינו נזקק לתשמיש, ואכילתו רק להשביע נפשו. וַתֵּרָאֶה בוֹ הַיְבוֹשֶׁת - קימוטי עור בפניו ידיו, ושיערו מלבין
