שערי תשובה לרבינו יונה
שער שני:
לְהוֹרוֹת הַדְּרָכִים שֶׁיִּתְעוֹרֵר הָאָדָם בָּהֶן לָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם:
פתח קישור ◄◄ קי קיא
ה. הַדֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹן - כַּאֲשֶׁר תִּמְצֶאנָה אֶת הָאִישׁ צָרוֹת, יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ וְיאמַר, אֵין זֶה כִּי אִם דְּרָכָיו וּמַעֲלָלָיו אֲשֶׁר עָשׂוּ אֵלֶּה לוֹ, וַחֲטָאָיו עוֹלְלוּ לְנַפְשׁוֹ, וְיָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם וִירַחֲמֵהוּ, (המשך)
וְיֵשׁ עַל הַבּוֹטֵחַ בַּשֵּׁם לְהוֹחִיל מִמְּעוּף צוּקָתוֹ, כִּי יִהְיֶה הַחשֶׁךְ סִבַּת הָאוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב אַל תִּשְׂמְחִי אוֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי כִּי אֵשֵׁב בַּחשֶׁךְ הַשֵּׁם אוֹר לִי, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אִלְמָלֵא נָפַלְתִּי, לא קָמְתִּי. אִלְמָלֵא יָשַׁבְתִּי בַחשֶׁךְ, לא הָיָה אוֹר לִי.
וְכָל אִישׁ וָאִישׁ, בְּיוֹם צַר לוֹ יִתֵּן לִבּוֹ לְהָבִין וּלְהִתְעַנּוֹת עִם הַתְּשׁוּבָה וְהַתְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁהַצִּבּוּר חַיָּבִים לָצוּם וּלְהִתְעַנּוֹת בְּעֵת צָרָתָם כַּאֲשֶׁר תִּקְּנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְזֶה צוֹם נִבְחָר וְיוֹם רָצוֹן.
וְכַאֲשֶׁר יָבוֹא מוּסַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל הָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא זַךְ וְיָשָׁר, יִהְיֶה לְנִסָּיוֹן וּלְהַגְדִּיל שְׂכָרוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח, טז) לְמַעַן עַנּוֹתְךָ וּלְמַעַן נַסּוֹתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְאַחֲרִיתֶךָ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ה, א) פִּשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו בְּעֵת צָרָתוֹ וְחִפֵּשׂ וְחָקַר וְלא מָצָא חֵטְא בְּיָדוֹ, הֵם הֵם יִסּוּרִים שֶׁל אַהֲבָה:
וְיֵשׁ עַל הַבּוֹטֵחַ בַּשֵּׁם לְהוֹחִיל - להתפלל ולקוות להַשֵּׁם מִמְּעוּף - לשון עייפות ותשות כח, שבאה לו מחמת צוּקָתוֹ - מצוקת הנפש הפנימית, שגדולה מן הצרה (הבדלם הוא כי צורה היא הצרה החיצונית. וצוקה היא הצוקה הפנימית, צרה היא מענין צר ומצור, צרת חולי ומכאוב, צרת עוני, צרת בנים, ודומיהם. אבל צוקה, היא הצקת הנפש לאדם עד שמואס בחייו) כִּי יִהְיֶה - כי מה שעושה הַשֵּׁם יתברך את הַחשֶׁךְ - הצער והיסורים שבו האדם נמצא, אינו אלא בשביל סִבַּת הָאוֹרָה - שיחזור בתשובה ואז יוכל לקבל את השפע שמוכן בשבילו כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מיכה ז, ח) אַל תִּשְׂמְחִי אוֹיַבְתִּי לִי - על מה שאני בגלות, כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי - מה שנפלתי לעמקי בור עי"ז אקום ואתעודד, כי עי"ז אושע, כִּי אֵשֵׁב בַּחשֶׁךְ - של הצרות, הַשֵּׁם אוֹר לִי - אם אין לי אור הגשמי שהוא אור ההצלחה החומריית יש לי אור ה' שהוא אור הדת והאמונה, אור התקוה בישועת ה': וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מדרש תהלים מזמור כב) אִלְמָלֵא נָפַלְתִּי, לא קָמְתִּי - כי מתוך נפילתן של צדיקים בעצת יצרם כך היא רוממותן שאז מתחזקים ביתר שאת וביתר עוז שבלי הנפילה שהיתה להם, לא היו זוכים להגיע למה שהגיעו. אִלְמָלֵא יָשַׁבְתִּי בַחשֶׁךְ, לא הָיָה אוֹר לִי אם לא היה קשה לי הלימוד, לא הייתי מגיע בסופו של דבר להבנה אמיתית.
