שערי תשובה לרבינו יונה
שער ראשון:
באור התשובה ועיקריה
פתח קישור ◄◄ נו נז נח
עתה נבאר עיקרי התשובה
כב. העיקר השישי הבושה. (המשך)
והמדרגה העליונה בזה, שיכלם האדם על עונותיו מלפני השם יתברך.
וענין ההכלמה, ההרגשה בבושה, והשתנות זיו פניו, כענין שנאמר (תהלים סט, ח): כסתה כלמה פני.
ובכל מקום תראה הכלמה נזכרת אחר הבושה, כי היא יתרה מן הבושה: בושו והכלמו (יחזקאל לו, לב), בשתי וגם נכלמתי (ירמיה לא, יח).
ובראות החוטא כי השם יתברך מעביר עונו ומאריך לו, ואיננו נפרע ממנו, ולא כחטאיו עשה לו, ולא כעוונותיו גמל עליו, יוסיף בושה בלבבו, כי הלוא החוטא למלך בשר ודם ובוגד בו והוא מכפר לו יבוש ממנו. וכן כתיב (יחזקאל טז, סג): למען תזכרי ובושת ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלמתך בכפרי לך לכל אשר עשית.
ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות יב ב): העושה דבר עבירה ומתבייש ממנו מוחלים לו על כל עונותיו. וכן מצינו בשאול שאמר (ש"א כח, טו): ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלומות - ולא הזכיר אורים ותומים, כי נתבייש להזכירם, מפני שהרג אנשי נוב עיר הכהנים. ואמר לו שמואל (שם פסוק יט): ומחר אתה ובניך עמי - עמי במחיצתי.
וישיג אדם מדרגת הבושה בהתבודד לחשוב בגדולת השם, וכמה רבה רעת הממרה את פיו. ובזכרו תמיד כי השם רואה מעשיו ובוחן כליותיו וצופה מחשבותיו.
