שערי תשובה לרבינו יונה
שער ראשון:
פתח קישור ◄◄ יז יח
באור התשובה ועיקריה
ז. וְעוֹד תֵּדַע, כִּי הַשּׁוֹנֶה עֲבֵרָה אַחַת עֶשֶׂר פְּעָמִים, אַף עַל פִּי שֶׁנִּזְהָר מִכָּל הָעֲבֵרוֹת, הִנֵּה הוּא נֶחְשָׁב כְּעוֹבֵר עַל עֲבֵרוֹת חֲלוּקוֹת. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי אִם יֹאמְרוּ לַנָּזִיר אַל תִּשְׁתֶּה וְהוּא שׁוֹתֶה, אַל תִּשְׁתֶּה וְהוּא שׁוֹתֶה, לוֹקֶה בָּאַחֲרוֹנָה עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, כְּמִשְׁפַּט הָאוֹכֵל טְרֵפָה, וּבְהֵמָה טְמֵאָה, וְחֵלֶב וָדָם:
ז ועוד - פרט לזה שאמרנו (באות הקודמת) שהעובר על עבירה אחת כמה פעמים, קראוהו חכמי ישראל "מְשֻׁמָּד לדבר אחד והוא נחשב בכלל פושעי ישראל. תדע כי השונה – חוזר על עבירה אחת עשר פעמים, אף על פי שנזהר - לקיים את כל המצוות ושומר על עצמו מלהיכשל מכל העבירות, הנה – אעפ"כ הוא נחשב כעובר על עבירות חלוקות. – שונות, כלומר דומה הוא לאדם אחר שנכשל בעשר עבירות השונות זו מזו, וממילא אל יאמר בליבו "בלאו הכי כבר נפלתי בעוון זה כמה פעמים, ומצוה זו קשה עלי לקיימה והרי סוף סוף אני נזהר בשאר מצוות, וממילא אני אקבל מעט עונש" כי באמת דומה הוא לעובר על עוונות רבים, ועונשו מרובה. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (משנה, מכות כא א), כי אם יאמרו – יַתְּרוּ בו העדים. לנזיר – שרואים אותו שותה יין. "אל תשתה" והוא שותה, - ושוב פעם התרו בו "אל תשתה" והוא – עדיין. שותה, לוקה – ל"ט מלקויות. באחרונה – בסוף, כשיבואו להלקותו על כל אחד ואחד, על כל התראה והתראה, אע"פ שהיה שותה בלא הפסק, וכן גבי כלאים, אמרו לו אל תלבש, אל תלבש כמה פעמים והוא לובש, אע"ג דלא פשט ולבש חייב על כל אחת ואחת אם היה לו פנאי לפשוט (ריטב"א), ואף אם לא אמרו לו "אל תשתה, אל תשתה" עובר עבירות חלוקות, ולא הוצרכו לומר לו כן אלא ע"מ לחייבו עונש (מלקות) בעולם הזה, אבל בדיני שמים הרי כל שתיית רביעית, עבירה בידו וכ"ש הבא על הערוה איזו ערוה שתהיה חייב על כל ביאה וביאה לדברי הכל, ואע"פ שאין אנו יכולים להענישו אלא עונש אחד, הרי ה' יעניש אותו על כל עבירה ועבירה. (פיה"מ לרמב"ם נזיר פ"ו משנה ד) וכן כתב החפץ חיים (עשין י"ב בהערה) גבי עוון ביטול תורה, כיון "שהמצוה היא כל רגע ורגע, ולא נפטר רגע זו במה שלפניה, ממילא דהמבטל כמה שעות עובר בכל רגע, על מצוה בפני עצמה" ולפי זה יוצא שדינו של העובר על עבירה אחת, משפטו ממש כמשפט האוכל - בהמה טרפה – שלא נשחטה כראוי, וגם אכל בהמה טמאה – כגון בשר חזיר וגמל וגם אכל חֵלֶב – שומן שנמצא על המעיים של הבהמה והיו מקריבים אותו ע"ג המזבח והאוכלו חייב כרת. וגם אכל בשר (שלא הומלח) שיש בו דם. – שכאשר התרו בו עליהם, לוקה ארבעה פעמים משום אכילת בהמה טרפה, ואכילת בשר טמאה, ואכילת חֵלֶב ודם.