הגאון רבי יעקב ווייל
תורת שבת - נדפס בקרלסרוה שנת תקצ"ט
כתב שדברי השלטי הגבורים להתיר פאה נכרית אינם כדאי להתיר מנהג שנהגו וגדר שגדרו בנות ישראל משנים קדמוניות, וראייתו משבת (סד:) מעיקרא ליתא, ולית נגר ובר נגר שיסתור ראיות הבאר שבע שאוסר בזה, ואפי' בכמה וכמה דברים ששרש איסורם מדרבנן גזרו בהן משום מראית העין, וכ"ש כאן שנראית ממש כעוברת על איסורא דאורייתא, ועוד שכיון שדומות לשער עצמן הרי היא פועלת בהן איסור ערוה, ולכן איסור גמור הוא ללכת בפאה נכרית לבהכ"נ או לרה"ר, והעושה כן נגד המנהג שנהגו בנות ישראל צריך בעלה לגרשה ואין לה כתובה. ומ"מ גם בבית ובחצר קבלו עליהן נשותינו משנים קדמוניות שלא ללכת בשום דבר הנראה ודומה לשער, ונדר דאורייתא הוא, ופורץ גדר ישכנו נחש. עכת"ד
תורת שבת סימן ש"ג סעיף יד ס"ק י
השלטי גיבורים רצה להוכיח מכאן להתיר לאשת איש התהלך בחוץ בפאה נכרית, והדרכי משה הביאו דבריו בזה הסימן וכן נוטה דעת המגן אברהם בסימן ע"ה ס"ק ה', באמרו דברי שו"ת באר שבע בסימן י"ח דחויים הם, ולעניות דעתי אין דברי השלטי גיבורים כדאי להתיר מנהג וגדר שנהגו וגדרו בנות ישראל עליהן ועל זרען משנים קדמוניות, דעיקר הוכחת השלטי גיבורים הוא מדאמרו בשבת דף ס"ד דאשה מותרת לצאת בפאה נכרית שלא תתגנה על בעלה, ולפי זה באשת איש איירי ושרי לצאת בו אם לא מצד איסור שבת, והביא עוד ראיה מסןף פרק קמא דערכין דשם משמע דנשים צדקניות נושאות פאה נכרית. עד כאן תוכן דבריו.
והנה לפי הפשטות נוכל לומר דמה שכתוב בשבת איירי בשערות היוצאין חוץ לצמתן כמו שכתוב בסימן ע"ה סעיף ב', מפני שהתורה לא אסרה רק גילוי הראש אבל לא בשיער היוצאין חוץ ממקום גידולן וכן בסוף פרק קמא דערכין איירי נמי בהכי, וזהו שנאמר פאה, היינו שער מפאת ראשן, ובנזיר דף כח יש לומר דאיירי נמי בהכי, וראיה למה שכתב הרשב"א, שהביא הרמ"א בסימן ע"ה, ובנדרים דף ל' ובכתובות דף ע"ב איירי שמגלה שערה במקום גידולן ופרעה את ראשה, ובאופן זה אפילו שער מדבר אחר נמי אסור משום שנראה כשער עצמה, ואסור משום מראית עין דנראית כעוברת אדאורייתא.
אבל אם גם לא נאמר הכי ולפרש פאה נכרית, מגבעות ידבקו בו שער נאה והרבה, ותשים אותה האשה על ראשה ומכסות בו שערה שקורין "פעריקקע" כמו שכתב השלטי גיבורים, אינו נכון. דלא די דראייתו משבת מעיקרא ליתא דשם בחצר איירי, דשרי לצאת לחצר אף שאין ראשה מכוסה אם אין רבים בוקעים בו, כמו שכתוב באבן העזר סימן קט"ו סעיף ד', ועיין שם בבית שמואל ובחלקת מחוקק, והעיקר בבית יוסף ובדרכי משה שם שכתבו בפירוש דשרי מדינא, ועיין שם בסימן כא סעיף ב'.
ואדרבא יש ראיה מוכחת שלא כדברי השלטי גיבורים, דאי שרי ללכת אפילו בשוק בפאה נכרית, למה לא נשנה במשנה בראש פרק במה אשה דאשה אסורה לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים כמו ששנו שם ולא בכבול לרשות הרבים, אלא שמע מינה דלהכי לא נשנה ולא בפאה נכרית לרשות הרבים, משום דזה אפילו בחול אסור.
אלא דלעניות דעתי לית נגר בר נגר דיתרץ ויסתור את הוכחת שו"ת באר שבע, שהוכיח באורך דנושאות פאה נכרית בדרך ואופן שתהא נראית כשיער עצמן, מדאמרו בנזיר ותנא קמא אמר לך אפשר בפאה נכרית, ופירש רש"י ומחזי כאינה מגולחת ושמע מינה דנראית ממש כהולכת בשיער עצמן, דאם לא כן עוד יכול לומר אי אפשי באשה מגולחת שעין בעין נראה דמגולחת היא, אלא שמע מינה דנראית ממש כשער עצמן, וכן הוא אצל פאה נכרית דנשי דידן, שאין אדם יכול להבחין אם בשער עצמן או בפאה נכרית היא מתקשטת, ולפי זה למה לא נאמר שערה הנה זימה היא, שתהיה נראית כעוברת על דת משה וישראל, שהרי אפילו כמה וכמה דברים שמקורם אינן אלא איסור דרבנן, גזרו בו משום מראית עין שלא יהא נראה כאילו עובר איסור דרבנן, עיין לעיל סימן רמ"ד סעיף ג דעת המחבר להחמיר מלהכנס לבית שנבנה בקבלנות באיסור, ומי זה לא יאמר כאן שאינו אסור משום מראית עין דמחזי ממש כעוברת על איסור דאורייתא כדאיתא בכתובות, ראשה פרוע דאורייתא היא, עד כאן כוונת דבריו בהוספת ביאור.
