שערי תשובה לרבינו יונה
שער ראשון:
באור התשובה ועיקריה
פתח קישור ◄◄ צו צז צח
עתה נבאר עיקרי התשובה
מט. העיקר התשעה עשר עזיבת חטאו בהזדמן לו והוא בתוקף תאותו.
ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (יומא פו ב): איזהו בעל תשובה אשר תשובתו מגעת עד כסא הכבוד? כאשר נבחן ויצא נקי באותו פרק ובאותו מקום ובאותה אשה. רצה לומר, כי הזדמן החטא לידו והוא בתוקף יצרו ואונו בשרירי בטנו כעת הראשונה אשר חטא, וכבש יצרו ונמלט מעון - מיראת השם וגאון פחדו.
ומי שלא הזדמן לידו כענין הזה, יוסיף בנפשו יראת השם דבר יום ביומו, ככה כל הימים. וכאשר יחליף כח היראה דֵי כְבוֹש בַּכּחַ הזה את יצרו ומסת מָשלו בעוצם התאוה, הלוא בוחן לבות הוא יבין ונוצר נפשו הוא ידע, כי אם יבוא לידי נסיון ויגיע לידו כענין הראשון, יציל את נפשו מיד יצרו. והנה הוא לפני ה' במדרגה העליונה מן התשובה.
וזהו שאמר שלמה עליו השלום (משלי טז, ו): בחסד ואמת יכופר עון וביראת ה' סור מרע, פירוש: וביראת ה' לסור מן הרע אם יזדמן לידו. ומלת "סור" - מקור, ויעיד על הפירוש הזה מה שלא אמר "וסור".
ומה שנאמר (תהלים לד, טו): סור מרע ועשה טוב; (איוב א, ח) ירא אלקים וסר מרע, ענינו שיסור מן הרע בהזדמן לידו, כי לא יאמרו אמור "סור מן המעשה" בלתי לאשר יקרב לעשותו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (מכות כ"ג ב): ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה, כגון שבא דבר עבירה לידו וניצל ממנו.