לכן נראה לעניות דעתי דעיקר הדין כך הוא בשער עצמן אם הולכת ברשות הרבים, או אפילו אינו רשות הרבים רק מקום כינוס הרבה מישראל אסור מדאורייתא שהרי ופרע את ראש האשה במקדש נאמר, ובודאי שהמקדש אינו רשות הרבים, שאפילו ירושלים כרמלית היה קודם שנפרצו בו פרצות כמו שכתוב בעירובין דף ק"א, ובחצר שאין רבים בוקעים בו שרי מדינא לכנוס בחצר בראשה פרועה, כמו שכתב הבית יוסף והדרכי משה בשם רש"י ותוספות ור"ן באבן העזר סימן קט"ו, וכן פסק המחבר שם בסימן כ"א סעיף ב' דדוקא בשוק אסורות לצאת בראש פרוע, וכל מקום שאסורה לצאת בגילוי שער עצמן, אסורות נמי בפאה נכרית משום מראית עין, ורק בקלתה שראשן מכוסה, רק שאינה מכוסה בצעיף וכדומה כשאר נשים, שאין בו מראית עין, הוא דחלקו בכתובות לענין מחצר לחצר דרך מבוי, ולפי זה בשבת דשם מוכח דשרי בפאה נכרית איירי בחצר כמו שנאמר שם בפירוש, וכן מה שנאמר בנזיר אפשר בפאה נכרית איירי נמי בחצר, וכן איירי מה שאמרו בסוף פרק קמא דערכין, וכל זה מדינא.
אבל לפי מה שנאמר בירושלמי פרק המדיר, הביאו שם הרי"ף והגהות מימוניות בפרק כ"ד דאישות אות ה', והבית יוסף בסימן קט"ו, חצר שרבים בוקעים בו דינו כמבוי וכאשר הוכחתי ממקדש, דבכל מקום שרבים מתקבצים שמה, אסור מדאורייתא, ולפי זה מפני שבקל יכולה לבוא לידי איסור דאורייתא, שסוברת שאין שם רבים והיו שם, או שיבואו שמה אחרי שיוצאת לחצירה,לכן קיבלו עליהן בנות ישראל שלא לילך בגילוי הראש כלל, כעין שקבלו עליהן חומרא דרבי זירא לישב שבעה נקיים על ראיית טיפת דם כחרדל שלא יטעו בין נידה לזבה.
וזהו ששנינן בנדרים הנודר משחורי ראש מותר בנשים, דנשים לעולם מכסות, ופירש רש"י שאינן שחורי ראש ועטופות בכל שעה בלבנים, ונראה מדבריו מדכתב ועטופות בלבנים שאפילו שבכה שחורה לא היו נושאות, שלא יהא נראה למרחוק כאילו ראשן מגולה ונראית שיער שחור, וזהו נמי מה שכתב רש"י בשבת דף נ"ז ד"ה כליא פרוחי, שנוהגת לכסות אפילו שערות קטנות היוצאות חוץ לקישוריה, ועיין רש"י דף ס' ד"ה אוגרת בה שערה.
וכבר כתבתי דכל מה שנאסר אצל שער עצמן דגם בפאה נכרית אסור, משום מראית עין, ועוד כיון שדומות ממש לשיער עצמן הרי היא פועלת בהן ערוה, כאשר נודע לתורה שפועלת בשיער עצמן, ודוחק לומר דבנזיר, ומה שכתב רש"י הכל איירי ביוצאת לחוץ, ואם גם נאמר כן, על כל פנים ללכת בהן לבית הכנסת או לחוץ, איסור גמור הוא, שהרי אפילו אם שערה מכוסה אלא שאין עליה רדיד ככל הנשים יוצאת שלא בכתובה, כמו שכתוב באבן העזר סימן קט"ו סעיף ד', מכל שכן אלו שנושאות פאה נכרית נגד המנהג שנהגו בנות ישראל שצריך בעלה לגרשה ואין לה כתובה, אבל גם בבית ובחצר קבלו עליהן נשותינו משנים קדמוניות שלא ללכת בשום דבר הנראה ודומה לשער, ונדר דאורייתא הוא (עיין פסחים דף נ' שלא התיר רבי יוחנן לבני ביישן לילך בערב שבת מצור לצידון, אף דאי אפשר להו כמו לאבותיהם, ואפילו הכי אסר להם מצד "אל תטוש תורת אמך", ועיין ביורה דעה ריש סימן רי"ד דדבר המותר שנתקבל שלא בטעות לסייג ולפרישות אין לו התרה).
לכן על המתפרצות בעם לשאת פאה נכרית ומראות את עצמן כאילו הן מבנות שער ללכת בהם בשוק או לבית הכנסת וכדומה, איסור גמור הוא מדינא, ובבית ובחצר גם כן נאמר עליהן ופורץ גדר ישכנו נחש, ומכל שכן על אלו שמגלות חצי ראשן, להראות שער עצמן והולכות בהם לבית הכנסת, דלא די שבעצמן עושין איסור דאורייתא, אלא שגורמין שגם הנשים הכשרות העומדות אצל הפרוצות האלה עושות איסור לקרות קריאת שמע ולהתפלל כנגדן כמו שכתוב בריש סימן ע"ה, ועליהן נאמר קדקד שער מהלך באשמיו, שעל קדקדן חמת ה' ירד ויחול עליהן כל הפורענות שאמר ישעיה הנביא על פרוצות בנות ישראל, ועל השבין מדרכיהן הרעות האלה ושומעות לקול תורתינו הקדושה ומנהגות בנות הכשירות תחול ברכה על ראשן.
